רי"ף על הש"ס/שבת/דף סב עמוד ב

הלכות רב אלפס

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

רבנו ניסים (הר"ן)

להיות מותר כזה:

שלשל רבי טליתו: הראה לו שקבל דבריו:

נשאל אתמר: לא אתא מעשה לרבי אלא שאלו לפניו מהו לצאת כן ובקש להתיר עד שאמרו לו משום ר' מאיר חייב חטאת דאיהו סבר הואיל ואינה מקופלת על כתפו שהרי אחוריה היו נופלין למטה מכתפו אלא שצדיו היו מונחין על כתפו דרך מלבוש הוא:

מתני' הרוחץ במי מערה: מי מקוה מקורה שהוחם ואין חומה יוצא ודוקא נקט חמין ומש"ה קתני הרוחץ דמשמע דיעבד אין לכתחלה לא:

ונסתפג: וקינח:

אפי' בי' אלונטיות: סדינין שמקנחין בהן וסופג בהן זה אחר זה ורבותא היא דלא נפיש מיא בכל חד וחד ואפילו הכי לא יביאם בידו לתוך ביתו אפי' ע"י עירוב שמא ישכח ויסחטם בבואו:

אבל י' בני אדם: הואיל ומרובים הן מדכרי אהדדי:

מסתפגין באלונטית אחת: והיינו נמי רבותא דחדא אלונטית לי' בני אדם נפישי בה מיא אפ"ה מביאין אותה בידם:

פניהם ידיהם ורגליהם: אורחא דמילתא נקט וה"ה לכל גופם:

והא דקתני ונסתפג דמשמע דיעבד לאו דוקא דאפי' לכתחלה מסתפג כדקתני סיפא אבל י' בני אדם מסתפגין באלונטית אחת ולא משמע דאיכא פלוגתא בין אדם אחד לי' בני אדם אלא לענין הבאה אבל לענין ספוג כי היכי דבעשרה בני אדם שרי אפי' לכתחלה באדם אחד נמי שרי ובהדיא תניא בברייתא מסתפג אדם באלונטית ומניחה בחלון והקשה הרשב"א ז"ל היכי שרי אמאי לא חיישי' דילמא אתי לידי סחיטה כדאמר בריש במה טומנין [דף מח א] גבי ההוא דפרס סודר אפומא דכובא דנזהיה רבה דילמא אתי למסחט ובפ' ואלו קשרים (דף קיג ב) נמי אמרינן זמנין דמתווסן מאניה מיא ואתי לידי סחיטה יש לומר שכיון שכל הרוחצין מסתפגין אם אתה אוסר עליו להסתפג אף אתה אוסרו ברחיצה ואי אפשר שאין הדבר עומד וכדאיתא בפרק כירה [דף מ א]:

גמ' הרוחץ דיעבד אין לכתחלה לא וכו' כדאיתא בהלכות ומי מערה מאי טעמא לא שרי לכתחלה וכו': הרב אלפסי ז"ל סובר דמי מערה מי חמי טבריא הן ומתסרא משום דאתי לידי זיעה שהוא ז"ל סובר שהזיעה אפילו בחמי טבריא אסורה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ב מהלכות שבת: ולפי זה הני חמי טבריא דילן דמטללי אסור לרחוץ בהן בשבת ולא נהירא דהא משמע בפ' כירה [דף מ א] דלא אסרה זיעה אפי' בחמי האור אלא משום לתא דרחיצה ובחמי טבריא דרחיצה שריא היאך נאסור הזיעה אלא ודאי הך מי מערה חמי האור נינהו שהוחמו מערב שבת אבל חמי טבריא שרו בין ברחיצה בין בזיעה וכן דעת ה"ר יונה והרמב"ן זכרונם לברכה:

אמר ר' יוחנן הלכה מסתפג אדם באלונטית: ואע"ג דבמתני' אסרינן ליחיד ושמעינן ליה לר' יוחנן דאמר הלכ' כסתם משנה לא קשיא דידיה אדידיה דר' יוחנן מתני' ביחידאה מתני לה הכי איתא בגמ':

האוליירין: הבלנין:

מביאין בלורי נשים: סדינין שהנשים מסתפגות בהן מותר להביאן דרך מלבוש למרחץ:

סבניתא: סודר גדול שתולין בו בין כתפיו וראשו עטוף בו:

צריך לקשר ב' ראשיה: זו בזו שלא תפול:

כד מעבריתו מאני דבני חילא: כשתביאו בגדי בני החיל המוטלין עליכם לשמשם ואתם מביאין להם בגדיהם דרך רה"ר:

שרביבו להו למטה מכתפים: שלא יהו שוליהן מונחין בכתפיהן אלא משוכין למטה שיהא נראה כמלבוש:

מתני' סכין: שמן בשבת:

וממשמשין: ביד על כל הגוף להנאה:

אבל לא מתעמלין: לשפשף בכח:

ולא מתגרדין: לשון להתגרד בו (איוב ב):

אין יורדין לפילומא: שם נהר ובגמ' מפרש טעמא:

אפיקטויזין: להקיא:

אין מעצבין את הקטן: שמתקנו ומיישב עצמותיו וחוליות שדרתו:

את השבר: עצם שנשבר:

משנפרקה ידו: שיצא העצם מפרק שלו:

לא יטרפם: לשון ביצים טרופות בקערה:

גמ' סך ואח"כ ממשמש: דקא סבר דדרכו בחול להיות ממשמש ואחר כך סך:

דיומסית: שם נהר שמימיו מלוחין:

מתעמלת: מחממת ומרפאה:

משום נקא: פי' הרב אלפסי ז"ל כמו שכתוב בהלכות ורש"י ז"ל נראה שגורס משום פיקא ופירש שטיט של אותו נהר מחליק ובגדי אדם נשורין במים כשהוא נופל ואתי למסחט:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט