רי"ף על הש"ס/נדרים/דף יא עמוד א

הלכות רב אלפס

מתני' המודר הנאה מחבירו, שוקל לו שקלו ופורע לו חובו ומחזיר אבידתו. מקום שנוטלין עליה שכר, תפול הנאה להקדש.

(נדרים לה, ב) ותורם לו תרומתו ומעשר מעשרותיו לדעתו, ומקריב עליו קיני זבין וזבות ויולדות וחטאות ואשמות, ומלמדו מדרש הלכה ואגדה. ולא ילמדנו מקרא, אבל מלמד את בנו מקרא.

(נדרים לח, א) וזן את אשתו ואת בניו, אף על פי שחייב במזונותן. ולא יזון את בהמתו, בין טהורה בין טמאה. ר' אליעזר אומר, זן את הטמאה ואינו זן את הטהורה. אמרו לו: מה בין טמאה לטהורה? אמר להם: שהטהורה – נפשה לשמים וגופה שלו, והטמאה – נפשה וגופה לשמים. אמרו לו: אף הטמאה, נפשה לשמים וגופה שלו, שאם רצה, מוכרה לעובדי כוכבים או מאכילה לכלבים.

גמ' ושוקל לו שקלו כו'. (נדרים לג, ב) אלמא אברוחי ארי הוא ושרי. מאן תנא? אמר רבי הושעיא, זו דברי חנן. רבה אמר, אפילו תימא דברי הכל, גבי מודר הנאה – דיהיב על מנת שלא לפרוע.

ומחזיר לו אבידתו. פליגי בה ר' אמי ור' אסי: חד אמר, לא שנו אלא שנכסי מחזיר אסורים על בעל אבידה, דכי מהדר ליה, מידי דנפשיה מהדר ליה; אבל בנכסי בעל אבידה אסורין על המחזיר – לא, דקמתהני ליה פרוטה דרב יוסף. וחד אמר, אפילו נכסי בעל אבידה אסורין על המחזיר מהדר ליה, ומשום פרוטה דרב יוסף לא שכיח.

(נדרים לד, ב) בעא מיניה ר' חייא בר אבין מרבא: ככרי עליך ונתנה לו במתנה, מהו? ככרי אמר לו והאי לאו דידיה, וכי איתיה ברשותא הוא דאסור, או דילמא עליך אמר ליה, ועלויא שויתה הקדש? אמר ליה, פשיטא, אף על גב דיהביה במתנה אסור. ואלא ככרי עליך דקאמר לאפוקי מאי? וכי לאפוקי דאי מגנב גנב מיניה? אמר ליה, דלמא לאפוקי דאי אזמניה עליה.