רי"ף על הש"ס/גיטין/דף מא עמוד ב

הלכות רב אלפס

וליכא:

מתני' בית שמאי אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן ובית הלל אוסרין אי זה הוא גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה :

גמ' במאי קא מיפלגי ב"ש סברי לא אמרינן גזרה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ובית הלל סברי אמרינן גזרה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה אמר רבי אבא אמר שמואל ואם נשאת לא תצא ואיכא דאמרי אמר רבי אבא אמר שמואל ואם נתגרשה תנשא לכתחלה:

מתני' כתב לשם מלכות שאינה הוגנת לשם מלבות מדי לשם מלכות יון לחורבן הבית לבנין הבית היה במזרח וכתב במערב במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה אין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות על זה ועל זה אם נטלה מזה ומזה תחזיר והולד ממזר מזה ומזה לא זה וזה מיטמאין לה ולא זה וזה זכאין במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה בת לוי מן המעשר בת כהן מן התרומה ואין יורשיו של זה ויורשיו של זה יורשין כתובתה מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה:

גמ' אמר עולא מפני מה תקנו מלכות

רבנו ניסים (הר"ן)

מתני' בש"א פוטר אדם את אשתו וכו' גיטה קודם לבנה שמא ישהה את הגט שנתים ושלש בין כתיבה ונתינה ויהיו לה בנים ממנו בתוך הזמן ואחר כך יגרשנה בו ולימים כשיתיישן הדבר יראו זמן הגט קודם ללידת הבן ויהיו סבורין שנתן משעת כתיבה ויאמר מן הפנויה נולד כשנתגרשה והוי פגום:

ואם נתגרשה בגט ישן והלך בעלה למדינת הים תנשא לכתחלה:

ובירושלמי מפרש דב"ש וב"ה אזלי לטעמייהו דב"ש אית להו בפרק המגרש שלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא ערות דבר הלכך מזוהמת הוא בעיניו ואינו בא עליה וב"ה אית להו אפילו הקדיחה תבשילו יכול לגרשה ואינה מזוהמת בעיניו ויאמרו שבא עליה ובכה"ג פליגי לקמן בהמגרש את אשתו ובכה"ג פליגי לקמן בהמגרשת את שתו ולנה עמו בפונדקי למאן דמוקי לה בלא ראוה שנבעלה:

מתני' כתב לשם מלכות שאינה הוגנת בגמ' מפרש דתקנו שימנו בגיטין לזמן המלכות שהם עומדין בו משום שלום מלכות ומשום הכי קתני דמי שהיה במלכות אחת וכתב בשנת כך וכך למלכות אחרת ומפרשינן בגמרא דקרי לה מלכות שאינה הוגנת משום דאין לה כתב ולא לשון אלא משל אומה אחרת ואשמעינן דאף על גב דאינה הוגנת אעפ"כ מתקנאין בה:

או שנכתב לשם מדי או לשם יון או שכתב לשם בנין הבית או לחורבנו פסול מפני שלא כתב לשם המלכות:

היה במזרח וכתב במערב בגמרא מפרש לה:

תצא מזה ומזה אם נשאת בגט זה תצא מן הראשון ומן השני וצריכה גט מזה ומזה צריכה גט שני מהראשון וגם מן השני ואע"פ שקדושי שני לא היו קדושין וביבמות מפרש טעמא גזירה שמא יאמרו גרש הראשון בגט גמור ונשא שני ונמצאת א"א יוצאה בלא גט כך כתב רש"י ז"ל וליתא דהתם ביבמות ארמינן הכי משום דהתם היא אשת הראשון ואינה מקודשת לשני אבל הכא גט ראשון כשר מדאורייתא דהא מפרשינן בגמ' טעמא משום שלם מלכות וכיון שכן ודאי קדושי שני קדושין גמורים הן אלא הכי פירושא הראשון מדאורייתא ומן השני נמי תצא שכיון שגט ראשון פסול מדבריהם הרי הוא כאילו זנתה עם השני הלכך אפילו נתגרשה מן הראשון אסורה עליו דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל וצריכה גט מן השני מן הדין ומראשון מדבריהם:

ולא פירות פירש רש"י ז"ל דין פירות שתקנו לאשה פרקונה משביה תחת פירות ועל אלו אין לה כלום אבל בירושלמי אמרו ביבמות עלה דמתני' דהאשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ונשאת וכו' אמרינן בה שאינה יכולה להוציא ממנו אכילת פירות שאכל הדא דתימא בשאכל עד שלא בא הראשון אבל אם אכל משבא הראשון מוציאין ויד ללמוד ממנו כאן לחלק בין קודם שנודע פיסול הגט לאחר שנודע:

ולא מזונות כלומר שאם לותה ואכלה קודם לכן אין הבעל חייב לפרוע לה אבל לכופו עכשיו ליתן לה מזונות פשיטא דלא דהשתא בעמוד והוצא קאי מזונות אית לה:

ולא בלאות פרש"י ז"ל הקיימין מבגדים שהכניסה לו וקנסא הוא דקנסוה כדמפרש בגמרא ביבמות טעמא דאיבעיא לה לאקרויי לגיטא ולא נהירא דאפילו זנתה ברצון לא הפסידה בלאותיה הקיימין כדאמרינן בפרק אלמנה ניזונת אם היא זנתה כליה מי זינו אלא פירוש בלאות היינו מה שבלה או אבד מנכסיה אפילו מנכסי צאן ברזל שאף על פי שקבל עליו אחריות הבעל כיון שבלה אינו משלם וכן פירש הרי"ף זכרונו לברכה ביבמות והרמב"ם זכרונו לברכה בפרק עשירי מהלכות גירושין:

ואם נטלה מזה ומזה תחזיר ירושלמי הדא דתימא בשנטלה משבא הראשון אבל נטלה עד שלא בא הראשון כמה דלא מפקא מיניה כך לא מפיק מינה ויש ללמוד ממנו גם כן לחלק בין קודם שנודע פיסול הגט לאחר שנודע:

והולד ממזר מזה ומזה פירש רש"י זכרונו לברכה אם החזירה הראשון וילדה לו בן הוי ממזר מדרבנן וביבמות אמרינן דאסור בממזרת הואיל וכשר מן התורה וליתא דהתם הוא בשאמרו לה מת בעליך ונשאך ואחר כך בא ראשון דאשתו של ראשון היא לגמרי ולגבי שני הויא לה זונה ואסורה לבעל ולבועל אבל כאן קדושי שני גמורין הן ואם גרשה שני ונשאה ראשון כשר גמור הוא אפילו מדרבנן דלא גרע ממחזיר גרושתו דעלמא דאין הולד ממזר כלל אלא הכא בשבעל רשון בא עליה בעודה תחת השני מיירי דכיון דנשואי שני נשואין גמורין מדאורייתא ממזר גמור הוא אבל בנה משני קודם שיגרש הראשון הוי ממזר דרבנן ואסור בממזרת:

ולא זה וזה מטמאין לה אם כהנים הם: [ מן הכהונה דסתם זונה אשת איש היא שמזנה תחת בעבלה לאחרים דהיינו נפקת ברא:

בת לוי מן המעשר קנסא כדמפרש התם ביבמות:

בת כהן מן התרומה כדאמרינן בסוטה ונטמאה ונטמאה ונטמאה ג"פ אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה:

אין יורשין של זה בנים שהיו לו ממנה יורשין כתובתה וביבמות פרכינן כתובה מאי עבידתה הא קתני אין לה כתובה ומשנינן כתובת בנין דכרין שתקנו חכמים שירשו בניה יותר על חולקיהן עם האחים האחרים שיהיו להם נולדים מאשה אחרת כשמתה בחיי בעלה ואע"פ שבעלה יורשה לא שקלי משום קנסא:

אחיו של זה כו' אחיו של שני צריך לחלוץ מדאורייתא ושל ראשון מדרבנן ולדברי רש"י ז"ל איפכא:

שינה שמו ושמה בגט:

וכל הדרכים המפורשים במשנתינו וכתבו בתוספות דלא שינה ממש קאמר אלא כגון שהלך מיהודה לגליל ושמו יוסי וקורין לו יוחנן וכן שם עירו ושם עירה לא איירי בשינה ממש אלא שיש לאותה העיר שני שמות בשני מקומות ושם עירו ושם עירה (ארז"ל) דהיינו דוקא בעיר שדרין בה אבל עיר שנולדו בה אפילו שינה כשר כיון שאין צריך לכתוב כלל והקדמונים שהרגילו לכתבו משום שמא אירע שיש שם יוסף בן שמעון אחר יהיה בו סימן על ידי מקום הלידה ותדע כי כמה פעמים כותבין מקוםה לידה על פי הבעל או האשה ואם שינה פסול לא היה נכון לכתוב אלא על פי עדים ולא דמי לאשתמודעינא דאפילו מפי קרוב או אשה נאמן כדאמרינן בהחולץ דשם קל הדבר לברר ועביד לאיגלויי טובא ועוד דאשתמודענא צריך להעיד שלא תתעגן אבל כאן מה לנו לתקן ולכתוב מקוםה לידה בחנם כיוןש על ידי כן יכול לבא לידי פיסול אם ישנה אלא ודאי אפילו שינה כשר ורבינו תם זכרונו לברכה הביא ראיה דאין השטר נפסל כשמשנה דבר שאין צריך לכתוב מדאמרינן בפ"ב דכתובות דאין מעלין משטרות ליוסין דלאו אכולה מילתא קא מסהדי אלא אמנשה שבשטר ואלא על מה שכתוב בשטר שהוא כהן אלמא אפילו אינו כהן השטר כשר וסברא הוא דעדים לא קיימי אלא איעקר מעשה ומעשה באחד ששינה מקום הלידה והכשירה הר"י ז"ל והרבה פעמים כשלא היה ברור להם מקוםה לידה היה אומר להם אל תכתבו כלל ומקום עמידה נמי אין צריך לכתוב דכל גיטין הבאין ממדה"י אין כותבין מקום עמידת האשה ולהכי לא אוקי מתניתין בבעל היה במזרח וכו' ובשינה מקום עמידתו כדמוקי אסופר משום דפשיטא דאין צריך לכתוב מקום עמידה ע"כ כתוב בתוספות ר"א מטו"ך זכרונו לברכה:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט