רי"ף על הש"ס/שבת/דף מז עמוד ב

הלכות רב אלפס

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

רבנו ניסים (הר"ן)

כמין עתר שקורין פורקא ויש לו שלש שינים ומהפכין בה קש בגורן:

לתת עליו לקטן: מזונות:

כוש: פלך:

לתחוב בו: ולאכול תותים וכל פרי רך:

מחט של יד: מחט קטנה שתופר בה בגדים:

ושל סקאין: מחט גדולה שתופרין בה שקין:

לפתוח בה את הדלת: מי שנאבדה לו מפתחו:

גמ' בין קורנס של אגוזים: שמיוחד לפציעת אגוזים והוי מלאכתו להיתר:

בין של נפחים בין של זהבים: דמלאכתו לאיסור ואפ"ה לצורך גופן שרי כדאמרינן לקמן:

זיירי: דעצר בהו הם כלי עץ כגון קרשים שכובשין בהן הבגדים כדתנן [דף קמא א] מכבש של בעלי בתים:

מזורי: דחביט בהו כלי עץ שהכובס מכה בו הבגדים על האבן בעת שמלבנן:

סיכי: הן יתידות שהן מוכנין לנער בהן משי וכיוצא בו ואלו כולן קפיד עלייהו שלא יפגמו כדי [שלא] יקרעו הבגדים והמשי וכן פירש הר' בעל הערוך ז"ל וכן מפרשי' בירושלמי:

ת"ר פגה: תאנה שלא בשלה כל צרכה כדכתיב [שיר ב] התאנה חנטה פגיה וטומנה בתבן להתבשל ותבן הוי מוקצה לטיט:

וחררה שטמנה בגחלים: מבעוד יום לאפות בהן ובא בשבת ליטלה:

אם מגולה מקצתה: שיכול לאחזה במקום המגולה [דאפילו טלטול מן הצד ליכא שאין צריך להגביה את התבן אלא אוחז במקום המגולה] והתבן נשמט ונופל: ורבי אלעזר בן תדאי סבר שאע"פ שאין בהן מקום המגולה תוחב בהן כוש או כרכר ומגביהן ונופלים התבן או הגחלים מאליהן ואח"כ נוטלן בידו כיון שאין טלטול הגחלים והתבן כדרכן אלא מן הצד:

אמר רב נחמן הלכה כר' אלעזר בן תדאי: דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול ואע"ג דבפרק כירה [דף מג ב] מסקינן דכ"ע טלטול מן הצד שמיה טלטול כבר כתבתי שם דתרי גווני טלטול מן הצד נינהו וביארתי שם עיקרי הדברים בס"ד:

אבל מחט שניטל חורה: חור שלה:

עוקצה: פונטה:

אסור כרבא: דאמרי' בגמרא דמדלענין טומאה לאו מנא הוא לענין שבת נמי לאו מנא הוא וכי אמרינן דשבת וטומאה כי הדדי נינהו ה"מ בדבר שהוא כלי מעיקרו ונשבר כגון מחט שניטל חורה או עוקצה אבל בכלי מעיקרא שבת וטומאה לאו כי הדדי נינהו כדאמרינן בפרק במה אשה [דף סג א] בירית טהורה ויוצאין בה בשבת ותנן נמי בסמוך גבי קנה של זיתים בין כך ובין כך ניטל בשבת:

אסוכי ינוקא רב נחמן אסר ורב ששת שרי: פרש"י ז"ל לתקן איבריו ביד ומאן דאסר משום דדמי למתקן ולא דמי ללפופי ינוקא דשרי' לקמן בפרק חבית [דף קמז ב] לכ"ע דהתם הוא שמלפפים אותו בבגדים והאיברים מתיישבין מאליהן אבל הכא שמחזירן ומתקנן ביד אסר רב נחמן [ול"נ] דא"ה ה"ל לרב נחמן למיפשט איסורא ממעצבין את הקטן דאמרינן לקמן [שם] דאסור לכך פר"ח ז"ל דאסוכי ינוקא היינו אסוקי גרמא דפומא דנפלה לינוק' ומגביהין אותו ביד ור"נ דאסר ס"ל דכיון דלרפואה קא עביד איכא למגזר משום שחיקת סמנין ורב ששת דשרי סבר כיון דביד קא עביד ולא בסם ליכא למגזר משום שחיקת סמנין וקי"ל כרב ששת:

מתני' קנה של זיתים: לאחר מסיקתן צוברן במעטן ושמנן מתאסף לתוכן ונוח לצאת ויש לו קנה להפכן בו ולבדוק אם נגמרו כל צרכן והגיעו לבית הבד:

אם יש קשר בראשו: היינו אותו פקק של קנים:

מקבל טומאה: דכלי הוא:

ואם לאו אינו מקבל טומאה: דלא הוי מנא ובגמ' פריך נהי נמי דקשר משוי ליה מנא אמאי מקבל טומאה דהא פשוטי כלי עץ הוא שאפי' הוא חלול אין חללו עשוי לקבל ומשנינן בשעה שמהפך בו זיתים הופכו ורואה בשמן המשתייר שם ע"י הפקק אם הגיעו לעצור וזו היא קבלת החלל שבו:

בין כך ובין כך: ניטל בשבת דהא כלי הוא להפך בו זיתים:

מסר הגדול: מגירה גדולה העשויה לקצוץ בה קורות:

ויתד של מחרישה: הוא כלי העשוי כסכין שבו עושה חריץ של תלם המענה דהנך קפיד עלייהו ומיחד להן מקום דלא חזו למלאכה אחריתי:

גמ' האי אוכלא דקצרי: פירש הרב אלפסי ז"ל:

חרבא דאושכפי: סכין של רצענין:

סכינא דאשכבתא: סכין המיוחדת לשחיטה בלבד:

חצינא דנגרי: דולדורה בלע"ז כל הני קפדי עלייהו משום דפגמי

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט