רי"ף על הש"ס/כתובות/דף נח עמוד ב

הלכות רב אלפס

יום ושום הקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב אי מההיא הוה אמינא הני מילי שליח אבל בית דין לא קמ"ל דאפילו ב"ד איתיביה רב אשי לאמימר שום הדיינין שפיחתו שתות או שהותירו שתות מכרן בטל הא שוה בשוה מכרן קיים מאי לאו דלא אכרוז לא בדאכרוז והא מדסופא בדאכרוז הוי רישא בדלא אכרוז דקתני סיפא אבל אם עשו איגרת בקורת אפי' מכרו שוה מאתים במנה או שוה מנה במאתים מכרן קיים לא רישא וסיפא בדאכרוז ולא קשיא כאן בדברים שמכריזין עליהן כאן בדברים שאין מכריזין עליהן רישא דקתני פיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל ואע"ג דאכרוז בדברים שאין מכריזין עליהם אי נמי בשעה שאין מכריזין אי נמי במקום שאין מכריזין שכיון דלא בעו הכרזה בין אכרוז בין לא אכרוטז חד דינא הוא ואם פיחת שתות או הותיר שתות מכרן בטל שוה בשוה מכרן קיים וסיפא דקתני אם עשו איגרת בקורת אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים בדברים שמכריזין ובשעה שמכריזין ובמקום שמכריזין דכיון דאכרוז עליהו כדחזי בין פחתו בין הותירו מכרן קיים ואלו הן דברים שאין מכריזין עליהן העבדים והשטרות והמטלטלין מ"ט עולא אמר עבדים שמא ישמעו ויברחו שטרות ומטלטלין שמא יגנבו שעה שאין מכריזין כדאמרי נהרדעי לאכרגא ולמזונ' ולקבורה מזבנינן שלא באכרזתא מקום שאין מכריזין כגון נהרדעא דא"ר נחמן מעולם לא עשו אגרת בקורת בנהרדעא סבור מינה משום דבקיאי בשומא אמר להו רב יוסף בר מניומי לדידי מיפרשא לי מניה דרב נחמן משום דקרו להו בני אכלי נכסי דאכרזתא.

אמר רב יהודה אמר שמואל מטלטלין של יתומין שמין אותן ומוכרין אותן לאלתר ורב חסדא אמר אבימי מוליכין אותו לשוקים ולא פליגי הא דמקרב שוקא הא דמרחק שוקא רב כהנא הוה בידיה שכרא דרב משרשיא בר חקלא יתמא שהייה עד ריגלא אמר אע"ג דהוה ביה איצצא מייתי זוזא חריפי רבינא הוה בידיה חמרא דרבינא זוטא יתמא בר אחתיה הוה נמי לדידיה חמרא הוה מסיק לה לסיכרא אתא לקמיה דרב אשי אמ' ליה מהו למשקליה בהדיא נישקליה דילמא מיתניס נשבקיה דילמא מתקיף אמר ליה זיל לא עדיף מדידך:

תנן התם בערכין (דף כא:) שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב. (ערכין כג, א) המקדיש נכסיו והיה עליו כתובת אשה רבי אליעזר אומר כשהוא מגרשה ידירנה הנאה ר' יהושע אומר אינו צריך וכן היה רבן שמעון ב"ג אומר הערב לאשה בכתובתה ורצה בעלה לגרשה ידירנה הנאה שמא יעשה קנוניא על נכסיו של זה ויחזיר את אשתו.

מ"ש בבקר ובערב (שם דף כב.) אמר רב יהודה בשעת הכנסת פועלים ובשעת הוצאת פועלים בשעת הוצאת פועלים דאי איכא דניחא ליה למזבן אמר זילו סיירו לה ניהלי ובשעת הכנסת פועלים דנידכר דאמר להו ניזיל ונישיילינהו תניא נמי הכי שום היתומין ל' יום ושום ההקדש ס' יום ומכריזין בבוקר ובערב בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים ואומר שדה פלוני בסימניה ובמצרניה כך היא יפה ובכך היא שומה כל הרוצה ליקח יבא ויקה על מנת ליתן לאשה בכתובתה ולבע"ח בחובו למה לי למימר ע"מ ליתן לאשה בכתובתה ולבע"ח בחובו דאיכא דניחא ליה באשה ואיכא דניחא ליה בבע"ח איכא דניחא ליה באשה דשקלה על יד על יד ואיכא דניחא ליה בבע"ח דמיקל בזוזי א"ר חסדא בא להכריז רצופין ל' בשני וחמישי ס' ואע"ג דכי חשיב מר ליומי דהכרזה לא הוו אלא תמני סרי יומי כיון דמשכא מילתא שמעי אינשי א"ר יהודה אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ היתה רבית אוכלת בהן ורבי יוחנן אמר או לשטר שיש בו רבית או לכתובת אשה משום מזוני ורב אסי אמר לך כתובת אשה הא תקינו רבנן מעשה ידיה במזונותיה ואידך זימנין דלא ספקא תנן שום היתומים ל' יום במאי עסקינן אילימא בבע"ח עובד כוכבים מי צאית אלא פשיטא בבע"ח ישראל ואי דקא אכיל רבית מי שבקינן לה אלא דלא אכיל רבית וקתני נזקקין בשלמא לר' יוחנן מוקי לה בכתובת אשה אלא לרב אסי קשיא אמר לך רב אסי ולר' יוחנן מי ניחא שבקינן מזוני דודאי קא מפסדא ונקטינן הכרזה דלא ידעינן אי מרווחינן אי לא הא לא קשיא בתובעת כתובתה בב"ד וכדרב יהודה אמר שמואל דא"ר יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות א"ה אזדקוקי נמי נזדקקינא לה כיון דאיזדקקין לה מעיקרא מיזדקקינן לה נמי השתא מ"מ לרב אסי קשיא לעולם בבע"ח עובד כובבי' ודקאמרת לא צאית כגון שקבל עליו לדון בדיני ישראל אי הכי רבית נמי לא נישקול שקבל לזו ולא קבל לזו מרימר אגבי כתובה לאשה מנכסי דיתמי א"ל רב אשי למרימר והא א"ר יהודה אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ היתה רבית אוכלת בהן ור' יוחנן אמר או לשטר שיש בו רבית או לכתובת אשה משום מזוני ואפילו רבי יוחנן לא קאמר אלא באלמנה דמפסדא מזוני אבל גרושה לא אמר ליה ההיא דר' יוחנן משום חינא מתנינן לה פירוש כשתטול כתובתה יהא לה חן ותנשא אר"נ מריש לא הוה מזדקיקנא לנכסי דיתמי כיון דשמעי להא דרב הונא חברין משמיה דרב יתמי דאכלי דלאו דידהו ניזלי בתר שבקייהו מכאן ואילך מיזדקיקנא ומעיקרא מ"ט לא רב פפא אמר פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו ורב הונא בריה דרב יהושע אמר אימור צררי אתפסיה מאי בינייהו א"ב שחייב מודה א"נ שמתיה ומית בשמתיה והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע (ערכין כב, א) רבא אמר משום שובר א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא ומי חיישת לשובר והתנן הנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה ואמר רב אחא שר הבירה מעשה ובא לפני ר'

רבנו ניסים (הר"ן)

היתומים כו'. כשהוא מגרשה ידיר הנאה. דאי לא חיישינן שמא לעשות קנוניא על ההקדש מגרשה ולאחר שתגבה כתובתה יחזירנה:

ר' יהושע אומר אינו צריך: אמרי' התם בערכין [דף כג א] דבשאלה בהקדש קא מיפלגי ובפלוגתא דב"ה ובית שמאי שב"ש אומרים הקדש טעות הקדש ובית הלל אומרים הקדש טעות אינו הקדש הילכך ר"א סבר אין שאלה בהקדש וחייש לקנוניא ור' יהושע סבר יש שאלה בהקדש הילכך ליכא למיחש לקנוניא שאם רוצה הוא להפקיע ההקדש יכול הוא לישאל עליו ומשמע דקיימא לן כר' יהושע אלא שהרמב"ם ז"ל פסק כר' אליעזר בפרק שביעי מהלכות ערכין ותמה אני למה ואפשר דסמך לו אדרב הונא דאמר התם שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש ומשמע התם דדוקא בשכיב מרע הא בבריא חיישינן לקנוניא ואין מאמינין אותו מתוך שיכול להפקיעו בשאלה ואי מהא לא איריא דהתם דדיבורא בעלמא קיל ליה טפי משאלה ומש"ה חיישינן אבל מעשה קשה דגרושין לא עביד כיון דאפשר בשאלה ומש"ה לא חייש רבי יהושע:

בשעת הוצאת פועלים: היינו בערב כשיוצאין ממלאכתן:

ובשעת הכנסת פועלים: היינו בבקר כשנכנסין למלאכתן:

בשעת הוצאת פועלים דאיכא דניחא ליה למזבן כו': שכשישמע ההכרזה יזכור שיאמר לפועלין שנפטרין ממנו שילכו לבקר הקרקע הנמכר ובבקר בשעת הכנסת פועלים כשישמע ההכרזה יזכור לשאול אותם ענין הקרקע היאך הוא ואע"פ דתנא נקט בקר וערב רב יהודה פריש ערב ברישא לפי שסדר הענין כך הוא:

דשקלה על יד על יד: שלפי שאינה יודעת להתעסק במעות ואינן צריכין לה אלא להוצאה אינה מקפדת אם לא יפרעוה בבת אחת:

דמיקל בזוזי: אע"פ שיוצאין ע"י הדחק מקבל אותן לפי שיודע לטרוח ולהוציאם מה שאין כן באשה:

בא להכריז רצופין: בכל יום אינו צריך להכריז אלא שלשים יום אבל אם אינו מכריז אלא בשני וחמישי מכריז ששים יום:

לא הוי אלא י"ח יום: שכשתתחיל למנות ס' יום מיום ב' והם ח' שבועות וד' ימים נמצא שיש בח' שבועות ט"ז ימי הכרזה ונשלמים ביום א' וד' ימים הנשארין מתחילין ביום ב' ומסיימין ביום חמישי:

כיון דמשכא מילתא: דהני תמני סרי עד ס' ימים שמעי אינשי:

אין נזקקין: למכור נכסי יתומים קטנים בחובת אביהם:

אא"כ רבית אוכלת בהם: דמשום פסידא דידהו נזקקין:

או לכתובת אשה משום מזוני: לפרוע כתובת אשת אביהן שכ"ז שלא גבתה כתובתה ניזונת מן היתומים ומפסדו מזוני:

הא תקינו רבנן להו מעשה ידיה: כדתנן בפירקין דמעשה ידי אלמנה ליורשין ולקמן מפרש אמאי נזקקין לשאר דברים:

זימנין דלא ספקא: מלאכתה כנגד מזונותיה ונפסדין היתומי':

אילימא בב"ח עובד כוכבים מי ציית: להמתין ימי ההכרזה:

ואי דקא אכיל רבית: ומש"ה נזקקין:

מי שבקינן ליה: לב"ח ישראל למשקל רביתא:

מוקי לה בכתובת אשה: ומש"ה נזקקין מפני הפסד מזונות:

אלא לרב אסי: אמאי נזקקין למכור הא אין רבית אוכלת בהן:

ולר' יוחנן מי ניחא: אמאי מכריזין יתנו לה כתובתה לאלתר ותסתלק ממזונות והיכי שבקי לה מיכל מזוני דמפסדה ודאי עד שיגמרו ימי ההכרזה:

ונקטינן הכרזה דלא ידעינן: אי מרווחנא ליתומים אלא ספק הוא אם יוסיפו על השומא כלום או לא:

אי הכי: דבתובעת כתובת' בב"ד עסקי':

איזדקוקי נמי לא נזדקיק: לא למכור ולא להכריז הואיל וכבר איבדה מזונותיה:

כיון דמזדקקין לה מעיקרא מזדקקין לה השתא: כלומר שאם אין אנו נזדקקין הרי היא נמנעת מתחלה לבא ונמצאת מפסדת מזונות:

מ"מ לרב אסי קשיא: דאמר אין נזקקין אלא לרבית והכא ליכא רבית מזדקקין:

שקבל עליו לזו: להמתין ימי ההכרזה בלא רבית ולא קבל עליו שאם לא ירצוהו להגבותו שלא יעלה חובו רבית. ומשמע מהא שאם לוו ב"ד או אפוטרופוס לצרכי יתומים מוכרין בלא הכרזה לפי שאם מתחלה רצו למכור לא היו צריכין הכרזה ולפיכך לא העמידו מתניתין דשום היתומים בשלוו לצרכיהם משום דבכה"ג לא בעינן הכרזה:

מרימר אגבי כתובה לאשה: כלומר לגרושה ומשום הכי אמר לאשה ולא אמר לארמלתא:

אבל גרושה לא: דגרושה אין לה מזונות:

משום חינא מתנינן לה: כדי שיהא לה דבר שתוכל להנשא בו והאי טעמא שייך נמי בגרושה וכ' הרמב"ם ז"ל בפ' שנים עשר מהלכות לוה ומלוה שמקצת גאונים פסקו כמאן דאמר משום מזונות ולא חשו לטעמא דחינא ולפיכך אמרו שאם היו הנכסים כנגד הכתובה בלבד הואיל והיא נוטלת הכל ואין זכות ליתומים בדבר אין נזקקין להו ואין זה עיקר דהא עבד מרימר עובדא בגרושה אע"ג דלית לה מזוני:

בתר שבקייהו: אחר מורישם שהניח להן ירושתן:

פריעת בעל חוב מצוה: דסבירא ליה דשעבודא לאו דאורייתא:

אימר צררי אתפסיה: הלוה למלוה קודם מיתתו:

איכא בינייהו שחייב מודה: בשעת מיתה שעדיין חייב לו מ"ד משום מצוה לא פרעינן דיתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו ולמ"ד משום צררי כיון דמודה ליכא למיחש לצררי:

אי נמי דשמתיה: בית דין ללוה עד שיפרע למלוה:

ומת בנדויו: למאן דאמר משום צררי בכי הא ליכא למיחש ונזקקין ולמאן דאמר טעמא דמצוה אין נזקקין:

והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע: הילכך בשחייב מודה א"נ בדשמתיה ומת בשמתי' נזקקין ומסתבר דהיכא שמת בתוך זמן החוב נמי נזקקין מדאמרי' בריש בבא בתרא [דף ה ב] והלכתא כר"ל ואפי' מיתמי ואע"ג דאמר מר הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה חזקה לא עביד איניש דפרע בתוך זמניה. אלא שיש חולקין ואומרים דהתם דוקא ביתומים גדולים אמרו דנפרעים מהם שלא בשבועה אבל ביתומים קטנים כיון דחיישינן לצררי אפילו בגו זימניה איכא למיחש דהא חיישינן באלמנה אי לאו משום חינא או מזוני אע"ג דבתוך זימני' הוא דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים דאלת"ה כי היכי דאייתי התם ואע"ג דאמר מר הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה הוה לן לאיתויי ואע"ג דאמר מר אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ רבית אוכלת בהן והוי רבותא טפי דאע"ג דאין נזקקין להן כלל תוך זמן נזקקין. ואין זה עיקר אלא אפי' מיתומים קטנים נפרעים שלא בשבועה דתוך זמן ליכא למיחש לצררי דאם איתא מיתומים גדולים אמאי נפרעין שלא בשבועה הוה לן לאשבועי מיהת משום צררי אלא ש"מ דתוך זמן לא חיישינן לצררי כלל וכתובת אשה שאני שדרכן היה להניח כתובתה על השולחן עד שהוצרכו לתקן שלא יעשה כן כדאיתא לעיל (דף פ ב) בפרק האשה שנפלו לה נכסים והאי דלא אייתינן התם בריש ב"ב (דף ה ב) הא דאין נזקקין לנכסי יתומים רבותא קמ"ל דאילו הוה אמר הכי ס"ד אמינא דאע"ג דתוך זמן נזקקין שבועה מיהא בעיא ולהכי אשמעינן דנפרעין מהן שלא בשבועה לא שנא גדולים ולא שנא קטנים וכן כתב הרב רבי יהודה הנשיא אלברצלוני וכן דעת הרמב"ם ז"ל:

רבא אמר משום שובר: כלומר משום הכי לא הוה מזדקק להו רב נחמן מעיקרא שמא שובר היה ביד הלוה שפרע את חובו:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט