רי"ף על הש"ס/גיטין/דף לט עמוד ב

הלכות רב אלפס

פרק ז

קמי שבתא תניא רבי אומר לאחר הרגל ל' יום נפק רבי חייא דרשה משמיה דרבי וקלסוה משמייהו דרבים ולא קלסוה אלמא לית הלכתא כותיה דרבי:

הדרן עלך פרק מי שאחזו

פרק ח

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

רבנו ניסים (הר"ן)

פרק ז

קמי שבתא האי שבת דקאמר הכא יום שבת ממש קאמר:

לאחר הרגל אם לא אבא לאחר הרגל צריך להמתין ל' יום:

וקלסוה יפה אמרת דודאי יחידאה היא:

ולא קלסוה ולא הודו לוט שנאמרה מפי רבים משום דלית הלכתא כותיה הלכך באומר לאחר הרגל לא אתפרש ומיהו איכא מאן דאמר דלאחר שלו כלאחר שבת דהיינו שלשה ימים שהוא הקטן שבכולם אבל רבינו מאיר הלוי זככרונו לברכה סובר דכי היכי דלאחר שבת הוי מחצית הזמן שבין שבת לשבת הכי נמי לאחר הרגל מחצית הזמן שבין רגל לרגל וכן כתב הרי"ף זכרונו לברכה בתשובה ראובן שנשבע לחבירו לפרוע לו אחר הפסח רואין אותו כמה יש בין פסח לעצרת ויש לו מחצית הימים שבינתים כמו בשבוע שמחלקין מחציתו לפני שבת ומחציתו לאחריו ולפי זה אם נשבע לפרוע אחר סוכות יש לו שלשה חדשים ורבינו חננאל זכרונו לברכה כתב דלאחר הרגל ט"ו יום ולא נתבררו דבריו ולפני שנה ולפני חדש ושבוע לא אתפרש ולכאורה משמע דלפני שלו כלאחר וכדאמרינן לגבי שבת אבל בירושלמי לא משמע הכי:

הדרן עלך פרק מי שאחזו

פרק ח

הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה של נכסי מלוג וזרקו לה על גבי קרקע:

הרי זו מגורשת דקנתה לה חצרה כאילו נתנו בידה כדמוכחינן בגמרא מדכתב תרי ונתן בידה בפרשה ובתרא מיותר לדרשא ומרבינן מיניה חצרה אי נמי משום דהוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:

לתוך חיקה או לתוק קלתה הרי זו מגורשת ואפילו היא בתוך חצרו וטעמא מפרש בגמרא:

קלתה סל שהנשים נותנין לתוכה מחטין וצנורות:

גמ' חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה לפירות להשתמש בה ואכתי לא נפק גט מידיה דבעל:

למאן דאמר בהאשה נקנית שהעבד קונה עצמו בשטר שחרור על ידי עצמו כלומר בקבלת עצמו:

אלא גיטו וידו באין כאחד על ידי הגט באה ידו לו עם קבלת גיטו:

ההוא שכיב מרע וכו' למחר תקיף ליה עלמא טובא והיה ירא פן ימות ותזקק ליבום ואסור לטלטל בגט בשבת ולמוסרו לה:

נקניה ניהלה הבעל לדוכתא דמחית ביה גיטא בחזקה דקרקע נקנית בחזקה:

ותיחוד ותפתח תסגור דלת החדר שיקנה לה לשום חזקה:

דתנן נעל דלת או גדר פרצה או פרץ גדר הרי זו חזקה לקנות שאין המוכר יכול לחזור בו דהשתא יהב לה חצר וגט בתוכו וקני לה מדין חצרה והוה ליה גיטה וחצרה באין כאחת ומקשו הכא כשם שחששו לטלטול הגט למה לא חששו לקנין הבית דהוה ליה קונה קנין בשבת ואסור וכן הגירושין עצמן אסורים הן כדתניא בתוספתא בפרק בתרא דביצה דאין מקדשין ואין מגרשין ולא חולצין בשבת וכך שנויה בתורת כהנים בפרקת יום הכפורים שביתת מצוה מנין שלא יקדש ולא יגרש ולא ימאן ולא יחלוץ ולא ייבם וכו' כדאיתא התם יש לומר דמפני שהוא ש"מ התירו כדי שלא תטרף דעתו עליו כשם שהתירו מפני כך כל צוואת ש"מ שהיה בדין לאסור כיון דדבריו ככתובין וכמסורין דמו וכי תימא כיון דסוף סוף היו צריכין לדחות איסור דרבנן יטלטלו הגט יש לומר דכמה דאפשר לתקוני מתקנין ובתיחוד ותפתח לא יהיה נראה כמקנה שהרי דרך הוא לפתוח ולסגור ביתו יהיו יודעין הראוין שהיה כדי להקנות אבל הרב בעל העיטור ז"ל כתב דאה"נ שהיו מתירין טלטול הגט כשם שהתירו מקנה רשותא שהוא אסור בשבת אלא דהכא רשות הרבים היתה מפסקת [דהוי איסורא דאורייתא] והא דאורי להו רבא בחזקה הוא הדין דאף בחליפין שרי אלא דכיון דאיפשר אורי להו בהכי דלא מינכרא מילתא וכן התיר רבינו שמואל זכרונו לברכה לקנות משכ"מ במתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין כדי שלא תטרף דעתו עליו והכי מוכח בפרק מי שמת דגרסי' התם קונין מש"מ ואפי' בשבת ולא ליחוש לדברי ר"א אלא כדי שלא תטרף דעתו אליו והכי פירושא קונין מש"מ בשבת בדבר הצריך קנין כגון מתנת ש"מ במקצת דבעיא קנין ואין חוששין לדברי ר"א דלימא כי היכי דלדידיה דאמר דכל מתנת ש"מ בעי קנין ובשבת ס"ל דמקניא באמירה בעלמא דנימא דלדידן נמי במאי דבעי קנין דהיינו מש"מ במקצת דבשבת ליסגי באמירה בעלמא דליתא מכל מקום שמעינן מינה שקונין מש"מ בשבת מאי דבעי קנין ושמעינן משמעתין דנעל אינו תיקון המנעול כמ"ש מקצת מפרשים ז"ל דאם כן היכי לישרי בשבת אלא נעילת דלת היא כפשטיה ותיחוד ותפתח [היינו תיחוד או תפתח] ומיירי כגון שהבית משומר בלאו הכי דאי לא מבריח ארי מנכסי חברו הוא ולא קני כדאיתא בפרק חזקת הבתים ואף על גב דבחזקה בעיא תקון גוף הקרקע נעילת הדלת או פתיחתו כתקון גוף הקרקע דמי ובגמרא פריך עליה דרבא היכי מהני דהא מה שקנתה אשה קנה בעלה ורבא אכסיף ולבסוף מסקינן דגיטה וחצרה באין כאחד ואיכא למידק מאי קושיא ורבא אמאי אכסיף הא איהא הוא דאמר בפרק חזקת הבתים דבעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות יש לומר דגט זה לא היה בביתו של ש"מ אלא בבית השליח שהוא עשה שליח מערב שבת לתת גט לאשתו והגט היה עדיין בבית השליח וחצרו של שליח כידו וחצרו של בעל ורבא אמר לשליח דליקני לה ההוא דוכתא כדי שלא תטרף דעתו של ש"מ עליו וליקני לה גיטה מדין חצרה כנותן גט בחצרו וכתב לה שטר מתנה עליו דקנאתו ומתגרשת בו כדאיתא בפרק המביא תנין ומשום הכי מקשינן דמה שקנתה אשה קנה בעלה ומסקין דגיטה וחצרה באין כאחד ומכל מקום מדין חצרה היא מתגרשת שלא כדברי רש"י ז"ל שפירש שקניא ליה לגט באגב כדתנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר וחזקה ולא נהירא דאם כן למה לי ההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא דהא קיימא לן דלא בעינן צבורין כדאיתא בפרק קמא דקדושין אלא ודאי אין אשה מתגרשת באגב דבעינן ונתן בידה וליכא והכא מדין חצרה נגעו בה כדאמרינן בהדיא דהוה ליה גיטה וחצרה באין כאחד:

חצר איתרבאי מידה דכי רבי רחמנא חצר משום ידה רבי ליה וכיון שכן מה ידה בסמוכה לה אף חצרה בסמוכה לה ומיהו אפילו אינה סמוכה לה לא גרעא משליחות הלכך גבי גט

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט