רי"ף על הש"ס/יבמות/דף יג עמוד א

הלכות רב אלפס

אי צבית ליבומי יבם ואי לא אטלע לה רגלך דימינא ואטלע לה רגלא דימיניה ושרת סיניה מעל רגלוהי ורקת באנפוהי רוקא דאיתחזי לנא מפומא על ארעא בבי דינא ורב אחא בריה דרב אויא מסיים בה משמיה דרב יהודה ואקרינוה מה דכתיב בספר אורייתא דמשה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל ואקרינוהו לא חפצתי לקחתה דף קו:

עד ואישתמו' מר זוטרא משרטט וכתב להני קראי והלכתא כוותיה:

ואישתמודענוהי דהדין פלוני אחוהי דמן אבוהי דמיתנא הוא פליגי רב אחא ורבינא חד אמר בעדים וחד אמר בקרוב ואפי' אשה והלכתא גלויי מלתא בעלמא הוא ואפילו קרוב ואפילו אשה וכיון דקיימא לן דאישתמודענוהי להדין פלניא גלויי מלתא בעלמא הוא ואפילו קרוב ואפילו אשה מהימני דלאו אמילתא דאיסורא קמסהדי ולאו אממונא מסהדי אלא מלתא בעלמא הוא דמגלו דהדין ניהו גברא פלן והא ניהי איתתא פלניתא וכיון דמודעי ליה הכי הרי איתחזק גביה דההוא סהדא מפומא דהאי קרוב או מפומא דהאי איתתא דהאי ניהו פלניא והא ניהי פלניתא הלכך שרי ליה לסהדא למיסמך אפומייהו ולמיסהד עלויה דההוא גברא או עילוה דהך איתתא בין לענין איסורא בין לענין ממונא ודוקא היכא דליכא חששא דחשדא אכל היכא דאיכא חששא דחשדא לא מיבעי ליה לסהדא למיסהד בין במילתא דאיסורא בין במילתא דממונא אלא עד דבדיק בהדי אחריני דאמרינן בגט פשוט (דף קסז:) ההוא תברא דהוה חתים עליה (בגמ' אי' ר' ירמיה בר אבא ע"ש ) רבה בר רב חנן אתא לקמיה דאביי אמר ליה לאו אנא הואי אמר ליה אנא נמי אמרי להו לאו איהי היא ואמרו לי מקש הוא דקשא לה ובגר לה קלא אמר אביי אע"ג דאמור רבנן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק ואמרינן נמי אמר אביי האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא נדבר עם הארץ בהדיה דלמא מחלפי לה מיניה אלמא היכא דאיכא חששא דחשדא בין באיסורא בין בממונא חיישינן ולא סמכינן אקרוב ואשה וכן הלכתא:

ועכשיו שאין מתכוין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום אמר רב אסי בר אבא א"ר יוחנן (נסחא אחריתי אמר רמי בר חמא אמר רבי יצחק) חזרו לומר מצות יבום קודמת למצות חליצה ותמה רב נחמן אכשור דרי ופרקינן מעיקרא סברוה כאבא שאול ולבסוף סברוה כרבנן דתניא אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם נוי לשם אישות לשם דבר אחר כאילו פגע בערוה וקרוב אני בעיני להיות הולד ממזר וחכמים אומרים יבמה יבא עליה מכל מקום וקי"ל כרבנן דאמרי יבמה יבא עליה מכל מקום:

מתני' החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחים בנחלה ואם יש שם אב הנכסים של אב הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו ר' יהודה אומר בין כך ובין כך אם יש שם אב הנכסים של אב:

גמ' וקיימא לן כרבנן וליתא לדרבי יהודה:

מתני' החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו הוא אסור באמה ובאם אמה ובאם אביה בבתה ובת בתה ובבת בנה ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחים מותרין היא אסורה באביו ובאבי אביו בבנו ובבן בנו באחיו ובבן אחיו מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו:

גמ' איבעיא להו גזרו שניות בחלוצה