רי"ף על הש"ס/תענית/דף ח עמוד ב

הלכות רב אלפס

נראתה ביום משולחת בלילה אינה משולחת ראתה שני בני אדם ורצה אחריה משולחת ברחה מפניהם אינה משולחת טרפה שני בני אדם ואכלה אחר מהם משולחת שניהם אינה משולחת עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה משולחת:

ועל החרב ת"ר אין צריך לומר חרב שאינה של שלום אלא אפי' חרב של שלום שאין לך חרב של שלום יותר משל פרעה נכה ואעפ"כ נכשל בה יאשיהו המלך שנא' (דף כב.) וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אני היום בי אם אל בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני חדל לך מאלהים אשר עמי ואל ישחיתוך מאי אלהים אמר רב יהודה אמר רב ע"ז אמר הואיל וקא בטח בע"ז יכילנא ליה וכתיב ויורו המורים למלך יאשיהו ואמר רב יהודה מלמד שעשאוה כבברה:

מתני' (דף יט.) מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם וגזרו תענית על שנראה כמלא פי תנור שדפון באשקלון ועוד גזרו תענית על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן רבי יוסי אומר לא שאכלו אלא שנראו ועל אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה גייסות או נהר ועל ספינה המטורפת בים רבי יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה שמעון התימני אומר אף על הדבר ולא הודו לו חכמים:

גמ' ת"ר עיר שהקיפוה גייסות או נהר וספינה המטורפת בים ויחיד הנרדף מפני עכו"ם ומפני רוח רעה מפני לסטים מתריעין עליהן מיד בשבת ועל כולן יחיד רשאי לסגף עצמן בתענית ר' יוסי אומר אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמין עליו:

מתני' (דף יט.) על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליה חוץ מרוב הגשמי' מעש' שאמרו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמי' אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו התפלל ולא ירדו גשמים עג עוגה ועמד בתוכה ואמר רבש"ע בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך התחילו הגשמים מנטפין אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות ירדו בזעף אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה ירדו כתיקנן עד שעלו ישראל מירושלים להר הבית מרוב הגשמים אמרו לו כשם שהתפללת עליהן שירדו כך התפלל עליהן שילכו להן אמר להן צאו וראו אם נמחית אבן טועין שלח ליה שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי אבל מה אעשה שאתה מתחטא לפני המקום כבן המתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך:

גמ' אמר להן צאו וראו:

(דף כב:) מ"ט אמר רבי אבהו אמר שמואל לפי שאין מתפללין על רוב הטובה שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די אמר רמי בר רב יודי אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די אמר רב יהודה אמר רב ובגולה מתריעין עליהן מיד תניא נמי הכי בזמן שהגשמים מרובין אנשי משמר שולחין לאנשי מעמד תנו עיניכם באחיכם שבגולה שלא יהו בתיהם קבריהן (דף כה:) ת"ר עד מתי יהו הגשמים יורדין ויהו הצבור פוסקין מתעניתם כמלוא ברך המחרישה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בחריבה טפח בבינונית טפחים בעבודה שלשה טפחים וקיימא לן כר' יהודה:

מתני' היו מתענין וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה לא ישלימו לאחר הנץ החמה ישלימו ר' אליעזר אומר קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו:

גמ' רב יהודה גזר תעניתא ירדו להם גשמים אחר הנץ החמה סבר לאשלומה אמר ליה ר' אמי קודם חצות ואחר חצות שנינו:

ירושלמי קודם חצות לא ישלימו עד כדון צפרא הוא לאחר חצות ישלימו כבר עבר רובו של יום בקדושה:

מתני' מעשה שגזרו תענית על הצבור

רבנו ניסים (הר"ן)

משולחת בלילה אינה משולחת בשדה אפילו ביום אינה משולחת:

ראתה שני בני אדם: בשדה הסמוכה לאגם דסמכה דעתה:

רצה אחריהם היא משולחת הא עמדה אינה משולחת:

בשדה שאינה סמוכה לאגם: ברחה מפניהם אינה משולחת הא עמדה משולחת:

טרפה שני בני אדם ולא אכלה אלא אחד מהם משולחת: כיון שלא היתה רעבה משניהם וטרפה שניהם משולחת היא ופרכינן בגמרא והא אמרת אפילו רצתה ופרקינן באגם גופיה דסמכה דעתה שפיר הלכך רצתה אחריהם אינה משולחת אבל טרפה שניהם ולא אכלה אלא אחד מהם משולחת:

עלתה לגג וכו': שיילין בגמרא פשיטא ומפרקינן לא צריכא אפי' בכוכה דציידי פירוש כוך קטן שעושין הציידין למארב העופות דאע"פ דלאו ביישוב הוא ולא בנין קבוע הוא כי האי גוונא משולחת היא:

אין צריך לומר חרב שאינה של שלום: דמתריעין עליה: אלא אפילו חרב של שלום העוברת דרך אותה מלכות להלחם במקום אחר:

כי אם אל בית מלחמתי: איני רוצה להלחם עמך כי אם למקום שאני רוצה להלחם בו:

מתני' מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם: א"י:

באשקלון: בארץ פלשתים:

כמלא פי תנור: פת:

על אלו מתריעין בשבת: בענינו ולא בתענית:

המטורפת: לשון ביצה טרופה וכמו טרף אבבא:

לעזרה: צועקין לבני אדם שיבואו לעזור להם:

אבל לא לזעקה: תפלה שאין אנו בטוחים כל כך שתועיל תפלתינו לזעוק עליהם בשבת:

שמעון התימני: מתמנת היה:

ולא הודו לו חכמים: פשטינן בגמ' דאפי' בחול לא הודו לו [לא] שיתריעו ולא שיתענו ומיהו הני מילי לומר שאין דנין עיר שיש בה דבר כעיר שהקיפוה עכו"ם שנתריע עליה ברצופה ואפי' בשבת דליתא ומיהו אותה העיר מתענה ומתרעת וסביבותיה מתענות ולא מתריעות לדידן דקיימא לן כרבנן דפליגי אדרבי עקיבא:

גמ' ויחיד הנרדף מפני עכו"ם או מפני רוח רעה: שנכנסה בו רוח שד ורץ והולך שמא יטבע בנהר או יפול וימות או שהוא חולי ממיני החליים ולפ"ז יש ללמוד מכאן לכל חולי שיש בו סכנת היום דמתריעין עליו בשבת שלא אמרו מפני רוח רעה אלא מפני שהוא חולי של סכנה ביומו ואיפשר שעל זה סמכו בהרבה מקומות שאומרין מצלאין על החולים בשבת ומ"מ דוקא כשיש בו סכנת היום שלא שנינו רוח רעה אלא דומיא דספינה המטורפת בים ויחיד הנרדף מפני עכו"ם:

ועל כולם אין יחיד רשאי לסגף עצמו בתענית: כבר פירשתי לעיל דמפני שמתריעין אלו ברציפה קאמר דאין ליחיד להתענות על אלו ברציפה עליהם ולפיכך אסרו כאן לסגף שמא יצטרך לבריות שאין בו כח להתפרנס מיגיעו ומר בריה דרבנא שהיה מתענה כל השנה ור"ל דצם תלת מאה צומין כדאיתא בירושלמי לא היו צריכין למעשה ידיהם והיו יכולין להתענות ולסגף עצמן:

מתני' על כל צרה שלא תבא על הצבור: לישנא מעליא:

שלא ימקו: בטוח היה בתפלתו שירדו גשמים הרבה:

עוגה: גומה גדולה כמו עוגה גדולה עגולה:

אם נמחית אבן טועים: שכשם שאי אפשר לאבן שתמחה כך אי אפשר להתפלל על רוב הטובה:

גמ' שנאמר הביאו את המעשר: וכיון שכך הוא מדתו של הקב"ה שכשהוא נענה לעמו ישראל משפיע להם מטובתו עד שיבלו שפתותיהם מלומר די אין מתפללין עליה:

ברך המחרישה: חריץ שבין תלם לתלם:

בחרבה: בקרקע שלא היתה עבודה מזמן הרבה:

טפח: כדי שירדו גשמים טפח:

בינונית: שהיתה עבודה מזמן קרוב ועכשיו אינה עבודה:

מתני' היו מתענין וירדו גשמים וכו' קודם חצות לא ישלימו תעניתם: כבר כתבתי בפ"ק [בסוף סימן תת"ז ד"ה הרי שהיה מתענה ע"ש] דהני מילי בצבור אבל יחיד משלים:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט