רי"ף על הש"ס/יבמות/דף ז עמוד א

הלכות רב אלפס

משים עצמו רשע וגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה אבל גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה:

מתני' החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זו לא ישאנה מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא בית דין:

וכולן שהיו להם נשים ומתו מותרות לינשא להן וכולן שנישאו לאחרים ומתו או נתגרשו מותרות לינשא להן וכולן מותרות לבניהן ולאחיהן:

גמ' מתני' דקתני לא ישאנה ביחיד מומחה דקיימא לן דהפרת נדרים ביחיד מומחה וכיון דיחיד הוא אתי לידי חשדא ולפיכך לא ישאנה אבל בי דינא דבי תלתא לא חשידי כדתנן מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד ולאו דוקא ב"ד אלא אפילו תרי נמי לא חשידי דתניא עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חששו חכמים על דבר זה אלא אם רצה אחד מן העדים לקנות אותה שדה או לישא אותה אשה הרשות בידו ולא חיישינן לחשדא והאי דקתני במתני' מפני שהוא ב"ד קמשמע לן דמיאון בשלשה לאפוקי ממאן דאמר מיאון בשנים ולית הלכתא הכין דקיימא לן מיאון בשנים כדאיפסיקא הלכתא בהדיא בפרק אין ממאנין (דף קז:) :

ירושלמי שאין שנים מצויין לחטוא מפני אחד:

וכולן מותרות לבניהן ולאחיהן שאין אדם מצוי לחטוא לא מפני בנו ולא מפני אחיו איבעיא להו כנס מהו שיוציא ואסיקנא משמיה דרב אשי כנס אינו מוציא דברננה לא מפקינן :

וכולן שהיו להן נשים ומתו מתו אין נתגרשו לא והתניא אפילו נתגרשו מותרות לינשא להן לא קשיא הא דהוי קטטה הא דלא הוי קטטה ואיבעית אימא הא והא דלא הוי קטטה הא דארגיל הוא הא דארגילה היא:

וכולן מותרות לבניהן ולאחיהן וכ"ש לאביהן משום דבזיז מיניה פירוש מתבייש מיניה :

ומ"ש מהא דתניא הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה נשי לגבי נשי שכיחן דאזלן גברי לגבי גברי לא שכיחי דאזלי אי נמי נשי דלא אסירא שכיבתן