פתיחת התפריט הראשי

רמב"םעריכה

דפוסעריכה

אף על פי שאשתו של אדם מותרת לו תמיד ראוי לו לתלמיד חכם שינהיג עצמו בקדושה ולא יהא מצוי אצל אשתו כתרנגול אלא מלילי שבת ללילי שבת אם יש בו כח וכשהוא מספר עמה לא יספר בתחלת הלילה כשהוא שבע ובטנו מלא אולא בסוף הלילה כשהוא רעב אלא באמצע הלילה בכשיתעכל המזון שבמעיו ולא יקל בראשו ביותר ולא ינבל את פיו בדברי הבאי ואפילו בינו לבינה הרי הוא אומר בקבלה מגיד לאדם מה שיחו אמרו חכמים אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד ליתן עליה את הדין ולא יהיו שניהם לא שכורים ולא עצלנים ולא עצבנים ולא אחד מהן ולא תהיה ישינה ולא יאנוס אותה* והיא אינה רוצה אלא ברצון שניהם ובשמחתם גיספר וישחק מעט עמה כדי שתתישב נפשה ויבעול בבושה ולא בעזות ויפרוש מיד.

מפרשי הרמב"םעריכה

הגהות מיימוניותעריכה

הלכה דעריכה

[א] כדאמר בנדרים בשלהי ואלו מותרין, שאלו את אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר מה מה בניך יפיפין כו':

[ב] אבל התוספות פירש טעם בתחילת הלילה פן יחשוב בלבו בשעת תשמיש על שאר נשים, וכן בסוף הלילה שמא הוא שומע נשים שהשכימו ועמדו בעת ההוא, אלא באמצע הלילה שאז הכל ישנים ואין מצוי שישמע קול נשים אחרות, וגם לא דבר עמהן מחדש שיזכור עליהן:

[*]עירובין דף ק' אמר רמי בר חמי אמר רב אסי, אסור לאדם שיכוף אשתו לדבר מצוה שנאמר ואץ ברגלים חוטא כו' ע"כ]:

[ג] כדאמרינן פ' הרואה דשמע רב כהנא מרב דשח ושחק ועשה צרכיו, ופ"ק דחגיגה מוקי לה דוקא דצריך לרצויי, ע"כ: