רי"ף על הש"ס/חולין/דף ה עמוד א

הלכות רב אלפס

שחיטתו כשרה עולה ויורדת מותר לשחוט בה לכתחלה ומסוכסכת דקאמר רבא שחיטתו כשרה כשהוליך ולא הביא אבל אם הוליך והביא שחיטתו פסולה.

וסכינא חריפא טובא דדמיא לסאסא כשרה במערבא בדקי לה לסכינא בשמשא בנהרדעא בדקי לה במיא רב ששת בדיק לה בלישניה רב אחא בר יעקב בדיק לה בשערא בסורא אמרי בשרא אכלה בשרא בדיק לה אמר רב פפא צריכה בדיקה אבישרא ואטופרא ואתלת רוחתא:

אמר רב הונא האי טבחא דלא סר סכיניה קמי חכם משמתינן ליה רבא אמר מעברינן ליה ומכרזינן אבשריה דטרפה היא ולא פליגי כאן בשנמצאת סכינו יפה כאן שלא נמצאת סכינו יפה:

השוחט במגל קציר בדרך הולכתה וכו':

אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אף כשהכשירו ב"ה לא הכשירו אלא לטהרה מידי נבלה אבל באכילה אסורה:

מתני' השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני כולה שחיטתו כשרה רבי יוסי ברבי יהודה אומר מלא החוט על פני רובה:

גמ' אמר רב פפא משמיה דרבא שייר בחיטי כשרה רב נחמן אכשר משפוי כובע

רבנו ניסים (הר"ן)

במסוכסכת דוקא בשהוליך ולא הביא כלומר ששחט באותו צד שאין הפגימה נרגשת וכ״ת כיון ששחט באותו צד אפי׳ יש בה פגימותה רבה כיון שכולן מסוכסכות למה נידונית והרי מורשת הפגימה לא פגעו בסימן ומאי שנא פגימות הרבה מפגימה אחת ויש לומר דכל שיש בה פגימות הרבה שמא ישכח ויביא ומהאי טעמא גופא הוא דמסקינן לקמן גבי השוחט במגל קציר דרך הליכתה שאף כשהכשירו בית הלל לא הכשירו אלא לטהרה מידי נבלה אבל באכילה אסורה:

עולה ויורדת כגון שנפגמה פגם גדול והוחלקו העוקצים במשחזת זהו דרכו של הרב אלפסי ז״ל ואיכא הכא הוייה אחריני לרבנן קמאי ז״ל דס״ל דכי אמרינן מסוכסכת כשרה דוקא בדקיימא ארישא דסכינא דהכי אוקימו לה בגמרא שריותא דמסוכסכת ארישא דסכינא והם מפרשין פגימה מסוכסכת בענין אחר והרב אלפסי ז״ל סובר דכי מסקינן בגמ׳ דשריותא דמסוכסכת בשהוליך ולא הביא תו לא צריכינן למאי דאוקימנא מעיקרא בדקיימא ארישא דסכינא אלא אפילו באמצע הסכין כשרה לפי שהוא מפרש ענין פגימה מסוכסכת על הדרך שפירשנו ולפי שאין מחלוקתן של ראשונים בזה מצוי לענין מעשה ראיתי לקצר בכאן והרוצה לעמוד על עיקרן של דברים יעיין בחידושי:

וסכינא חריפא דמיא לסאסא ארישט״א זקן השבולים שאינו חלק כך סכין זו אין פיה חלק אבל פגם אין בה אשפיר״א בלע״ז:

בדקי לה בשמשא נותנין אותה בשמש ורואין בחודו של סכין אם נפגם:

במיא חודה הופך למטה ומוליכה על פני המים ונוגעת מעט מעט במים ואם יש שם עוקץ עושה כמין חריץ במים בהליכתה:

בישרא אכלה הוא בא לחתוך בשר לפיכך עיקר בדיקתה בבשר אצבעו אם בשר זה פוגע בפגם כך יפגע בו בשר הסימן אבל בדבר אחר לא הויא בדיקה שאם הוא קשה עובר על פגם קטן ואינו חוגר ואם רך יותר מדאי נכנס לתוך פגם קטן אע״פ שאינו פגם לקלקל הסימן:

אבשרא בשר האצבע:

אבשרא משום דושט הוא רך:

ואטופרא משום קנה שקשה ואתלת רוחתא באמצע חודו ובצדדין שמא נפגם עובי חודה בצדה שקשה ואתלת רוחתא באמצע חודו ובצדדין שמא נפגם עובי חודה בצדה ונאחז הסימן בעוקץ ונקרע:

גרסינן בגמרא אמר רב הונא בר קטינא אמר רבי שמעון בן לקיש שלש פגימות הן כלומר לשיעור אחד:

פגימת עצם בפסח שאסור בשבירת עצם״

ופגימת אוזן בבכור להיות מום בבכור להיות מום לשחוט עליו במדינה:

ופגימת מום בקדשים נקבות כגון חטאת ושלמים שיש בהם פגימה שאינה נוהגת בבכור כדתנן התם בבכורות:

רב חסדא אמר אף פגימת הסכין ואידך בחולין לא קא מיירי וכולן פגימתם בפגימת המזבח וכמה פגימת המזבח כדי שתחגור בה צפורן דמזבח שנפגם פסול כדילפינן בשחיטת קדשם בפרק קדשי קדשים וזבחת עליו את עולותיך וכי עליו אתה זובח אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר ואיכא מאן דאמר דהלכתא כרב חסדא דמני סכין בהדי הני פגימות דפגימתם כפגימת המזבח וכל שאין הצפורן נחגרת בה כשרה וראיה לדבר מדקא מתמה תלמודא אדריש לקיש מאי טעמא לא מני איהו נמי פגמת סכין בהדי הנך ומהדרינן דבחולין לא קא מיירי הא לאו הכי הוה מני לה אלמא כלהו כרב חסדא סבירא להו דאי לא מאי קא מתמהינן עליה דריש לקיש כי לא מני לה ומיהו איכא למידק אם כן הני אמוראי דלעיל למה להו למיבדק בשמשא ובמיא ליבדקו בצפורן ואמאי קאמרי בשרא אכלא בשראר ליבדקיה הרי כל שאין הצפורן נחגרת בה כשרה ואיפשר שכל אחד היה נוהג לפי מה שהיה סבור שהיא בדיקה יותר יפה אבל אין הכי נמי ששיעור פגימת סכין כדי שתחגור בה צפורן הא לאו הכי כשרה אבל הרמב״ן ז״ל פירש דאמוראי נינהו דהנך אמוראי דלעיל סברי דפגימת סכין בכל שהוא ואפי׳ אינה חוגרת בה צפורן וכי תימא אם כן מאי קא מתמהינן עליה דריש לקיש ואמרינן ואידך ואצטרכינן לתרוצי דבחולין לא קא מיירי נימא דריש לקיש סבירא ליה כהנך אמוראי דלעיל ולית ליה לדרב חסדא יש לומר דאם כן הוה ליה למימר ארבע פגימות הן שלש כדי שתחגור בה צפורן ואחת כל שהוא ונראה שזה היה דעתו של הרב אלפס ז״ל שלא הזכיר חגירת צפורן בהלכות משמע דסבירא ליה דפגימת סכין בכל שהוא ומיהו לאו דוקא כל שהוא דהא אוגרת קרינא ליה דמשמע שאוגרת שום דבר ואפי׳ חוט השערה אבל אינה אוגרת שום דבר כשרה והיינו דמיא לסאסא:

דלא סר סכינא שלא הראה סכינו לחכם:

משמתינן ליה משום אפקירותא שהחציף פניו כדקי״ל דמנדין לכבוד הרב בברכות בפרק מי שמתו:

מעברינן ליה מאומנתו שלא ימכור עוד בשר כאן בשנמצאת סכינו יפה משמתינן ליה בלחוד:

אבל באכילה אסורה שמא ישכח ויביא כמו שפירשתי למעלה ובית שמאי חוששין עלה אפילו מספק נבלה ואיכא מאן דאמר דדוקא מגל קציר שהוא כלי שצורתו כך ויש לחוש אם היו מתירין אותה שמא ירגיל עצמו לשחוט בו לפי שהוא קרוב לאסור אולי טעה והחזיר ידו מעט לאחוריו אבל בסכין שאין צורתו כך שהיו בה פגימות הרבה כעין מגל קציר שאין מרגישין בהן בהולכה לכתחלה לא ישחוט ואם שחט בהולכה בלבד שחיטתו כשרה:

מתני׳ השוחט מתוך הטבעת בטבעת גדולה שבראשו של קנה קאמר והכי מוכח בגמרא וסבירא ליה לתנא קמא דמקום שחיטה מטבעת גדולה ולמטה וטבעת עצמה בכלל ומטבעת גדולה ולמעלה בקנה לאו מקום שחיטה וסבירא ליה נמי שאם התחיל למעלה ממקוםש חיטה כל שהוא אפילו בקנה פסולה דבעינן רוב במקום שחיטה ומיהו מודה שאם שחט בתחלה רובה של טבעת ואחר כך הגרים כשרה דהא תנן ורובו של אחד כמוהו וכי קאמר על פני כולה למעוטי שאם התחיל להגרים פסולה:

רבי יוסי ברבי יהודה אומר מלא החוט על פני רובה דאף על גב דהתחיל להגרים חוץ לטבעת גדולה כיון שסיים רוב השחיטה בטבעת כשרה והיינו דקאמר מלא החוט על פני רובה כלומר דבמקום שישלים לרובה יכנס מלא החוט לתוך הטבעת ומכל מקום כולהו מודו שאין מקום שחיטה למעלה מטבעת גדולה ולא קיימא לן כוותייהו אלא משפוי כובע ולמטה וכדאיתא בגמרא:

גמ׳ שייר בחיטי גרעינין דומים לחיטין ומונחין ע״פ הקנה אצל הכובע ושייר בחיטי היינו ששיירן לצד הראש:

משפוי כובה ולמטה כשרה כמין כובע יש ע״פ הקנה למעלה

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט