רי"ף על הש"ס/מגילה/דף טז עמוד ב

Hebrewbooks-LOGO.png צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

שקרא לפני ר"א הודע את ירושלים את תועבותיה אמר ליה צא והודע את תועבת אמך ולית הלכתא כותיה. והמרכבה קורין אותו לרבים. מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם מעשה ברבי חנינא בן גמליאל שהלך לכבול והיה קורא ויהי בשכון ישראל ואמר לו למתורגמן אל תתרגם אלא אחרון ושבחוהו חכמים. מעשה עגל השני נקרא ולא מתרגם פירוש משום כבודו של אהרן ואלו הן מעשה עגל השני מן ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה עד וירא משה את העם כי פרוע הוא ועד פסוק ויגף ה' את העם. ברכת כהנים נקראים ולא מתרגמין מאי טעמא משום ישא. מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מתרגמין והא אמרת מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם לא קשיא הא דכתיב אמנון בן דוד והא דכתיב אמנון סתמא:

ת"ר כל המקראות הכתובים בתורה לגנאי קורין אותן לשבח ישגלנה ישכבנה בעפולים בטחורים חריונים דביונים לאכול את חוריהם ולשתות את מימי שיניהם לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם למחראות למוצאות ר' יהושע בן קרחא אמר למחראות כשמה מפני שגנאי לע"ז דאמר רב נחמן כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דע"ז דשריא דכתיב כרע בל קורס נבו וכתיב קרסו כרעו יחדיו ר' ינאי אמר מהכא לעגלות בית און יגורו שכן שומרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו אל תקרי כבודו אלא כבדו כלומר כאילו ניטל כבדו ובטלה תאותו ואין מועיל כלום וזהו לשון ליצנות א"ר הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא שרי ליה לישראל למימר ליה לעובד כוכבים שקליה לע"ז ואנחיה בשי"ן תי"ו שלך ודאי מאן דסני שומעניה שרי לבזויי בג' ושיץ פי' בן שפחה בן גיורתא וגרסי' בסנהדרין (סנהדרין נב, א) כמאן קרינא לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשיעא כי האי תנא וכו':

תוספתא הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד ליחיד אין מכנין אותו לרבים ר' יהודה אומר המתרגם פסוק אחד כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף הרי זה מגדף תורגמן העומד לפני חכמים אינו רשאי לפחות ולא להוסיף ולא לשנות אלא אם כן הוא אביו או רבו:

סליקו להו הקורא את המגילה וסליקא לה מסכת מגילה

 

רבנו ניסים (הר"ן)

בנימין:

אמר לו צא יהודע תועבותיה של אמך:    בדקו ומצאו בו שמץ פסול ואע"ג דלית הלכתא כותיה מכל מקום אותו אדם לא היה לו להפטיר במקומו של רבי אליעזר עד שישאל את פיו במה יפטיר:

אל תתרגם אלא אחרון:    ויהיו בני יעקב שנים עשר ומקרא זה נפסק בו פסק פרשה ולכך קוראו אחרון כאלו הוא פסוק בפני עצמו:

מעשה עגל שני נקרא ולא מתרגם:    משום כבודו דאהרן כך פירש הרב אלפסי ז"ל ובגמ' משמע טעמא דמילתא שמא יטעו השומעים לומר ממש היה בעגל כיון שיצא מאליו:

ברכת כהנים נקראין ולא מתרגמינן:    טעמא מאי משום דכתיב בה ישא השם פניו אליך ובמקום אחר כתוב אשר לא ישא פנים מיהו פשטיה דקרא שפיר מתורץ משום דהכא בברכת כהנים לא כתיב ישא השם פניך אלא ישא השם פניו אליך ואפ"ה חיישינן דילמא אתי למטעי:

מעשה דוד ואמנון לא נקראים ולא מתרגמינן:

והא אמרת מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם:    במתני':

הא דכתיב אמנון בן דוד:    נקרא ולא מתרגם:

הא דכתיב אמנון סתמא:    נקרא ומתרגם:

ישגלנה ישכבנה:    שיותר מפורסם בנשים משגל ממשכב:

בשי"ן תיו שלך:    שת:

והאי מאן דסנו שומעניה שרי לבזוי בגימ"ל ושי"ן:    בן נכרית ושפחה ומיהו ה"מ באינש דעלמא אבל צורבא דרבנן לא אלא כסהו כלילה וכדמוכח בפרק אלו מגלחין [דף יז א] וגרסי' בסנהדרין [דף נב א] כמאן קרינא הא דנא לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשיעא כמאן כי האי תנא גבי ובת כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת שנוהגין בו מנהג וכו':

תוספתא הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד:    כשקוראין אותו בצבור:

המתרגם פסוק אחד כצורתו הרי זה בדאי:    דכתיב ויראו את אלהי ישראל ואם יתרגמנו כצורתו בדאי הוא כי לא יראני האדם וחי:

המוסיף עליו:    וחזו ית מלאכיא דה' אלהא דישראל ותחות כורסי יקריה:

הרי מחרף ומגדף:    שמשוה כבוד עבד לכבוד רבו אלא יתרגמנו כמו שתרגם אונקלוס וחזו יקר אלהא דישראל:

תורגמן העומד לפני חכם אינו רשאי:    המתורגמן לפחות או להוסיף על דברי החכם אלא אם כן הוא אביו או רבו של מתורגמן לפי שאין מקפידים עליו דאשכחן בדוד ייטב השם את שם שלמה משמך וברבו כתיב ויהי נא פי שנים ברוחך אלי וכדאמרינן בעלמא [סנהדרין קה ב] בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו:

סליקו להו הקורא

וסליקא להו מסכת מגילה