רי"ף על הש"ס/פסחים/דף ה עמוד א
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאהצניעו אינו צריך לחזור ולבדוק, דהא תנן: "אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית" וכו'. והיכא דבדק ולבתר הכי חזא עכברא דעאל לביתא ובפומיה פיתא דנהמא, אע"ג דעאל לההוא ביתא ואשכח פירורין, לא אמרינן: מיכל אכלה עכברא לההיא פיתא והני פירורין דידה אינון, אלא אמרינן: פירורין מעלמא אינון, וצריך למיבדק על ההיא פיתא דעכברא, דאמר רבא: תינוק נכנס וככר בידו ונכנס אחריו ומצא פירורין, אין צריך בדיקה, שדרכו של אדם לפרר. עכבר נכנס וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פירורין, צריך בדיקה, שאין דרכו של עכבר לפרר:
מתני'
ר' מאיר אומר: אוכלין כל חמש ושורפין בתחילת שש. ר' יהודה אומר: אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש:
גמ'
מאי טעמא לא אוכלין כל חמש? גזירה משום יום המעונן, דכיון דליכא חמה אתי למיטעי ומיחלף ליה חמש בשבע. אי הכי אפילו ארבע נמי לא ליכול? אמר רב פפא: ארבע זמן סעודה לכל היא ולא אתי למיטעי. אמר רב נחמן אמר רב: הלכה כר' יהודה.
תנו רבנן: י"ד שחל להיות בשבת, מבערין את הכל מלפני השבת, ושורפין תרומות תלויות טמאות וטהורות, ומשיירין מזון שתי סעודות מן הטהורות כדי
במקום מוצנע ושמור שמא תבא חולדה ותטול ממנו ויהא צריך בדיקה אחריו או שמא יניח י' וימצא תשע ובכה"ג מוכחא מילתא דעכברא נטלו אבל אם לא ידע כמה הם ולא הצניען אין צריך לחזור ולבדוק והיכא דצריך לבדוק פעם אחרת צריך לבטל פעם אחרת שהרי חמץ זה שגררה חולדה מתוך הבית לא נתבטל הילכך צריך ביטול:
ובגמרא שקלינן וטרינן בגווני טובא בצבורי חמץ ומצה ואתא עכבר ושקיל ולא ידעינן אי חמץ שקל אי מצה שקל ובספק על ובספק לא על ובגוונא אחריני ולפי שהם דברים שאינן מצוים השמיטם הרב אלפסי ז"ל ולא ראיתי לכתבן מפני שהם דברים שצריכים דקדוק גדול בסוגית הגמרא:
ומצא פירורין א"צ בדיקה: בשמצא פרורין כדי כל הככר:
שאין דרכו של עכבר לפרר: ואפי' מצא פירורין כדי כל הככר צריך בדיקה:
ושורפין בתחלת שש: דאע"ג דלא אסור מדאורייתא אלא מתחילת ז' כדאמרי' לעיל (ד: ה א) אתי לאיחלופי בין ו' לז' ור' יהודה מחמיר טפי ואמר דתולין כל ה' כלומר לא אוכלין ולא שורפין אבל נהנין:
ושורפין תרומות תלויות: ספק טמאות ספק טהורות:
מזון שתי סעודות ולא שלש דכל שבת ערבית שחרית ומנחה וערב הפסח אסור לאכול מן המנחה ולמעלה וכן הלכתא דבגמ' אמרי' (דף יג ב) לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' אלעזר איש ברתותא ור"ז הלוי ז"ל רצה לדחותה מפני דקדוק סוגייתו ומפני שאין לדבריו עיקר לא ראיתי לכתבן (אבל אכתוב מה שהשיב על הרי"ף רבינו אפרים ז"ל):
ומיהו איכא למידק דתנן לקמן בפ' אלו עוברין (דף מט א) י"ד שחל להיות בשבת מבערים הכל מלפני השבת ד"ר מאיר וחכמים אומרים בזמנו ר' אלעזר בר צדוק אומר תרומה מלפני השבת וחולין בזמנן וכתב הרב אלפסי ז"ל דקי"ל כרבי אלעזר בר צדוק דקאי כרבי אלעזר איש ברתותא [דהלכתא כוותיה והשיב עליו ה"ר אפרים ז"ל היכי קאי ר' אלעזר בר צדוק כר' אלעזר איש ברתותא] והא בתרתי פליגי פליגי בחולין ופליגי בתרומה פליגי בחולין דאילו רבי אלעזר איש ברתותא סבר דמבערים את הכל ואפי' חולין שאוכליו מרובין מלפני השבת ורבי אלעזר בר צדוק אומר חולין בזמנן ופליגי בתרומה דאילו רבי אלעזר בר צדוק סבר תרומה מלפני השבת בלא שיור כלל ור' אלעזר איש ברתותא סבר דמשיירין ממנה מזון שתי סעודות אלו דבריו ז"ל ואינם נכונים דמאי דקאמר דפליגי בתרומה משום דלא תני ר' אלעזר ברבי צדוק שיור בתרומה ליתא שכבר פירש רש"י ז"ל עלה דההיא דאמר ר' מאיר מבערין את הכל מלפני השבת היינו בשיור דכל היכא דאמרינן מבערין בשיור קא משמע דלעולם מאי דצריך ליה למיכל לא מבערינן ליה וכל שכן תרומה דאסור לשורפה כל היכא דאפשר בלאו הכי הילכך ר' אלעזר בר צדוק נמי דתני תרומה מלפני השבת בשיור קאמר כר' אלעזר איש ברתותא ובדין הוא דר' אלעזר איש ברתותא לא הוה ליה למיתני שיור דממילא שמעינן ליה כדאמרינן אלא איידי דבעי למיתנא כדי לאכול עד ארבע שעות לאשמועינן דאין אוכלין אלא עד ד' שעות תנא ליה ואע"ג דתניא בתוספתא י"ד שחל להיות בשבת מבערין הכל מלפני השבת ואופה לו מצה מע"ש לאו משום
רש"י (ליקוטים)
המאור הקטן
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)