רי"ף על הש"ס/פסחים/דף יג עמוד ב

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

לקי אבל איסורא איכא. וכי אמרי רבנן נמי דלא לקי, הני מילי היכא דליכא כזית בכדי אכילת פרס, כגון כותח הבבלי וכיוצא בו, אבל היכא דאיכא כזית בכדי אכילת פרס, אפילו לרבנן לקי:

מתני'

בצק שבסידקי עריבה, אם יש כזית במקום אחד חייב לבער, ואם לאו בטל במיעוטו. וכן לעניין טומאה, אם הקפיד עליו חוצץ, ואם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה. בצק החרש, אם יש שם כיוצא בו שהחמיץ הרי זה אסור, ואם לאו, בטל במיעוטו:

גמ'

אמר רב יהודה אמר שמואל, לא שאנו אלא במקום העשוי לחזק, אבל במקום שאין עשוי לחזק חייב לבער. מכלל דכזית אפילו במקום העשוי לחזק חייב לבער.

תנו רבנן: עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח, תוך שלשה ימים חייב לבער, לאחר שלשה ימים אינו חייב לבער. אמר ר' נתן: במה דברים אמורים? שלא נתן לתוכה עורות, אבל נתן לתוכה עורות, אפילו תוך שלשה ימים אינו חייב לבער. אמר רבא: הלכה כר' נתן, אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת:

תנו רבנן: הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לאדם והכלב יכול לאכלה, מטמאה טומאת אוכלין בכביצה ונשרפת עם הטמאה בפסח. הא אם נפסלה מלאכול

 

רבנו ניסים (הר"ן)

(דף מג א) דתערובת חמץ חמור מנוקשה בעיניה:

מתני' בצק שבסדקי עריבה וכו':

גמ' ל"ש אלא במקום העשוי לחזק:    פרש"י ז"ל בשולי העריבה שמועיל שם הבצק לחזקה ומ"ה בטיל לגבה אבל במקום שאינו עשוי לחזקה דהיינו דפנותיה שאין צריכין חזוק חייב לבער ויותר נראין דברי רבינו חננאל ז"ל שפירש מקום העשוי לחזק מקום שהעריבה רעועה וצריכה חזוק הבצק ולפי' הנראה יותר מסוגיית הגמרא אפילו במקום שאינו עשוי לחזק כי הוי שלא במקום לישה אינו חייב לבער אבל הרב אלפסי ז"ל פסק כי הך לישנא דרב יהודה דכל מקום שאינו עשוי לחזק חייב לבער והארכתי בחדושי:

ת"ר הפת שעפשה ונפסלה מלאכול לאדם:    נתקלקלה בעפושה ממאכל אדם:

מטמאה טומאת אוכלין:    דכל זמן שראוי לכלב לא פקע תורת אוכל מינה:

בכביצה:    שאין טומאת אוכלין פחות מכן:

ונשרפת עם הטמאה בפסח:    אם תרומה טהורה היא דכיון דלא חזיא לאדם מותר לטמאה בידים וכי תימא אמאי צריכה ביעור והא נבלה שאינה ראויה לגר לא שמה נבלה ונותן טעם לפגם שרי אפילו בחמץ בפסח כמו שכתבתי למעלה בפ' כל שעה בס"ד י"ל דהכא שאני מפני שראויה לחמע בה כמה עיסות