רי"ף על הש"ס/גיטין/דף מ עמוד א

הלכות רב אלפס

גבי מתנה דזכות הוא לה זכין לו לאדם שלא בפניו:

אפילו עמו במטה אינה מגורשת:

אמר רבא לא שנו אלא במטה שלו אבל במטה שלה מגורשת שמעת מינה כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח לא צריכא במטה דגביהה עשרה ואף על גב דאיכא מקום כרעי המטה ברשותיה דבעל מקום כרעי המטה לא קפדי אינשי:

לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת:

מאי טעמא לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה ולא על דבר שהוא כקלתה מאי היא טיפקא דאכלה ביה תמרי:

מתני' אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחריו קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך נתן בידה והיא ישנה נעורה קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך היתה עומדת ברה"ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה למחצה מגורשת ואינה מגורשת וכן לענין קדושין ולענין החוב אמר לו זרוק לי חובי וזרקו לו קרוב למלוה זכה הלוה קרוב ללוה הלוה חייב מחצה על מחצה יחלוקו:

גמ' או שמצאתו מאחריו:

וכי אמר לה הא גיטיך מאי הוי הוה ליה טלי גיטיך מע"ג קרקע ואמר רבא טלי גיטיך מע"ג קרקע

רבנו ניסים (הר"ן)

דחוב הוא לה אי אפשר לחצרה שתקנה לה מתורת שליחות אלא מתורת יד ומשום הכי אפילו משתמרת בעינן שתהא עומדת בצד ביתה או בצד חצרה דכיון דמידה גמרינן סמוכה לה בעינן אבל לגבי מתנה דזכות הוא לה מצינן למייתי בחצר מדין שליחות דאפילו אינה סמוכה לה לא גרעא משליחות הילכך נקיטינן דבעומדת בצד ביתה וזרק לה גיטה מגורשת אפילו בעל כרחה אבל אינה עומדת בצד ביתה אפילו זרקו לה מדעתה מסתברא דליכא למימר דכיון שהיתה מחזרת להתגרש זכות הוא לה ומגורשת דהא איכא למימר שמא חזרה בה כדאמרינן בירושלמי בפרק התקבל הגע עצמך שהיא צוחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל בלשון הזה אבל אם נתנו כבר בחצרה שהיא משתמרת וא"ל הא גיטיך בחצירך ואמרה תזכי לי חצרי זבו נראה דמגורשת ומצאתי בירושלמי דמכילתין בפ"ק נתן לה את גיטה ואמרה תזכי לי חצרי שבעכו אמר רבי חנינא נעשית כמי שהיתה ידה ארוכה אלמא בענין זה זכתה לה חצרה ומגורשת אלא אם כן תדחה דרבי חנינא כרבי אושעיא ס"ל והראשון נראה עיקר ולא עוד אלא אפילו לא נתנו שם עדיין אלא שאמרה היא זרוק לי גיטי בחצרי ותזכה לי חצרי משמע לי דמגורשת דהא חצר לא גרע משליחות כדאיתא בפרק קמא דמציעא ובשליח דכוותיה מגורשת בממנה שליח לקבלה ע"כ [ולי משמע] דירושלמי קאמר נעשית כמו שהיתה ידה ארוכה בכה"ג בתרא [עדיף] הוא שאמרה היא מתחלה זרוק לי גיטי ותזכה לי חצרי ואחר כך זרקו לה שם דאילו בההוא גוונא קמא שהרב ז"ל מחשב יותר דהיינו שנתנו כבר בחצרה ואחר כך אמרה תזכי לי חצרי שבעכו לא ידעתי היאך היא מתגרשת דהא בשעה שזרקו שם חצר לא הוי שליח דידיה ולא שליח דידה ואין לך לומר שיהא אלא כאילו נתנו בידה לפקדון ובתר הכי כי אמרה תזכה לי חצרי שבעכו היכי מתגרשת והא בעינא שיאמר לה הרי זה גיטיך ואם בשאמר לה כן לאחר שאמרה תזכה לי חצרי הרי היא כאומרת מתחלה תזכה לי חצרי ואחר כך זרקו לה היינו האי גוונא בתרא שבדברי הרב זכרונו לברכה וכתב עוד דהיכא דנתנו בחצרה שלא מדעת ואינה עומדת בצד ביתה מסתברא דבמקום יבם הויא לה ספק מגורשת דהא מספקא לן בפרק האשה שלום מזכה גט לאשתו במקום יבם אי מהני דדילמא זכות הוא לה הילכך בחצרה נמי חולת ולא מתיבמת והיכא דקיימא בצד ביתה וזרקו לה [בתוך] ביתה ושלא מדעתה אפשר לומר דמגורשת אי זרקו לה בפני עדים ואמר להם ראו גט שאני נותן לאשתי דומיא דידה מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא שהעיד על חרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט ולא דמי לישינה דהכא אית לה יד לזכות וכיון דאית לה יד אף חצרה קונה לה כידה [מה ידה אילו נתנו לה סתם ואמר לעדים ראו גט שאני נותן לאשתי מגורשת דלא ארמינן אינה מגורשת אלא בישינה דלאו בת איגרושי היא אבל נעורה דבת איגרושי היא מגורשת והוא הדין לחצרה] ועוד כתב וכן נמי צריך עיון אם זרקו לה בחצרה שהיא עומדת בה והיא ישינה אם היא מגורשת דאיכא למימר דלא עדיפא מידה ומסתברא דהואיל ואין לה יד אין לה חצר עד כאן:

גרסינן בגמרא ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו הוה קיימא בחצר אגנדר גיטא ואיתיב אפסלא כלומר חתיכת עץ אמר רב יוסף חזינא אי הוה ארבע אמות על ד"א פלג ליה רשותא לנפשיה כלומר ואינו בטל לגבי חצר ואינה מגורשת במאי עסקינן אילימא בחצר דידה כי הוי ד"א מאי הוי כלומר הרי שניהם שלה ואי בחצר דידיה כי לא הוי ד"א מאי הוי ומפרקינן לא צריכא דאושלה מקום בחצרו כלומר לקנות בו גט דחד מקום מושלי אינשי תרי מקומות לא מושלי אינשי ולא אמרן אלא דלא גבוה עשרה אבל גבוה עשרה אף על גב דלא הוי ד"א ולא אמרן אלא דלית ליה שם לווי אבל איתה ליה שם לווי אף על גב דלא גבוה עשרה ואף על גב דלא הוי ד"א כלומר דכולהו פסלא מקרי [ואינה מגורשת] ואי הוי להאי שם בפני עצמו הו"ל חשוב ולא בטיל ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ' חמישי מהל' גירושין נראה דהיינו דוקא כגון שזה הפסלא הוא רחוק מארבע אמותיה אבל אם הוא בתוך ד' אמותיה מגורשת דכל שתוך ד' אמותיה חד (מקומה) מקום מיקרי וצ"ע מנין לו זה וכבר השיגו הר"ם הכהן זכרונו לברכה:

אבל במטה שלה אף על פי שהיא בתוך ביתו מגורשת:

שמעת מינה כליו של לוקח ברשו מוכר קנה לוקח כלומר שהקנה חפץ הנתון בתוכו לבעליו ובעיא היא בפרק [המוכר את הספינה]:

דגביהה עשרה דהוי רשותא לנפשיה דלא חשיב ההוא אוירא רשות מוכר לבטל רשות הכלי:

מקום כרעי המטה לא קפדי אינשי דהואיל וגבוהה מן הארץ עשרה יכול להשתמש תחתיה:

מאי טעמא דהא הוי ליה כליו של לוקח ברשות מוכר:

ומפרקינן לפי שאין אדם מקפיד וכו' ומושיל לה ההוא דוכתא וטובא אמוראי מפרקינן לה למתני' במגרא כי היכי דלא נשמע מינה דכליון של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח ומסקינן כרבי יוחנן דאמר דהיינו טעמא לפי שאין אדם מקפיד ותניא כוותיה הילכך נהי דבפרק הספינה  איבעיא לן כליו של לוקח ברשות מוכר אי קנה או לא קנה ולא איפשיטא סוגיין דהכא מוכחא דלא קנה:

מתני' אמר לה כנסי שטר חוב זה בעסוקים בענין גירושין עסקינן דאי לא מאי איריא אמר לה כנסי שטר חוב זה ומאי איריא מצאתו מאחריו וקראתו אפילו נתנו לה נתינה מעליא אלא שלא פירש אינו כלום דהא קי"ל דצריך לפרש כדאיתא בפ"ק דקידושין אלא הכא בעסוקין בענין גירושין מתחלה עסקינן ואילו נתנו לה נתינה מעלייתא בסתם מהני אבל כיון שאמר לה כנסי שטר חוב זה הרי נתבטל כל מה שהיו עסוקין באותו ענין מתחלה כיון שלא אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה דבהכי מהני כדאיתא בפרק הניזקין וכן נמי כשמצאתו מאחוריו אינו גט שאין עסוקים באותו ענין מועיל כשנתנו סתם אלא היכא דאיכא נתינה מעלייתא אבל בזו שהיא נתינה גרועה כדאוקי לה בגמרא דעריק ליה חרציה ושקלתיה לא מהני ומיהו כי אמר לה בתר הכי הא גיטיך אפילו אחר שבא לידה מהני דונתן בידה קרינא ביה אף על גב דנתינה ראשונה לאו כלום היא והוא הדין כשנתנו לה לשם פקדון או שנתנו בחצרה לשם גירושין ואחר כך אמר לה הא גיטיך ועומדת בצד חצרה מתגרשת כיון שמיד הבעל בא לידה או לחצרה ומיהו אם דחאתו הרוח ונתנו בחצרה אף על פי שאמר לה הא גיטיך אינה מגורשת דה"ל כטלי גיטיך מעל גבי קרקע דאמרינן בגמרא דאינה מגורשת משום דליכא נתינת בעל:

נתן בידה והיא ישנה נעורה קוראה והרי היא גיטה כשהיא קוראה בו רואה שהוא גיטה:

אינו גט אף על פי שהיו מתחלה עסוקין באותו ענין ואפילו אמר לעדים מתחלה ראו גט שאני נותן לה ישינה לאו ת אגרושי היא כדאיתא בגמרא דאף על גב דלא בעינן דעתה דידה מקום המשתמר מיהא בעינן וכשהיא ישינה לא מינטר וכיון דמהאי טעמא הוא אין ספק שאם נתנו לשליח קבלה שלה בשעה שהיא ישינה שמתגרשת דהא מינטר ומיהו בחצרה כיון דבעינן שתהא עומדת בצד ביתה או בצד חצרה כל שהיא ישינה אינה מתגרשת על ידי חצרה:

קרוב לה מפרש בגמרא:

אמר לו מלוה ללוה זרוק לי חובי ברה"ר ואבד:

גמ' טלי גיטיך מע"ג קרקע

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט