רי"ף על הש"ס/שבת/דף מח עמוד ב

הלכות רב אלפס

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

רבנו ניסים (הר"ן)

והלכה כרבנן דאפילו נשברו בשבת במעין מלאכה סגי:

הני לבני דאייתור מבנינא: שהשלים בנינו ונותרו:

שרי לטלטלינהו: דמהשתא לא קיימא לבנין אלא לישב עליהן ותורת כלי עליהן:

שרגינהו: סדרן זו על גב זו:

ודאי אקצינהו: לצורך בנין אחר:

חרס קטנה מותר לטלטלה אפילו ברשות הרבים: דכיון דבחצר כלי הוא משום דבחצר שכיחי כלים והחרס ראוי להם לכסוי הלכך תורת כסוי כלי עליהן וברה"ר נמי לא פקע שם כלי מיניה:

ברסתקא: רשות הרבים:

איתווס מסאניה טינא: נתלכלכו מנעליו בטיט:

כפר ליה: מקנחו:

אמר רבא לא מיסתייה דלא גמירי: מה אסור ומה מותר:

אלא מגמר נמי: מלמדים שבוש שבידם לאחרים:

השתא נמי חזיא לדידי: לקנוח ואע"ג דלא שכיח הרי שם כלי עליו בחצר:

ומקשו הכא וכי עדיפא חרס קטנה מכסוי כלים שיש להם בית אחיזה דלא שרי לטלטולינהו אלא אם כן יש תורת כלי עליהן כדאיתא בסוף פרקין [דף קכו ב] יש לומר אין הכי נמי והיינו טעמא משום דהך חרס קטנה כיון דמעיקרא הוה כלי גמור אע"ג דהשתא שבר כלי כל שהיא ראויה למלאכה עדיין הכנתה ותורת כלי שהיתה בה עליה מה שאין כן בכסוי כלים שמעולם לא היו כלים גמורים ומש"ה בעינן שיהא תורת כלי עליהן:

מגופת חבית: כסוי שסותם בו חבית מלשון [נחמיה ז] יגיפו הדלתות:

שנתכתתה: החבית:

היא: המגופה:

ושבריה של חבית: ניטלין בשבת דחזו לכסויי מנא:

ולא יספות: לא יתקן להסיר בליטותיו ועוקציו בשבת דעביד כלי:

ואם זרקה לאשפה: למגופה זו:

אסורה: דבטלה מתורת כלי:

קרומיות של מחצלת: שנפרדו מן מחצלת ישנה:

בר המדורי אסברה לי: פירש לי טעמו של דבר:

לכסויי ביה עפרא: העומד לכסות צואה אי נמי שלא יעלה האבק:

שיורי פרוזמאות: טליתות. וכתב הראב"ד ז"ל יפה פי' הגאון בבלאות של טליתות והריני מוסיף על דבריו דוקא בטליתות של מצוה מפני שאדם בודל מהם ואינו רוצה לקנח עצמו בהן ולא ליחד אותם לתשמיש המגונה אלא שהוא זורקן והן כלין אבל שיורי בגדים אחרים מותר לטלטלן דלא גריעי מחרס קטנה דחזיא לקנוחי ביה טינוף והאי נמי חזי להכי:

תנו רבנן שברי תנור ישן: שכבר הוסק וחרסיו קשין:

הרי הן ככל הכלים ומותר לטלטלן בחצר דברי רבי מאיר: ר"מ לטעמיה דסגי ליה בעושין מעין מלאכה:

ור' יהודה אומר אסור לטלטלן: ר' יהודה לטעמיה דבעי מעין מלאכתן ומפרש בגמרא דהאי דנקט פלוגתייהו בשברי תנור להודיעך כחו דר' יהודה דמיירי אפי' בעושים מעשה טפקא לינ"א בלע"ז דזה לאפות [וזה לאפות] אפ"ה לא סגי ליה לר' יהודה ולא קרי מעין מלאכתן משום דזה הסיקו מבפנים וזה [הסיקו מבחוץ וזה תשמישו מעומד וזה אין] תשמישו מעומד:

כמאן מטלטלינן האידנא כיסויי דתנורי דמתא מחסיא: כסויי תנור של אותו מקום לא היה להם בית אחיזה:

כמאן כר"א בן יעקב: דס"ל דבלאו ה"נ תורת כלי עליהן ושרי לטלטולינהו:

והקשה הרז"ה ז"ל על הרב אלפסי ז"ל שהרי הוא עצמו פסק בסוף פרקין כת"ק דמתניתין דאסר אפילו כסויי כלים דחברינהו בארעא כל שאין להם בית אחיזה ואמאי [יהא] שריא בכסויי דתנורי ואפשר שהרב אלפסי ז"ל היה מפרש חברינהו בארעא דאמרינן לקמן [דף קכו ב] כגון חביות הקבורות בקרקע לגמרי דרבנן אסרי מפני שאינם נראין והרי הן ככסויי הקרקעות אבל בכסויי הכלים המגולין אע"פ שמחוברין לקרקע לא פליגי רבנן דמתני' וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפכ"ה מהלכות שבת:

מתני' האבן שבקרויה: דלעת יבשה חלולה וממלאין בה מים ומתוך שהיא קלה אינה שואבת אלא צפה ונותנין בה אבן להכבידה:

אם ממלאין בה: בקרויה:

ואינה נופלת האבן: שמהודקת יפה הרי היא ככלי עצמו ואם לאו הרי היא כשאר אבנים ואין מטלטלים את

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט