רי"ף על הש"ס/עירובין/דף כה עמוד ב

הלכות רב אלפס

שמאי דתניא חמשה שגבו את עירובן ונתנוהו בשני כלים ב"ש אומרים אין עירובן עירוב וב"ה אומרים עירובן עירוב אימתי בזמן ששניהם בבית אחד אבל בשני בתים אינו עירוב אפי' תימא ב"ה ע"כ לא פליגי ב"ה אלא דמלייה למנא ואייתר אבל פלגי מפלג לא:

אמר שמואל בית שמניחין בו עירוב אין צריך ליתן את הפת:

גרסינן בסוכה (דף ג.) תנו רבנן בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה ואינו מטמא בנגעים ואינו נחלט בבתי ערי חומה ואין חוזרין עליו מעורכי המלחמה ואין מערבין בו ואין משתתפין בו ואין מניחין בו עירוב ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות ואין האחין והשותפין חולקין בו מאי טעמא הנך כולהו בית כתיב בהו והאי לאו בית הוא ואין מערבין בו ואין משתתפין בו ואין מניחין בו עירוב דלא חזי לדירה והאי עירוב דאין מניחין בו עירובי חצרות אבל שיתוף מבוי מניחין בו דלא גרע מחצר שבמבוי ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות ואפילו בבורגנין לא משוינן ליה מאי טעמא בורגנין חזו למילתיה והאי לא חזי למילתיה:

(מכילתין פ.) אמר ר"נ נקטינן אחד עירובי תחומין ואחד עירובי חצרות וא' שיתופי מבואות צריך לזכות:

בעי רב אשי עירובי תבשילין צריך לזכות או לא א"ל רב יוסף מאי תיבעי לך האמר שמואל צריך לזכות ההוא טורזינא דהוה בשבבבותיה דר' זירא א"ל אוגר לן רשותך לא אוגר להו אתא אמרו ליה מהו למיגר מדביתהו אמר להו הכי אמר רשב"ל משמיה דגברא רבה ומנו רבי חייא אשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו הכי נמי אמרו אשתו של נכרי משכרת שלא מדעתו אמר שמואל אחד מבני מבוי שרגיל להשתתף עם בני מבוי ולא נשתתף בני מבוי נכנסים לתוך ביתו ונוטלים ממנו שיתוף כעל כרחו:

מתני' נתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואין צריך להודיע נתוספו עליהם מוסיף ומזכה וצריך להודיע:

גמ' סוגיא דשמעתא אם האוכל מין אחד ואפילו כלה מוסיף ומזכה וא"צ להודיע ואם שני מינין ונתמעט ואינו כלה מוסיף ומזכה ואין צריך להודיע ואם כלה צריך להודיע ואוקימנא לקמן בחצר של שני מבואות שמתוך שאתה מתירו במבוי זה אתה אוסרו במבוי אחר אבל בחצר שבמבוי א' א"צ להודיע מאי טעמא דזכות הוא