רי"ף על הש"ס/שבועות/דף יט עמוד ב

הלכות רב אלפס

מחייבו שבועה וכן הלכה אר"נ אמר שמואל טענו חטים ושעורים והודה לו בא' מהן חייב א"ל רב יצחק יישר וכן א"ר יוחנן יישר וכן הלכתא דהא רב פפא דהוא בתרא קא פסק הכין ואמר טענו כלי ופרוטה הודה לו בכלי וכפר בפרוטה פטור הודה בפרוטה וכפר בכלי חייב חדא כרב וחדא כשמואל חדא כרב דאמר כפירת הטענה שתי כסף וחדא כשמואל דאמר טענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהן חייב ועוד גרסינן בפרק שנים אוחזין בטלית (ב"מ ה.) ולמאן דאמר הילך פטור קרקע אמאי איצטריך קרא למעוטי משבועת הא כל קרקע הילך הוא אמר לך כי אצטריך קרא היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות א"נ היכא דטענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעות אי אמרת בשלמא בעלמא כי האי גוונא חייב היינו דאיצטריך קרא למעוטי קרקע משבועה אלא אי אמרת בעלמא פטור אמאי איצטריך קרא למעוטי קרקע משבועה הא כל טענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהן פטור אלא לאו מדקא משנינן הכי גבי קרקע מכלל דטענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהם חייב תניא טענו חטים והודה לו בשעורים פטור ור"ג מחייב וגרסינן בפרק המניח את הכד (ב"ק לה:) אמר רבה בר נתן טענו חטים והודה לו בשעורים פטור (נ"א מאי קמ"ל תנינא) לימא מסייעא ליה דתניא טענו חטים והודה לו בשעורים פטור אי מהתם ה"א מאי פטור פטור מדמי חטים ולעולם חייב בשעורים קמ"ל דפטור לגמרי ואקשינן עליה ופריק וקמה לה הא דרבה בר נתן ולא איפריכא הלכך הלכתא כוותיה:

(דף יט:) אמר רב ענן אמר שמואל טענו חטים וקדם והודה לו בשעורים אם במערים חייב ואם כמודה פטור כלומר עודנו מבקש לומר ושעורים קדם הוא והודה לו בהן אם לפי תומו עשה כן פטור משבועת התורה ואם במערים חייב ואמר רב ענן אמר שמואל טענו שתי מחטים והודה לו באחת מהן חייב לכך יצאו כלים למה שהן מנה לי בידך אין לך בידי פטור אמר רב נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת מ"ט חזקה אין אדם תובע ממון אלא אם כן יש לו רב חביבא מתני אסיפא מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך פטור א"ר נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת מאן דמתני לה ארישא כל שכן אסיפא ומאן דמתני לה אסיפא הכא הוא דאיכא דררא דממונא אבל היכא דליכא דררא דממונא לא והלכתא כמאן דמתני לה

רבנו ניסים (הר"ן)

מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה וכיון דשנים מחייבין אותו ממון אפילו בטענת שמא אחד נמי מחייבו שבועה וליכא למימר דאין למדין מן הכללות דלא אמרינן הכי אלא היכא דמוכח בגמרא דהאי כללא לאו דוקא שאם לא כן אין לדבר סוף ולא נסמוך על תלמוד ערוך אשר בידינו שרובו כללות ועוד דבירושלמי דייקא בהאי כללא דאקשו התם והרי שנים מחייבין אותו קרקע שניא היא שאין נשבעין על הקרקעות והרי שנים מחייבין אותו קנס שניא היא שאין נשבעין בקנס ומדלא פרכינן והרי שנים מחייבין אותו ממון בשמא ועד אחד אינו מחייבו שבועה בשמא שמע מינה שאפילו בשמא נשבעין בהעדאת עד אחד: ולענין שבועת השומרים איכא מאן דאמר דלא מחייבינן נמי אלא בכפירת שתי כסף דכי כתיב כסף או כלים בשבועת השומרים כתיב ובעד אחד אצטריך נמי קרא לחיוביה אפחות משתי כסף כדאמרינן מ"ט דאמר קרא אלמא אי לא קרא דמרבה ליה הוה מפטר דגמרינן ממודה מקצת הלכך גבי שומרים דליכא קרא לחיובינהו בפחות משתי כסף פטור ואיכא מאן דאמר דלא בעינן בהו שתי כסף דאע"ג דבשומרים כתוב כסף או כלים קי"ל דערוב פרשיות כתוב כאן כדאיתא בהגוזל וכי היכי דשדינן כי הוא זה אמלוה ולא אפקדון הכי נמי כסף או כלים דמדריש מיניה דבעינן שתי כסף אמלוה שדינן ליה ולא אפקדון ואין זה מחוור דהא דרשינן לקמן כסף או כלים בכלל ופרט לענין שבועת השומרים כדאיתא בגמרא אלמא אשומרים נמי קאי הלכך אית לן למידרש נמי בשומרים מה כלים שנים אף כסף שנים והכי נמי מוכח בפרק כל הנשבעין דאמרינן גבי שותפין ואריסין והוא שיש ביניהם כפירת טענה שתי כסף והנהו דמי לשומרין ומ"ה תקינו להו רבנן שבועה כעין דאורייתא ואם איתא דבשומרין [דעלמא] איכא שבועה דאורייתא בפחות משתי כסף אמאי בעינן בשבועת השותפין ואריסין שתי כסף [טפי משומרין דאורייתא] דהא ההיא שבועה דומיא דשבועת השומרין שבתורה תקנוהו אלא ודאי משמע דשבועת השומרין מן התורה אין בפחות משתי כסף ולענין נשבעים ונוטלין כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ג' מהלכות טוען ונטען שאינם גם כן בפחות משתי כסף ואין זה מחוור שאם האמינוהו חכמים בשבועה במרובה כל שכן במועט אם רוצה הוא לישבע ובנשבעין ולא משלמין היינו טעמא משום דלא רמיין עליה שבועה בפחות משתי כסף חוץ משבועת עד אחד וכדפרישנא טעמא בגמרא וכן דעת הראב"ד ז"ל בהשגות: ולענין שבועת היסת מסתברא שאין מחייבין אותו בפחות משתי כסף כיון שאין בשבועה מן התורה חיוב שבועה בפחות מב' כסף אלא בעד אחד ומשום קרא דכתיב לא יקום עד אחד באיש:

טענו חטים ושעורים וכו'. טענו כלי ופרוטה והודה לו בכלי וכפר בפרוטה פטור כרב דאמר כפירת שתי כסף בעינן: הודה בפרוטה וכפר בכלי חייב. ואפילו בכל דהו כדאמרינן לקמן יצאו כלים למה שהן ואי משום הודאה ממין הכפירה בהא ס"ל כשמואל דאמר טענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהן חייב: כי אצטריך קרא היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות דלאו הילך הוא. מכאן נראה שכל בתיה שהיא באה מחמת קרקע [אע"פ שעכשיו דמים הוא תובע ולא קרקע] הרי היא כתביעת קרקע ואין נשבעין עליה וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות טוען ונטען אבל הראב"ד ז"ל כתב הא דחשבינן הכא קרקע בשחפר בה בורות שיחין ומערות דוקא כגון שתבעו למלאות התפירות אבל תבעו דמים נשבע ואין זה מחוור דכיון דמ"מ בדמים הוא נפטר תביעת דמים הוא לפי דבריו ז"ל ועוד אכתוב לפנינו בזה בס"ד: טענו חטים וקדם והודה לוב שעורים אם כמערים. אם נראה לב"ד שקפץ להודות כדי שלא יטעננו זה שעורים ויתחייב לו שבועה בהודאת שעורים: חייב. שבועה אם אמר לו זה שניהם יש לי בידך: ואם כמתכוון להשיב לו על טענתו של חטים ולא כקופץ פטור ומיהא שמעינן דבעינן שתהא תביעה קודמת להודאת מקצת אבל כל שהודאת מקצת קודמת אע"פ שתבעו אח"כ פטור וכן דקדק מכאן הרב רבי יהוסף הלוי ז"ל: טענו שתי מחטין והודה לו באחד מהן חייב לכך יצאו כלים למה שהן. להתחייב עליהן בכל שהן דהוה ליה למכתב כי יתן איש אל רעהו כספים לשמור ואנא אמינא מה כספים שנים ודבר חשוב אף כל שנים ודבר חשוב: ואיכא למידק דבגמרא אמרינן מה כלים שנים אף כסף שנים ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב אלמא אפילו בכלים דבר חשוב בעינן ומכח קושיא זו כתב רש"י ז"ל דלא גרסינן אף כליםד בר חשוב אלא אף כל דבר חשוב אבל יש מקיימין את הגירסא ואומרים דמאי דאמרינן אף כלים דבר חשוב לאו חשוב תרי מעין קאמר אלא לאפוקי מארונקא כלי של צפיעי בקר שאינו ראוי כדאמרינן בפרק הזהב דכשר למקניא ביה לאפוקי מארונקא אי נמי דבר חשוב לאפוקי שברי כלים אתא כדאמרינן התם לענין חליפין מה נעל דבר המסוים אף כל דבר המסוים לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלא והרמב"ן ז"ל פירש דאף כלים דבר חשוב אתא לאפוקי כלי שאינו שוה פרוטה דאע"ג דיצאו כלים למה שהן היינו דלא בעינן שיהו חשובים שני מעין אבל צריכין שיהו חשובין שתי פרוטות והכי איתא בירושלמי דגרסינן התם אמר שמואל טענו שני מחטין והודה לו באחד מהן [חייב] אמר רבי חנינא והן ששוות שתי פרוטות שתהא טענה פרוטה והודאה פרוטה והביא עוד הרב ז"ל ראיה מדאמרינן בפרק הזהב דאין ב"ד נזקקין לפחות משוה פרוטה אבל רבינו האי גאון ז"ל כתב טענו שתי מחטין חייב אע"פ שאינן שוות פרוטה וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' טוען ונטען נראה שהסכימו שלא לסמוך על הירושלמי זה כיון דגמרא אמרינן סתם נזקקין לפחות משוה פרוטה דוקא בממון אבל בכלים נזקקין אע"פ שאין שוים פרוטה שלפיכך יצאו כלים למה שהן ודעת הגאונים ז"ל והסכמתם תורה היא וכן נמי הסכים הרשב"א ז"ל ולפיכך אנו צריכין לפרש אף כלים דבר חשוב כאחד מןה פירושים שפירשנו למעלה או כמו שפירש הרב רבי יהוסף הלוי ז"ל דה"ק מה כסף כל שהוא חשוב כסף דהיינו סוף כסף האמור בתורה אף כלים כל שהוא חשוב כלי ואע"פ שאינו שוה שתי כסף דיצאו כלים למה שהם: ומשביעין אותו שבועת היסת. היסת לשון שומא ששמוה חכמים עליהם שבועה כמו אם ה' הסיתך בי: מתני ליה אסיפא. להא דרב נחמן: כ"ש אסיפא. שהודה לו זה מתחלה ואיכא דררא דממונא ולענין פסק הלכה פסק

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט