רי"ף על הש"ס/עבודה זרה/דף ב עמוד ב

הלכות רב אלפס

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

עיירות הסמוכות לה לרומי יודעין אנו שהם משתעבדות לרומי ליתן להם מס ולהביא להם כל צרכיהם אותן עיירות מי הוי אסור לשאת ולתת עמהם או לא ומסקנא דאין אסורה אלא לעובדיה: ומשמע בתוספתא שאע"פ שאותן עיירות עושות עמה קלנדא מותרות לפי שאין עושות אותם אלא מיראת המלך ולא אזלי ומודו דגרסינן התם עיר אחת עושה ועיר אחת אינה עושה משפחה אחת עושה ומשפחה אחת אינה עושה העושה אסורין שאינן עושין מותרין קלנדא אע"פ שהכל עושין אותה אינה אסורה אלא לפולחין לבד כלומר לעיקר פלחיה בלבד:

ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן: כלומר בלא כונה דאין שמין על לב:

וקרא לך: משעה שאתה קרוי לו מעלה אני כל אכילתך כאילו היה מזבחו:

כל תלתין יומין: דבתר הלולא:

בין א"ל עובד כוכבים לישראל מחמת הלולא אני עושה סעודה:

בין לא א"ל מסתמא להלולא קא מכוין ואסור דכל ימי הלולא מקריב לעבודת כוכבים:

מעיקרא: קודם שיכנוס אשתו מאימת אסור דחיישינן להלולא אם הזמין אנשים לסעוד אצלו:

מכי רמו שערי באסינתא: לעשות שכר ליום המשתה:

אסינתא: עריבות ששורין בהן שעורים לעשות שכר לישנא אחרינא נותנין עפר בעריבות וזורעין שם שעורים קודם לימי החופה ומביאין לפני חתן ולפני כלה כשהם צומחים ואומרים להם פרו ורבו כשעורים הללו שממהרין לצאת מכל תבואה:

וחכ"א כל מיתה שיש בה שריפה יש בה עבודת כוכבים: מפרשינן בגמ' דרבנן סברי דמיתה שיש בה שריפה חשיבא להו ופלחי לעבודת כוכבים אבל מיתה שאין בה שריפה לא חשיבא להו ולא פלחי בה לעבודת כוכבים:

שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי: אינה מדרכי האמורי לחוש ללא תעשה כמעשיהם לפי שלא אסרה תורה אלא חוקות של עבודת כוכבים אלו דברים של הבל ובטלה וכולן יש בהם צורך עבודת כוכבים אבל דברים של טעם שרו ובשריפה על המלכים טעמא איכא לשרוף לכבודן כלי תשמישן לומר שאין אדם אחר עשוי להשתמש במה שנשתמש בו הוא:

כך שורפין על הנשיאים: גדול שבסנהדרין:

בשבעים מנה צורי: כלי תשמיש שוין:

מתני' עיר שיש בה עבודת כוכבים: שיש יום איד לבני העיר לעבודת כוכבים שבעיר:

חוצה לה מותר: לשאת ולתת עם היושבים חוץ לעיר שאין נמשכין אחר אותה עבודת כוכבים שכן היה מנהגן זה עובד את שלו וזה עובד את שלו ויום איד של אלו אינו ביום איד של אלו:

היה חוצה לה עבודת כוכבים: שהיום עובדים ליראה שלהם:

תוכה מותר: שאין בני העיר עובדים לאותה יראה:

מהו לילך שם לאותה העיר: ביום עבודת כוכבים שלהם לספר עם אחד מבני העיר:

בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום: שאין דרך יוצא מאותה העיר לילך לעיר אחרת ודרך הכבוש מכאן לאותה העיר מיוחדת לאותה [העיר] לבדה:

אסור לילך שם: מפני שנראה כמהלך לשם לעובדה:

ואם דרך מסלול זה הולך גם לעיר אחרת מותר: דהרואה אומר למקום אחר הוא הולך: וגרסינן עלה בגמרא היכי דמי חוצה לה. כלומר כמה יהא רחוק אותו שוק שחוצה לה מן העיר ויהא מותר לשאת ולתת עם יושביו ומהדרינן אמר רשב"ל משום רבי חנינא כגון עטליזה של בית עזה עטליזה שוק של בהמות כמו אטליז דתנן נשחטים באטליז ונמכרים באטליז:

עזה עיר של פלשתים והיתה בה עבודת כוכבים והיה חוצה לה ישוב ובו שוק של בהמות והיה סמוך לעזה מאד: ובתר הכי אמרינן

איכא דאמרי בעא מיניה רשב"ל מר' יוחנן עטלוזה של עזה מהו כלומר כיון דסמוך כל כך מי שרי מתני' כי הא או לא וא"ל לא הלכת לצור מימיך וראית ישראל ועובד כוכבים ששופתים שתי קדרות על גבי כירה אחת ולא חשו להם חכמים: וה"פ דצור עיר שישראל ועובדי כוכבים דרין בה והיו ישראל ועובד כוכבים מניחין קדרותיהן על גב כירה סמוכות זו לזו ואע"פ שהאיסור סמוך אצל היתר לא חשו חכמים וה"נ אע"פ שבני העיר האסורין סמוכין לבני חוצה לה שאין להם עבודת כוכבים היום לא חשו. ובעי עלה מאי לא חשו להם חכמים. כלומר מאי לא חשו איכא למימר בשתי קדרות דניליף ה"נ דכוותיה. ומהדרינן אמר אביי לא חשו להם חכמים משום בשר נבלה ולא אמרינן דילמא מהדר אפיה ישראל ושדי עובד כוכבים נבלה בקדרה דכוותה ה"נ לא חשו להם חכמים משום דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים. כלומר כי היכי דהתם אע"ג דאיכא למיחש לאיסורא דאורייתא לא חיישינן לאחזוקי איסורא בקדרת ישראל מן הספק ה"נ לא מחזקינן דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים שחוצה לה [דנימא] דשמא דמים הללו שהוא לוקח מהם של בני תוכה היו ונקרבין היו לעבודת כוכבים ואסירי מדאורייתא דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וכ"ש דהיכא דידעינן דמשל חוצה לה הן דלספק איסורא דרבנן לא חיישינן דנימא דילמא האי גברא שייך בתר בני תוכה והוי היום יום אידו וקא עבר האי ישראל אדרבנן דאסור לשאת ולתת עמהם ביום אידם ורבא אמר לא חשו להם משום בשולי עובדי כוכבים דכוותה נמי [הכא לא] חשו [להם] חכמים משום יום אידם. וה"פ דרבא פליג אדאביי ואמר דהאי לא חשו לאו לבשר נבלה קאמר דנילף מינה דכוותה לא ניחוש לדמי עבודת כוכבים דהא לא דמי דהתם לית ליה הנאה לעובד כוכבים דלישדי נבלה דידיה בקדרה [דישראל דמסתפי] דאי חזי ליה ישראל תבע ליה בדינא אבל הכא מתכוין עובד כוכבים לעשות רצון חברו אלא ה"ק לא חשו להם חכמים משום בשולי עובדי כוכבים דילמא סמיך ישראל על העובד כוכבים לבשולי וקא

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט