רי"ף על הש"ס/שבת/דף מט עמוד ב

הלכות רב אלפס

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

וכל מחיצה שהיא מתרת כעושה אהל לכתחלה דמי והיינו טעמא בדופן שלישית דמיתסר אפי' לרבנן ובהכי אתי שפיר מאי דתלינן פלוגתא דר"א ורבנן בפקק החלון במוסיף על אהל עראי והיינו ההיא נמי דפ' כל גגות דאהדרינהו רב לאפיה משום דכיון דסבירא ליה לרב דשבת אף על פי שהותרה מקצתה לא הותרה כולה נמצא שפריסת גלימא זו היא מחיצה מתרת ועשיית אהל לכתחלה מיקרי ומיתסר ואפילו לרבנן ובהכי נמי אתי שפיר מה שכתוב [ברוב הנוסחאות] פרק קמא דסוכה ובפ' כיצד משתתפין לכתחלה היכי פרסי מפני שהיא מחיצה מתרת ואסור לעשותה בשבת ומה שכתב רש"י ז"ל דמאי דפרכינן התם היינו משום דמתמהי' היאך הביאום דרך רה"ר אינו מחוור דמאי פירכא דלמא דרך מלבוש הביאום הילכך נקטינן דמחיצת עראי שאינה מתרת מותרת לעשותה בשבת אבל מחיצה מתרת אפילו עראי אין עושין:

בין קשור בין שאינו קשור: דאפילו קשירה לא צריך:

והוא שמתוקן: שיהא עליו תורת כלי או שכבר נשתמש בו מבעוד יום כמו שאפרש בסמוך בס"ד:

ואע"ג דסתם לן תנא כר' אליעזר בנגר הנגרר: בגמרא מפרש לה:

דתנן מדבריהם למדנו: בפרק בתרא היא:

שפוקקין את המאור: בדבר שאינו קשור ותלוי:

וקושרין: קשר שאינו קשר של קיימא לכתחלה:

ומודדין: מקוה ומטלניות:

הני כיפי דארבא: נועצין בספינה כעין שני מעגלים ראשו אחד בדופן זה ושני בדופן שני ומרחיק חצי אמה ונועץ כמו כן על פני כל הספינה ופורסין עליהם בגדים ומחצלאות להגן מפני הצנה או מפני הגשמים:

בזמן שיש בהם טפח: אם יש בכל אחד ואחד טפח אותו עגול הוי אהל חשוב בפני עצמו מבעוד יום ולמחר בשבת כשפורס בגדים על אותן המעגלים אוסופי על אהל עראי הוא ומותר:

אי נמי אין ברחב עגול טפח ויש בין זה לזה פחות מג': אמרי' לבוד בנתים:

הנהו דכרי: אילים:

ביממא בעו טולא: מפני החום:

ובליליא בעו אוירא: מפני הנאות הקור והיו פורסין עליהן מחצלאות ביום ובלילה נוטלין אותן:

אתא לקמיה דרב א"ל: בשבת מאי איעביד:

כרוך בודיא: כרוך את המחצלאות מע"ש ואל תסלקם משם לגמרי והעמידם על טפח כי היכי דליהוי שם אהל למחר כשתפרוס אותם אוסופי על אהל עראי הוא ומותר:

הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: דקאי כרבנן דמתניתין ולא בעו קשירה:

ודוקא כשיש תורת כלי עליו: רש"י ז"ל מפרש שיהא ראוי לתשמיש אחר אבל ר"ת ז"ל הקשה דאי הכי פשיטא ומאי טעמיה דתנא קמא לפיכך פי' ז"ל דתורת כלי היינו שיתקנו בענין שיהא נראה עומד לכך:

שריתא: קורה [בראשית יט] בצל קורתי מתרגמינן בטלל שירותי:

מתני' כל כסויי כלים שיש להם בית אחיזה: בית יד:

בכסויי קרקעות: כגון כסוי בור ודות דהוי כבונה אי לאו דמוכחא בית אחיזה דיליה דלמשקל ואהדורי עביד:

גמ' והוא שיש תורת כלי עליהן: על [נסרים] הללו שמכסין בה את הכלי הא לאו הכי לא שרו לטלטלינהו:

ותורת כלי: כדמפרשינן לעיל:

ודכולי עלמא וכו': משום דאוקמא רבי יוחנן בשיש תורת כלי אצטריך ליה למימר דכי פליגי רבנן בכלים דחברינהו בארעא פליגי דאילו כלים בעלמא אע"ג דלית להו לכסויין בית אחיזה מטלטלי דכיון דבאיכא תורת כלי עליהן קיימא מה לי איכא בית אחיזה מה לי ליכא בית אחיזה אלא בכסויי [כלים] המחוברין לקרקע כגון תנור וכירים הוא דפליגי משום דדמו במקצת לכסוי בור ודות וגזרה הני אטו הני:

ומסתברא לי דכי בעינן בכסוי כלים אע"ג דלא חברינהו בארעא שיהא תורת כלי עליהן ה"מ היכא שלא נשתמש בהם מבעוד יום אבל כל שכבר נשתמש בהם היינו תורת כלי [עליהן] דאי לא תימא הכי קשיא הלכתא אהלכתא דהכא מסקינן דבעינן תורת כלי ולעיל בפרק במה טומנין [דף נ א] גבי חריות של דקל שגדרן לעצים ונמלך עליהם לישיבה נקטינן כדרב אסי דאמר ישב אע"פ שלא קשר ולא חשב אלא ודאי כדאמרן דכי בעינן תורת כלי ה"מ בשלא נשתמש בו מבעוד יום אבל בשכבר נשתמש בו זהו תורת כלי שלו ולפיכך לא הזכיר הרב אלפסי ז"ל בפקק החלון תורת כלי דמסתמא נשתמש מבעוד יום שהרי צריך הוא להיות מכוון למדתו של חלון ולכוונו בשבת [א"א] אבל בקנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו הוא שהזכיר תורת כלי משום דלא משמע שנשתמש בו וכן בכסויי הכלים לפי שכסויי הכלים אינן צריכין להיות מכוונין למדתן של כלים שיהא צריך להשתמש ולראות בהם מבעוד יום ומש"ה אם לא נשתמש בהם בעינן שיהא תורת כלי עליהן:

סליקו להו כל הכלים

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט