רי"ף על הש"ס/יבמות/דף ו עמוד ב

Hebrewbooks-LOGO.png צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

דבר מכוער בלבד וכנסה זה הנטען אין מוציאין אותה מידו ודייק רב מדקתני הוציאוה ולא קתני הוציאה מכלל דבית דין הוציאוה ובית דין אין מוציאין אלא בעדים ואותבינן עליה דרב מהא דתניא במה דברים אמורים בשאין לה בנים מן הנטען הוא שמוציאין אותה מידו אבל אם יש לה בנים מן הנטען לא תצא ואם באו עדי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא דאלמא מפקינא לה מן הנטען בלא עדי טומאה ואוקמה רב כרבי דתניא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר א"ר הואיל ומכוער הדבר תצא רוק למעלה מן הכילה א"ר הואיל ומכוער הדבר תצא והלכתא כוותיה דרב והלכתא כוותיה דרבי קשיא הלכתא אהלכתא דהא רב לא מפיק לה מן הנטען אלא בעדי טומאה ורבי מפיק לה בעדי דבר מכוער לא קשיא בקלא דפסיק עבדינן כרב ולא מפקינן לה אלא בעדי טומאה ובקלא דלא פסיק עבדינן כרבי ומפקינן לה בעדי דבר מכוער וקלא דלא פסיק עד כמה אמר אביי אמרה לי אם דומי מתא יומא ופלגא ולא אמרן אלא דלא פסיק ביני וביני אבל פסק ביני ביני הא פסק והוא דפסק שלא מחמת יראה אבל פסק מחמת יראה כמה דלא פסק דאמי דמחמת יראה הוא דפסק ולא אמרן אלא היכא דליכא אויבים דמפקי להו לקלא עליה מעיקרא אבל היכא דאיכא אויבים לנטען דמפקי ליה לקלא עליה מעיקרא לאו קלא הוא דאמרינן אויבים הוא דקא מפקי ליה לקלא ושמעינן מהא דתניא בד"א בשאין לה בנים דהיכא דאית לה בנים מן הנטען אע"ג דאיכא עדים בדבר המכוער לא מפקינן לה מיניה אבל אי איכא עדי טומאה שזינתה עמו כשהיא תחת בעלה מפקינן לה מיניה ואפילו יש לו בנים והני מילי מבועל שהוא הנטען אבל מבעל עצמו לא מפקינן לה אלא בעדי טומאה בין יש לה בנים בין אין לה בנים כדגרסינן בקדושין (דף סו.) בפרק האומר לחבירו איבעיא להו זינתה אשתו בעד אחד מהו אמר רבא הוה דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משני עדים והיכי דאמי עדי טומאה כדגרסינן בס"פ כיצד העדים נעשין זוממין ורבנן היכי דייני כשמואל דאמר שמואל במנאפים משיראו כמנאפין הך סיומא ובכלאים עד שיכניס כו' אינו בסוף פרק קמא דמכות רק בב"מ דף צא:

ובכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת אבל במנאפין לא בעינן עד שיראו שהכניס כמכחול בשפופרת וכן הלכה:

ואם הוציא אותה בעלה בדבר מכוער והלכה ונישאת לאחר ואפסקא ההוא אחר לקלא ובתר הכין גירשה לא תנשא לההוא נטען לכתחלה ואם נשאת (וכנסה) לא תצא שלח ליה רבה בריה דרב הונא לרבה בריה דרב נחמן ילמדנו רבינו הא דתנן המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר ומשום נדר לא יחזיר אם חזר וכנס מהו שיוציא ואסיקנא אינו מוציא דלא דמי לנטען דנטען כיון שכנס אלומי אלמיה לקליה ולפיכך יוציא אבל במחזיר את אשתו אמרי קים ליה לקליה דליתיה:

מתני' המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפ"נ לא ישא את אשתו מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ר"י אומר הרגתיו לא תנשא אשתו הרגנוהו תנשא אשתו:

גמ' טעמא דממדינת הים דעליה קא סמכינן אבל מא"י דלאו עליה קא סמכינן ישא את אשתו:

מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו:

הוא ניהו דלא ישא את אשתו אבל לאחר תנשא ולא אמרי' רשע הוא והתורה אמרה (שמות, כג) אל תשת ידך עם רשע עד דקי"ל כרבא דאמר אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם

 

נימוקי יוסף

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נימוקי יוסף על הרי"ף