רי"ף על הש"ס/יומא/דף ב עמוד א

הלכות רב אלפס

למעבר למיתי לפירקא ולמיזל א"ל אביי נמי דלמיתי מצוה קא עביד למיזל מאי מצוה קעביד אמר ליה שלא תהא מכשילן לעתיד לבא שאם לא תתיר להם לחזור לבתיהן לא יבאו למצוה רב יהודה ורב שמואל בר יהודה הוו קיימי אגודא דנהר פפא אמעברא דחצדד הוי קאי רמי בר פפא להך גיסא רמא בהו קלא מהו למעבר למיתי קמי רבנן למשאל שמעתא א"ל רב יהודה רב ושמואל דאמרי תרוייהו עובר ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו איכא דאמרי א"ל רב יהודה ורב שמואל בר יהודה תנינא ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו תינח ביוה"כ דליכא מנעל ברגלו מצי למעבר במיא בשבת דאיכא מנעל מאי איכא למימר תא שמע דאמר ר' נחמיה חתניה דבי נשיאה אנא חזיתינהו לר' אמי ור' אסי דעברו' דרך מלבוש תינח מנעל סנדל מאי ואסיקנא סנדל לכתחלה לא.

תני רב יהודה אסור לישב על הטיט ביוה"כ אמר רבי יהושע בן לוי ובטיט המטפחת אמר אביי ובטופח על מנת להטפיח.

אמר רב יהודה מותר להצטנן בפירות.

רב יהודה מצטנן בקרא.

רבה מצטנן בינוקא.

רבא מצטנן בכסא דכספא.

אמר רבא כסא דכספא מליא אסיר חסיר שרי דפחרא בין מליא בין חסירה אסיר מאי טעמא מישחל שחיל רב אשי אמר אפי' כסא דכספא חסיר אסור מ"ט אתי לאזדרבויי פי' שמא יתנענו המים שבתוכו וינתזו על בשרו.

זעירא בר חמא אושפיזכניה דר' יהושע בן לוי ודרב אמי ודרב אסי ודכולהו רבנן דקסרי הוה אמר ליה ליוסף בריה דרבי יהושע בן לוי בר אוריא תא אימא לך מילתא מעליתא דהוה עביד אבוך ערב תשעה באב מביאין לו מטפחת ושורה במים ומקנח בה פניו ידיו ורגליו למחר מעבירה ע"ג עיניו ואינו חושש ערב יום הכפורים שורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובין למחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש וכן כי אתא רבה בר מרי אמר מטפחת היתה לו לר' יהושע בן לוי ערב יום הכפורים שורה במים ועושה אותה כמין כלים נגובין למחר מעבירה ע"ג עיניו ואינו חושש ואסיקנא דבערב תשעה באב שורה במים ועושה כמין כלים נגובים וערב יום כפורים מקנח בה ידיו ורגליו ולמחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש אבל אין שורה במים מעיקרא דחייש לסחיטה בשעה שמעבירה ע"ג פניו וכן הילכתא.

איבעיא להו מהו לצאת בסנדל של שעם ביוה"כ עמד רבי יצחק בר נחמני על רגליו ואמר אני ראיתי את רבי יהושע בן לוי שיצא בסנדל של שעם ביוה"כ אמינא ליה בתענית צבור מאי אמר לי לא שנא אמר רבה בר בר חנה אני ראיתי את ר"א שיצא בסנדל של שעם בתענית צבור אמינא ליה ביוה"כ מאי אמר לי לא שנא.

רב יהודה נפיק בדהיטני.

אביי נפיק בדהוצי.

רבא נפיק בדיבלי.

