רי"ף על הש"ס/שבועות/דף ג עמוד א

הלכות רב אלפס

שאין כל הכחות שוות.

ת"ר (ויקרא טו) ואשה כי תהיה זבה אין לי אלא אשה גמורה מנין לרבות את הקטנה ת"ל ואשה מכאן אמרו בת יום אחד לנדה בת עשרה ימים לזיבה פי' כיון דלא הויא זבה אלא עד שתראה ג' ימים אחר ז' ימי נדה לא משכחת לה למהוי זבה פחות מבת עשרה ימים כי תהיה זבה יכול אפילו זבה מ"מ תהא טמאה ת"ל והיא גלתה את מקור דמיה לימד על הדמים שאינן אלא מן המקור יכול כל מראה זוב תהא טמאה ת"ל דם אי דם יכול אין לי אלא מראה אחד כשהוא אומר דמיה מלמד שדמים הרבה טמאים בה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג בית שמאי אומרים אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי וב"ה מטהרין פירוש ב"ה דרשי והיא גלתה את מקור דמיה הרי כאן שנים וטהרה ממקור דמיה הרי כאן שנים הרי ארבעה והא אנן חמשה תנן אמר ר' חנינא האי שחור אדום הוא אלא שלקה וב"ש סברי הני תרתי אחריני נמי מילקי לקו ומנא לן דאיכא דם טהור באשה דילמא כל דם דאתי מינה טמא א"ר חמא בר יוסף א"ר הושעיא דאמר קרא (דברים יז ח) כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם וגו' בין דם טמא לדם טהור

(תורת כהנים פרשה מצורע פרק ד' מזבים) בבשרה מלמד שהיא מיטמאה מבפנים בבחוץ והלא דין הוא ומה אם הזב שהוא טעון ביאת מים חיים אין מטמא בפנים כבחוץ נדה שאינה טעונה ביאת מים חיים אינו דין שלא תטמא בפנים כבחוץ ת"ל בבשרה מלמד שהיא מטמאה בפנים כבחוץ אין לי אלא נדה זבה מנין ת"ל זובה שבעת ימים תהיה בנדתה ולא בזיבתה כל שבעה יכול עד שתהא רואה דם כל שבעה ת"ל תהיה אע"פ שאינה רואה ומנין שאינה טובלת מבעוד יום ת"ל שבעת ימים תהיה בנדתה תהיה בנדתה כל ז':

ואשה כי יזוב זוב דמה בין גיורת בין שפחה בין משוחררת בין בת ישראל ימים שנים יכול ימים הרבה אר"ע כל ששמועו מרובה ושמועו מועט תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת א"ר נחמיה וכי מה בא הכתוב לפתוח או לנעול והלא לא בא לנעול אלא לפתוח אם אתה אומר ימים י' אינן אלא מאה אלא מאתים

רבנו ניסים (הר"ן)

בדיקה עד שתתחזק בשלשה ביאות לכל אחד ואחד והדר תבעי בדיקה לביאה רביעית של שלישי וכתב הראב"ד ז"ל שעכשיו אין אנו בקיאין בבדיקה זו ואין סומכין עליה ועוד שאפילו בידוע שהוא מן הצדדין הרי גזרו בנות ישראל בכל רואה דם טפה כחרדל שתהא יושבת שבעה נקיים בין מן המקור בין מן העליה בין מן הצדדין ותמהני דלא משמע שיהא בכלל חומרא דרבי זירא אם רואה טפת דם טהורה אלא שכל שרואה דם טמא אפילו בראיה אחת שתהא צריכה שבעה נקיים ומכל מקום הורה הרב ז"ל שאם בדקה ומצאה טהור שאין מוציאין אותה מבעלה והרב אלפסי ז"ל שכתבה בהלכות נראה שכתבה להנהיג בה הלכה למעשה:

תנו רבנן ואשה כי תהיה זבה ברייתא היא בתורת כהנים מכאן אמרו בת יום אחד לנדה בת עשרה ימים לזיבה פירוש כיון דלא הויא זבה וכו' ומיהו בפרק בנות כותים לא יליף מואשה דנדה אלא בת יום אחד לנדה בלבד אבל בת עשרה ימים לזיבה מייתי לה מואשה דזבה:

יכול כל מראה זוב תהא טמאה ת"ל דם כלומר אדום דדם אדום הוא כדמפרש בפ' כל היד מדכתיב ויראו מואב נגד את המים אדומים כדם:

שהוא אומר דמיה תרי דמיה כתיבי בפרשה כדמפרש ואזיל ומינייהו דרשינן ד' מיני דמים הן האדום והשחור דשחור נמי אדום הוא אלא שלקה וד' אחריני כולהו אית בהו מראה אדמימות ובית שמאי נמי דאמרי אף כמימי תילתן וכמימי בשר צלי אית להו נמי ד' מיני דמים טמאים בלחוד אלא דס"ל דכי היכי דאמרינן דשחור אדום הוא אלא שלקה הני נמי מלקא לקו והכי מפרש בפ' כל היד והכי מיתניא מתני' התם חמשה דמים הם טמאים באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג ב"ש אומרים אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי וב"ה מטהרין הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין אמר רבי מאיר אם אינו מטמא משום כתם יטמא משום משקה רבי יוסי אומר לא כך ולא כך ושיילינן התם בגמרא ב"ה מטהרין היינו ת"ק [כלומר] דאמר חמשה דמים טמאים באשה ומשמע ותו לא ומהדרינן איכא בינייהו לתלות כלומר דלתנא קמא חמשה דמים טמאים ודאי אבל כמימי תלתן וכמימי בשר צלי תולין ובית הלל מטהרין לגמרי ושיילינן תו חכמים דמטהרין בירוק היינו תנא קמא ומהדרינן נמי דאיכא בינייהו לתלות דת"ק תולה בירוק ורבנן מטהרין ליה לגמרי ושיילינן תו ר"י היינו ת"ק ומהדרינן מאן ת"ק רבי יוסי וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם כלומר דרבי יוסי היינו חכמים דמטהרין והכי מוכח התם:

ולענין הלכה כתב הרמב"ן ז"ל דכמימי תלתן וכמימי בשר צלי קיי"ל כת"ק דהא סתם מתני' הלכך תולין ומיהו בירוק נקטינן כרבי יוסי שהרי הוא שנוי בלשון חכמים במשנתנו ותנינא בבחירתא דם הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין וכיון ששנו שם רבי יוסי בלשון חכמים אלמא הלכתא כוותיה כדאמרינן בריש תפלת השחר הלכה כרבי יודא הואיל ותנן בבחירתא כוותיה ועוד דאף עקביא בן מהללאל חזר בו דתנן התם ובשעת מיתתו א"ל לבנו חזור בך בד' דברים שהייתי אומר וחדא מינייהו האי דדם ירוק וסתמא דמילתא לגבי רבי יוסי חזר בו ולא לתלות כת"ק דמתני' דהא לא קתני התם בפלוגתא אלא חכמים דהיינו רבי יוסי ומסתמא לגבי מאן דפליג עליה התם הדר ביה ועוד דסוגיין בריש המפלת הכי מוכחא דכולהו כרבי יוסי סבירא להו דלא מטמא אלא חתיכה של ארבע מיני דמים אבל חתיכה ירוקה ולבנה מטהרין וכן דעת הרמב"ם ז"ל ולא עוד אלא שפסק כדברי ב"ה דכמימי תלתן וכמימי בשר צלי מטהרין שכך כתב בפ"ה מהל' איסורי ביאה שה' דמים טמאים בלבד:

ומראית דמים הללו מפורשות בפ' כל היד היאך הן וכולן נוטין למראה אדמימות ולא הוצרכתי לפרשן לפי שאין אנו עכשיו בקיאין במראה אדמימות דמים וכמו שכתב הרב אלפסי ז"ל בסמוך ולפיכך אפילו היה כמראה בשר צלי כל שיש בו מראה אדמימות כל שיש בו מראה אדמימות כלל יושבת עליו ז' נקיים וכן בכל מראה שחור ואפילו כזית אע"פ שטהרו אותו בפרק כל היד וכן אפילו דיהה ממנו ואפילו כיהה מן הדיהה ואע"ג דתנן התם דיהה מכאן טהור כלומר שאינו שחור כל כך אבל בדם הירוק ואין צריך לומר הלבן ושאר מראות אינה יושבת כלומר שלא גזרו כלל אלא על דם ותולדותיו אבל אלו אינן בכלל כיון דקיי"ל כר"י בירוק וכתבו בתוספות דירוק היינו גאלנ"י ולא ויר"ט שהוא ככרתי דההוא אינו נוטה לאדמימות כלל וטהור אפילו לעקביא בן מהללאל דלא אסרה תורה אלא דם שהוא אדם והכי מוכח בבראשית רבה דירוק סתם [גאלנ"י] כדאמרן דאמרינן התם וירק את חניכיו שהוריקן בזהב וכן הוא אומר ואברותיה בירקרק חרוץ אלמא דירוק היינו מאה הזהב שהוא גאלנ"י וירוק ככרתי טהור ובמסכת נגעים נמי תנן ירקרק כשעוה ובפ' לולב הגזול נמי תנן ירוק ככרתי אלמא דסתם ירוק לאו כה"ג הוא:

בבשרה מלמד שמטמא מבפנים כבחוץ דמשמע אע"ג דהוי הדם בבשרה דהיינו [בפרוזדור] בפנים ולא יצא לחוץ לפרוזדור טמאה נדה:

הזב שהוא טעון ביאת מים חיים דכתיב ביה ורחץ בשרו במים חיים:

זב אינו מטמא בפנים כבחוץ כדתניא התם מבשרו עד שתצא טומאתו לחוץ:

ת"ל זובה בבשרה משמע דזובה מטמא בבשרה דהיינו בפנים ואע"ג דלא יצא לחוץ:

ז' ימים תהיה בנדתה ולא כל ז' כלומר אפילו היתה כל ז' ימים בנדתה טובלת לערב והיא טהורה:

ולא בזיבתה כל שבעה דאי הויא זבה כל שבעה לא תהא טובלת לערב ותהא טהורה אלא צריכה ז' נקיים לאחר שהדם נפסק:

יכול כיון דכתיב שבעת ימים תהא בנדתה עד שתהא רואה דם כל ז' לא תהא טמאה נדה ת"ל תהיה דהו"מ למכתב ז' ימים בנדתה והשתא דכתב תהיה אשמעינן שאע"פ שאין רואה כל שבעה היא טמאה נדה:

כל ששמועו מרובה ושמועו ממעוט כל מידי דמשמע מועט כי האי ימים דמשמע מיעוט ימים שנים ומשמע ימים רבים:

תפשת מרובה לא תפשת ואם אתה אומר י' ימים אימא אלף ויותר מהמה אבל פחות משנים אי אפשר:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט