רי"ף על הש"ס/נדרים/דף ו עמוד א

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

 

פרק ב

כדתניא: מי שנדר ועבר על נזירותו, אין נזקקין לו, עד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר; דברי רבי יהודה. אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים, בנזירות מועטת; אבל בנזירות מרובה, דיו שלשים יום. אמר רב יוסף, הואיל ואמרי רבנן: "אין נזקקין לו", האי בי דינא דמזדקיק ליה, לאו שפיר עביד. רב אחא בר יעקב אמר, משמתינן ליה.

פותחין לו פתח ממקום אחר.
תנו רבנן: לעולם אל תהי רגיל בנדרים, שסופך למעול בשבועות. ואל תהי רגיל אצל עם הארץ, שסופו להאכילך טבלים. ואל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ, שסופו להאכילך תרומה. ואל תרבה שיחה עם האשה, שסופך לבוא לידי ניאוף.
רבי אחא בר רבי יאשיה אמר: כל הצופה בנשים, סופו בא לידי עבירה; וכל המסתכל בעקבה של אשה, הויין ליה בנים שאינן מהוגנים. אמר רב יוסף: ובאשתו נדה. אמר ריש לקיש: עקב דקתני, מקום התורף, שהוא מכוון נגד העקב.
תניא: "בעבור תהיה יראתו על פניכם", זו הבושה; "לבלתי תחטאו", זו יראת חטא. מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא. מכאן אמרו: סימן יפה לאדם שהוא ביישן. אחרים אומרים: כל המתבייש, לא במהרה הוא חוטא; וכל שאין לו בושה, בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני.
הדרן עלך ואלו מותרים 

פרק ג

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

 

נימוקי יוסף

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נימוקי יוסף על הרי"ף  

הלכות נדרים לרמב"ן

הלכות נדרים (רמב"ן)

ריטב"א

פירוש הריטב"א להלכות נדרים