רי"ף על הש"ס/שבת/דף ט עמוד ב

הלכות רב אלפס

כמו חצי שעה עד שמגיעין לבתיהם: ת"ר מצות נר חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך. טעמייהו דב"ש כנגד פרי החג אי נמי כנגד ימים הנכנסין. וטעמייהו דב"ה כנגד ימים היוצאין אי נמי משום מעלין בקדש ולא מורידין: אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שני זקנים היו בצידן אחד עשה כדברי ב"ש ואחד עשה כב"ה זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן טעם לדבריו משום מעלין בקדש ולא מורידין: חנוני שהניח נר חנוכה מבחוץ והוזק בה אחר פטור מלשלם מפני שהוא נר של מצוה והאי דקא מניחה מבחוץ הואיל ומצוה לפרסם את הנס: ת"ר נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר ובשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו אמר רבא וצריך נר אחרת להשתמש לאורה ואי איכא מדורה לא בעי ואי אדם חשוב הוא אע"ג דאיכא מדורה צריך: מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו יומי חנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענאה בהון שכשנכנסו יונים להיכל וטמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה חתום ומונח בחותמו של כה"ג ולא היה בה להדליק אלא יום אחד ונעשה בה נס והדליקו בה ח' ימים לשנה אחרת קבעום ח' ימים טובים בהלל ובהודאה והלכך מברכינן אניסא כל יומא ויומא מתמניא יומי דחנוכה הואיל ובכל יום ויום היה הנס מתחדש באותו פך של שמן: אמר רב כהנא דרש רבי נתן בר מניומי משמיה דרב נחמן נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי: אמר רבא נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח היכא מנח לה רב אחא בריה דרבא אמר מימין ורב ירמיה מדפתי אמר משמאל והלכתא משמאל כדי שיהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל והיכא דקא בעי לאדלוקי נר חנוכה ונר שבת ברישא מדליק דחנוכה והדר דשבתא דאי מדליק דשבתא ברישא איתסר ליה לאדלוקי דחנוכה משום דקביל שבתא עליה: אמר רב יהודה אמר רב אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב בר מהני תלת דעביד כשמואל מדליקין מנר לנר ומתירין מבגד לבגד והלכתא כרבי שמעון בגרירה דתניא ר"ש אומר גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ אמר רבא היה תופס נר חנוכה ועומד לא עשה ולא כלום

רבנו ניסים (הר"ן)

למצותו נהנין ממנו מה שאין כן בנר חנוכה ורש"י ז"ל פירש לשיעורא שצריך שיתן בה שמן כשיעור הזה:

תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו: נר אחד בכל לילה [לאיש ובני ביתו והמהדרין את המצוה עושין נר אחד בכל לילה] לכל אחד מבני הבית:

כנגד ימים הנכנסין: העתידין לבוא:

כנגד פרי החג: דקרבנות בפרשת פנחס שבכל יום היו מתמעטין והולכין שביום ראשון היו מקריבין י"ג פרים ובשני י"ב וכן בכל יום ויום היה ממעט אחד:

ימים היוצאין: שיצאו כבר וזה שעומד בו נמנה עם היוצאין:

מעלין בקדש ולא מורידין: מקראי ילפינן במנחות פרק שתי הלחם (דף צט א) וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות מגלה וחנוכה דמהדרין מן המהדרין עבדי נמי הדור הראשון דהיינו נר לכל אחד ואחד אם היו אנשי הבית עשרה בליל ראשון מדליק עשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים ובתוס' אמרו דלא משמע הכי דאם כן ליכא היכרא לימים היוצאין שהרואה יחשוב שכמנין זה יש בני אדם בבית:

תנו רבנן נר חנוכה מצוה להניחה וכו': מבחוץ משום פרסומי ניסא ולא ברה"ר אלא בחצירו שבתיהם היו פתוחים לחצר:

ואם היה דר בעליה: שאין לו מקום בחצר להניחה שם מניחה מבפנים כנגד חלון הסמוכה לרה"ר ובשעת הסכנה שגזרו על המצות מניחה על שולחנו [ואף על פי] דמאן דחזי סבר האי נר לאו דמצוה הוא אלא נרו הוא:

אמר רבא וצריך נר אחרת להשתמש לאורה: נראה לי דנהי דרבא מודה דאסור להשתמש לאורה וכיון שכן פשיטא דצריך נר אחרת הכא ה"ק דאף על גב דבשעת הסכנה כיון (שכן) דמניחו על שולחנו על כרחו משתמש לאורה אפילו הכי צריך נר אחרת לעשות היכרא בדבר:

ואי איכא: מדורת אש לא צריך נר אחרת לפי שמשתמש באור המדורה ויש היכר שהנר של מצוה היא:

אם אדם חשוב הוא: שאינו רגיל באור המדורה: צריך

נר אחרת להשתמש: דאי לא ליכא היכרא:

מאי חנוכה: כלומר על איזה דבר קבעוה:

ולא מצאו אלא פך אחד וכו': ונטמא כל שמן שבמקדש חוץ מזה שלא נטמא שהרי חתום היה וכלי חרס אינו מטמא מגבו ולהיסט לא חיישינן אע"ג דנכרים מטמאים בהיסט כזב לפי שאם הסיטוהו היו שוברים אותו לראות אם יש בו זהב או מרגליות כיון שראוהו חתום בחותם של כהן גדול אלא ודאי לא מצאוהו כלל ולא ראוהו:

עשאום ימים טובים בהלל ובהודאה: ולא שאסורים במלאכה שלא נקבעו אלא לקריאת הלל ולומר על הנסים בהודאה ויש מי שכתב שלפיכך קראום חנוכה כלומר חנו בכ"ה ומש"ה היו שמנה ימים מפני שהיה להם שמן טהור רחוק ד' ימים והוצרכו שמנה ימים בין הליכה וחזרה:

גרסי' בגמרא [דף כא ב] תנן התם גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב: גמל טעון פשתן ועובר ברה"ר ונכנס פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את הבירה בעל הגמל חייב הניח חנוני את נרו מבחוץ חנוני חייב רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור אמר רבינא משמיה דרבא זאת אומרת נר חנוכה מצוה להניחה למטה מעשרה דאי ס"ד למעלה מעשרה נימא ליה היה לך להניחה למעלה מגמל ורוכבו: דלמא אי מטרחינן ליה טובא אתי לאימנועי ממצוה. וכתב ר"ח ז"ל דקיי"ל כרבינא דלא שבקינן מאי דאפשיטא להו לרבא ורבינא ונקטינן מאי דאדחי בגמ' בדרך דלמא בעלמא וכן פסק הר"ר יונה ז"ל ולזה הסכים הרשב"א ז"ל אבל הר"ם במז"ל לא כתבה:

אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי [תנחום] נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה: דלא שלטא ביה עינא למעלה מכ' אמה וליכא פרסומי ניסא:

כסוכה וכמבוי דתנן בהו בהדיא בעירובין ובמס' סוכה דפסילי:

בטפח הסמוך לפתח: שאם ירחיקנו להלן מן הפתח אינו ניכר שבעל הבית הניחו שם:

מימין: בכניסתו לביתו מימינו: מזוזה קיימא לן [מנחות דף לד א] בימין דכתיב ביתך דרך ביאתך וכי עקר איניש כרעיה (כרעא) דימינא עקר ברישא ויש מי שכתב דאי ליכא מזוזה מניח נר חנוכה בימין כדרך כל מצות:

אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה: למנות וכבר כתבתי למעלה דרבותא אשמעינן דאפילו רצוי מעות שהוא תשמיש קל אסור אבל ה"ה דאפילו תשמיש דמצוה נמי אסור:

כל מילי דמר: רבה בר נחמני שהיה רבו:

מדליקין מנר לנר: מנר חנוכה לנר חנוכה ואפילו על ידי קינסא שרי דהא אסיקנא בגמרא דטעמיה דרב דאמר אין מדליקין משום ביזוי מצוה ודוקא על ידי קינסא הוא דאסר דאילו מנר חנוכה לנר חנוכה בלא קינסא ליכא ביזוי מצוה ומינה דשמואל אפילו על ידי קינסא שרי וזו היא השטה המחוורת בגמרא ולא כן דעת הרמב"ן ז"ל שכתב דלמסקנא ע"י קינסא אסור והרמב"ם ז"ל כתב בפרק ד' מהלכות מגלה וחנוכה ומדליקין מנר חנוכה לנר חנוכה וכתב עליו הראב"ד ז"ל ועל ידי קינסא ומחלוקתם תלויה בדקדוקי סוגיות הגמרא וכמו שכתבתי בחידושי ואין כאן מקום להאריך:

ומתירין מבגד לבגד: מתירין ציצית מטלית ישן לטלית חדש ובמנחות [דף מא ב] מפרש טעמא דמאן דאסר:

והלכה כר' שמעון בגרירה: דאמר דבר שאין מתכוין מותר:

ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ: והוי תולדה דחורש או דבונה:

אמר רבא היה תפוס נר חנוכה ועומד: משהדליקה עד שכבתה ועומד לאו דוקא אלא כן לשון התלמוד:

לצרכו:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט