רי"ף על הש"ס/יבמות/דף כא עמוד א

הלכות רב אלפס

גבך עשר שנים ולא אולידנא מינך הוא דאינך יורה כחץ הילכך אי בעית לאפוקי הב לי כתובתי מאי וקאמר רב אמי דרבים שבינו לבינה היא נאמנת דאיהי קים לה ביורה כחץ הילכך לא מצי לאפוקה אלא עד דיהיב לה כתובתה וליכא למיחש בכי הא מילתא שמא עיניה נתנה באחר דהא אנן מפקינן לה על כרחה אבל משנה הראשונה לאו על הדין עיקר אמירא אלא במי שלא שהתה עם בעלה עשר שנים היא וקא אתיא איהי למיתבעיא לאפוקה ולמיתן לה כתובתה ואיהו לא בעי לאפוקה כלל למשנה ראשונה יוצאה ונוטלת כתובתה ולמשנה אחרונה דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר יעשו דרך בקשה אבל האי דרב אמי טעמא אחרינא הוא כדפרשינן ועבדינן בה עובדא דהלכתא היא והיכא דשהה עמה עשר שנים ולא ילדה ולא קא בעי לאפוקה ולמיסב איתתא אחריתי היו מפקינן לה מיניה כעל ברחיה ואפילו בשוטין ואפילו אמרה איהי דאירנא בהדיה בסהדי לא שבקינן לה אלא יוציא ויתן כתובה כדגרסינן בפרק המדיר :

אמר איזיל אינסיב איתתא אבדוק נפשאי אמר רב אמי אף בזו יוציא ויתן כתובה ורבא אמר נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר ליה למיקם בסיפוקייהו וקיימא לן כרבא:

הוא אמר אפילת בגו עשר שנין והיא אמרה לא אפילי אמר רב אמי אף בזו נאמנת היא דאם איתא דאפילה לא מחזקא נפשה בעקרתא תנו רבנן הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפלים הוא אומר אפילית תרי והיא אמרה תלתא אמר רבי יצחק בן אלעזר עובדא הוה בי מדרשא ואמרו היא נאמנת דאם איתא דלא אפילה אחזוקי נפשה בניפלי לא מחזקא. ובהני כולהו יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה ליבנות ממנה:

מתני' האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה רבי יוחנן בן ברוקא אומר על שניהם הוא אומר (בראשית, א) ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו:

גמ' טעמייהו דרבנן מהכא שם ומלאו את הארץ וכבשוה איש דרכו לכבש ואין האשה דרכה לכבש רב יוסף אמר מהכא שם לה אני אל שדי פרה ורבה ולא קאמר ליה פרו ורבו ולית הלכתא כר' יוחנן בן ברוקא ההיא איתתא דאתאי לקמיה דרב נחמן אמר לה לא מיפקדת אפריה ורביה אמרה ליה לא בעיא הך איתתא חוטרא לידא ומרא לקבורה אמר כל כי הא ודאי כייפינן ויוציא ויתן כתובה וכן הלכתא יש מי שאומר שכתובה זו דמחייבינן לבעל בתביעת האשה מנה מאתים אבל תוספת לא ואע"ג דתנאי כתובה ככתובה דמי הכא אומדן דעתא הוא דכי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה ואי קשיא לך הממאנת וחברותיה שאין להן כתובה מנה מאתים (כתובות קא, א) ויש להן תוספת התם בהדיא קתני לה מכדי ידע דקטנה היא דילמא מיחרטא ונפקא אמאי כתב לה אלא רצה לזלזל בנכסיו וכן בחברותיה שעומדות לצאת הוא הדין והוא הראייה וכשם שמצינו שיש תוספת בלא כתובה כך יש כתובה בלא תוספת כגון זו והמחייב בהו כתובה ותוספת צריך ראיה ברורה דמכללא לא מפקינן ממונא אמר רבי אלעא משום רבי יהודה בר' שמעון מותר לשנות בדברי שלום שנאמר בראשית נ כה תאמרו ליוסף וגו' ר' נתן אומר מצוה שנאמר