רבנו ניסים (הר"ן)

לפירקא. שהיו דורשים ביוה"כ:

אמעברא דחצדד: מעבר הנהר:

ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו: להגביה שולי חלוקו על זרועו דנראה כנושאה על כתפו ואמר מר היוצא בטלית מקופלת על כתפו בשבת חייב חטאת ואע"פ שזה אינו מקפל על כתפו ממש אלא על זרועו כיון דמחזי כמקפל אסור:

תינח ביוה"כ דליכא מנעל וכו' בשבת דאיכא מנעל מאי איכא למימר: האי לישנא דתינח ומאי איכא למימר לאו דוקא הכא דמאן אמר דבשבת שרי דניפרוך עלה אלא בעיא בעלמא היא ורש"י לא גריס ליה אלא הכי גריס שבת דאיכא מנעל מאי כלומר מי שרי לעבור במים או דילמא חיישינן דילמא נפיל מכרעיה ואתי לאתויי:

דעברו דרך מלבוש: נעליהם ברגליהם עברו אותו:

סנדל מאי: שאינו יכול לקשרו ולהדקו יפה ברגלו כמנעל:

ע"ג הטיט: שלחלוח הטיט הוי עונג קרוב לרחיצה:

המטפחת: מקיאה מים:

מליא אסיר: שמא ישפכנו על בשרו:

דמשחיל שחיל: פולט המים שבולע:

זעירא בר חמא וכו' ערב ט"ב מביאין לו מטפחת: פירוש שורה אותה במים ובלילה מקנח בה ידיו ורגליו כדי להצטנן ולמחר מעבירה על גבי עיניו להעביר לפלוף וחבלי שינה מהם:

אבל ביוה"כ היה מחמיר יותר: שהיה סוחט אותה הרבה עד שהיה עושה אותה כמין כלים נגובין ומתוך כך אין בה כדי לקנח פניו ידיו ורגליו בלילה אלא למחר מעבירה ע"ג עיניו זהו פירוש של שמועה זו לפי גירסת הרב אלפסי ז"ל ויש נוסחאות אחרות בהלכה זו:

והוי יודע שמטפחת זו להעבירה על פניו ולהצטנן בה ולהעביר מעיניו לפלוף וחבלי שינה היו עושין אותה שאילו ליטול ידים בין בט"ב בין ביוה"כ נועל כדרכו בלא מטפחת דהא קי"ל דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב בין ביוה"כ דכל רחיצה דמצוה מותרת היא ונט"י לתפלה מצוה וכיון דלהקביל פני רבו עובר במים כ"ש להקביל פני שכינה אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ז מהלכות תפלה ביוה"כ ובט"ב שאין שם רחיצה אינו מברך על נטילת ידים ולא המעביר חבלי שינה ואינו נכון וכתב עוד הרב רבי יצחק אבן גיאת ז"ל שאם היה לפלוף על גבי עיניו ודרכו לרחצן במים רוחץ ומעבירו כדרכו ואינו חושש והוה ליה כמלוכלך בטיט ובצואה שרוחץ כדרכו ואיכא מ"ד דבט"ב ויוה"כ כיון שאסורין בנעילת הסנדל אינו מברך שעשה לי כל צרכי דכי סיים מסאניה א"ל כדאיתא בפרק הרואה (דף ס ב) ומסתברא דכיון דבידו וברשותו הוא לנועלם דהא מפני סכנת עקרב מותר יכול הוא לברך כסדר כל השנה ועוד דעל מנהגו של עולם הוא מברך כשם שהוא מברך הנותן לשכוי בינה אף על גב דלא שמע קל תרנגולא:

מהו לצאת בסנדל של שעם ביום הכפורים: שעם מין גמי ומיבעיא לן אי מנעל הוא אי לאו מנעל הוא ואפילו אם תמצי לומר דלאו מנעל הוא אי אמרינן כיון דמגין אסור ופשטינן דלאו מנעל הוא ולא אמרינן כיון דמגין אסור דהא כל הני רבנן נפקי ביה:

בתענית צבור: הנגזר על הגשמים דתנן במסכת תענית (דף י א) אסור בנעילת הסנדל:

בדהיטני: מין שעם:

בדהוצא: סנדל של כפות תמרים:

בדיבלי: של עשבים:

הלכך בכל מנעל שאינו של עור יוצאין בו ביוה"כ זהו דעת הרב אלפסי ז"ל והר"ז הלוי ז"ל חולק בדבר משום דבגמרא אקשינן מדתנן הקטע יוצא בקב שלו דקסבר מנעל הוא ורבי יוסי אוסר משום דלאו מנעל הוא והוי משוי דתני עלה ושוין שאסור בו ביוה"כ כלומר

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט