רי"ף על הש"ס/גיטין/דף מא עמוד א

הלכות רב אלפס

ולא לדבר אחר איתיביה רבי אבא וכן לענין החוב אמר לו זרוק לי חובי וכו' ופריק הכא במאי עסקינן דאמר ליה זרוק לי חובי בתורת גיטין אי הכי מאי למימרא מהו דתימא מצי אמר ליה משטה אני בך קמ"ל דלא. אמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו רואין אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורשת מ"ט דאינה מגורשת בעינן כריתות

רבנו ניסים (הר"ן)

לא ועל הדרך שכתבתי למעלה לגיטין אמרו מפני התקנה ולא לדבר אחר ולקדושין לדברי הכל היינו טעמא לפי שאי אפשר לחלק בין גיטין לקדושין דהא כתיב ויצאה והיתה:

גט בידה ומשיחה בידו שנתן הגט בידה וראש המשיחה עדיין בידו משיחה חוט שהגט קשור בו לנצי"ל בלע"ז וכתב הרשב"א פירשו בתוספות בשם רבינו יעקב זכרונו לברכה כל שילו גט כבד ומשיחה דקה שתפסק במשיכתו הרי זו מגורשת אבל אם המשיחה חזקה שיכול למושכו ולא נתנק המשיחה אינה מגורשת אפילו קפצה האשה ידה ביותר וכחה יפה משל בעל ומפני זה אינו יכול להביאו אצלה אינה מגורשת דאין זו נתינה אלא כעין גזילה וכעין זה פירשו משמו של רבינו שמואל זכרונו לברכה אבל ר"י זכרונו לברכה פירש דכיון שנתנו הבעל לידה וקפצה ידה מרצון הבעל עד שאין הבעל יכול לנתקו ולהביאו אצלו אע"פ שאם לא קפצה ידה היה הבעל יכול להביאו אצלו מחמת המשיחה הרי זו מגורשת דכיון שקפצה ידה מרצון הבעל לא גרע מעריק לה חרציה ושלפתיה שאין הבעל נותנו ממש לידה ואפילו הכי מגורשת ואעפ"כ הורה להחמיר כדברי הראשונים ז"ל והצריך לתת הגט בידה פתוח האו לתוך חיקה שהבעל גומר נתינת הגט לגמרי ובזה אין לפקפק כלום ע"כ:

גרסינן בגמרא אמר רב יהודה היתה ידה עשויה כקטפרס כלומר מדרון שראשי אצבעותיה מוטין לקרקע שלא פשטה ידה זקופה כדרך פישוט יד וזרקו לה:

אינה מגורשת ואמאי הא כי נפל בד"א דידה קא נפיל כלומר ומה לי אם אין ידה ראויה לקבל בפשיטותה ומפרקינן בדלא נח לארץ אלא כשנפל מתוך ידה נשרף וקבלה שבא לידה לאו קבלה היא:

ופרכינן ותגרש מאוירא תפשוט דבעי ר"א ד"א שאמרו בשנים אוחזין ארעא תקון אוירא לא תקון או דילמא לא שנא ומיהו פשיטא לי דברשות הקנויה לאדם לגמרי יש לו אויר דהא שלו הוא מתהום ארעא ועד רום רקיע שרות היחיד עולה עד לרקיע

ומפרקינן הכא במאי עסקינן בעומדת על גבי הנהר דמעיקרא לאיבוד קאי ואויר שאינו ראווי לנוח לא קני ובעיא דר"א לא איפשיטא ונ"ל דכי פרכינן והא כי קא נפל בד"א דידה קא נפיל דמשמע דפשיטא לן דבתוך ד"א מגורשת ה"מ במקום שד"א קונות אבל לדידן דקי"ל שאין קונות ברה"ר אלא בסימטא אינה מגורשת דהא אסבריה שמואל רביה לרב יהודה דברשות הרבים שאינן קונות דוקא כדי שתשוח ותטלנו מפני תקנת עגונות בגיטין וכמו שכתבתי למעלה והיכי נפרוך אליביה והא כי קא נפיל בד' אמות דידה קא נפיל אלא ודאי כדאמרן:

תנן בפרקין היתה עומדת בראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת הוא למעלה והיא למטה כיון שיצא מראש הגג נמחק או נשרף הרי זו מגורשת ובגמראר מוקי רישא בגג דידה וחצר דידיה וסיפא בגג דידיה וחצר דידה:

ופרכינן בגמ' ארישא דמתני' והא לא מינטר כלומר דהא אתי זיקא כשהגט בראש הגג ושדי ליה מקמי דלינח וכי לא שדייה זיקא ואירע לו לדבר אחר שבא כלב וקלטו או גשמים ומחקוהו אמאי מגורשת מן האויר הא בעינן אויר שסופו לנוח:

ומפרקינן אמר רב יהודה אמר שמואל כגון שיש לה מעקה עסקינן כלומר ומתניתין דקתני כיון שהגיע לאויר הרי זו מגורשת היינו דוקא כשהגיע לאויר מחיצות המעקה:

עולא בר מנשה משמיה דאבימי אמר הכא בפחיות משלשה סמוך לגג עסקינן וכל פחות משלשה סמוך לגג כלבוד דמי וכי תימא כיון דהכא פרכינן והא לא מינטר היכי פרכינן לעיל ותגרש מאוירא דד"א דהא לא מינטר יש לומר משום דס"ל דכל תוך ד"א דידה שפיר מינטר אע"פ דליכא מחיצות וכי איצטריך הכא לאוקמה בגג שיש לו מעקה אי נמי בפחות משלשה היינו משום דמתני' קתני כיון שהגיע לאויר הגג דמשמע אפילו רחוק מד' אמותיה:

ובגמרא פרכינן אסיפא דתנן הוא מלמעלה והיא מלמטה כיון שיצא מראש הגג וכו' והא לא מינטר כלומר דקס"ד שהגג גבוה מחומת החצר והיכי קתני דכיון שיצא מראש הגג מגורשת הא אין סופו לנוח אפילו לא באת דליקה דאתי זיקא ודחי ליה חוץ למחיצות:

ומפרקינן אמר רב יהודה אמר שמואל כגון שהיו מחיצות התחתונות כלומר של חצר עודפות על העליונות כלומר של מעקה הגג דכי נפיק מן הגג מטא לאויר מחיצות החצר ומשום הכי בעינן עודפות דהאי דקאי בתוך מחיצות מעקה הגג וזרקו כלפי מעלה כדי שיעבור מעקה הגג ויפול לחצר:

וגרסינן תו בגמרא עלה דמתניתין דתנן נמחק או נשרף וכו' אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שאנו אלא שנמחק דרךירידה אבל נמחק דרך עליה לא מאי טעמא מעיקרא לא למינח קאי ופירש רש"י זכרונו לברכה דדרך ירידה היינו דכשזרקו כלפי מעלה להעביר את המעקה לא נמחק עד שהגיע לחזור ולירד אבל נמחק דקך עליה אע"פ שיצא מאויר גג לאויר חצר ומחיצות התחתונות עודפות אינה מגורשת דדרך סלוקו לא מקריא נתינה אלא דרך הנחתו לבא ברשותה וכתב הרמב"ן זכרונו לברכה דהא דתנן רישא כיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת ולא קתני נמחק או נשרף כדקתני סיפא משום דאורחא דמילתא נקט דלמעלה בגג שכיח רוח מצויה ושאינה מצויה ואם נטלתו הרוח בהא קתני מתניתין דמגורשת מיד ובחצר שכיחי מים ואש ומשום הכי קתני נמחק או נשרף ותימה מן ה"ר משה הספרדי שכתב כיון שהגיע לאויר מחיצות המעקה או לפחות מג' סמוך לגג נתגרשה ובלבד שינוח אבל אם נמחק או נשרף הואיל ואינו הולך לנוח אינו גט וזה אי אפשר שאם כדבריו היכי תנן מגורשת סם כיון שנשרף או נמחק אינה מגורשת עד כאן אבל לפי דעתי הרמב"ם ז"ל בפרק ה' מהלכות גירושין אינו אומר כן אבל הוא סובר דברישא דמתניתין דהיתה עומדת בראש הגג איכא דרך עליה ודרך ירידה דדרך עליה היינו קודם שהגט מתחיל לירד ודרך ירידה היינו משהגט מתחיל לירד ומשוםה כי לא תנא ברישא דמתניתין נמחק או נשרף הרי זו מגורשת משום דאיכא גוונא דלא הויא מגורשת דהיינון נמחק או נשרף דרך עליה אבל בסיפא דהוא למעלה והיא למטה מסתמא לעולם הוא דרך ירידה וכי אוקימנא כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות לאו משום דאית ביה דרך עליה אלא לפי שאי אפשר לצמצם אוקימנא בעודפות וכי אמרינן לא שאנו אלא שנמחק דרך ירידה אבל דרך עליה לא הכי מפרש לה ז"ל לא שאנו דנמחק או נשרף מגורשת אלא דרך ירידה בסיפא דמתניתין אבל דרך עליה ברישא אינה מגורשת ומכל מקום לא מצי תני ברישא נמחק או נשרף הרי זו מגורשת משום דלאו מילתא פסיקתא הוא שאילו נמחק קודם שירד לנוח אינה מגורשת ומיהו ודאי אם נמחק לאחר שהיה יורד לנוח מגורשת זהו דעתי בדבריו זכרונו לברכה:

גרסינן תו בגמרא נשרף הרי זו מגורשת אמר רב נחמן בר יצחק לא שאנו אלא שקדם גט לדליקה כלומר שקדם זריקת הגט בחצר קודם שתהא הדליקה באויר החצר אבל קדמה דליקה לגט לא מאי טעמא מעיקרא לאו למינח קאי ויש מי שאומר דמהכא איפשיטא הא דאיבעיא לן בפרק שנים אוחזין זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא ואף על גב דלא איפשיטא התא מהכא איפשיטא דלאו כמונח דמי והרמב"ן ז"ל סובר דשאני הכא דכיון דקדמה דליקה לגט הרי הוא כמאבדו לדעת דמעיקרא לאיבוד אזיל ואי בעיין לא איפשיטא דינא בממון כשאר ספיקי ממון ובגט ספק מגורשת אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ה מהלכות גירושין זרק לה גיטה לרשותה ועבר מתוך רשותה שהיא משתמרת בה ונפל חוץ לרשותה אע"פ שעבר בפחות מג' סמוך לארץ אינה מגורשת עד שיבא ברשותה משמע דמפשטא ליה מהא דלגבי גט לאו כמונח דמי אי נמי מדאמרינן אבל נמחק דרך עלייה לא מ"ט מעיקרא לאו למינח קאי ה"נ מכל מקום כיון שנפל חוץ לרשותה איגלאי מילתא דמעיקרא לאו ברשותא קאי הלכך אינה מגורשת ואע"ג שאיפשר לחלק ביניהם:

וגרסינן תו בגמרא אמר רבא שלש מדות בגיטין כלומר חלוקות מדין שאר איסורין:

הא דאמר רבי קלוטה כמי שהונחה ופליגי רבנן עליה כלומר דתניא התם הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע רבי מחייב משום דס"ל דקלוטה בתוך האויר כמי שהונחה לארץ דמי וחכמים פוטרים והנימילי דאמרי רבנן הכי לענין שבת אבל הכא משום אנטורי הוא והא מינטר כלומר ומשום הכי תנן כיון שהגיע לאויר הגג או לאויר חצר מגורשת והא דאמר רב חסדא נעץ קנה ברה"י ובראשו טרסקל וזרק ונח על גביו אפי' גבוה מאה אמה חייב שרה"י עולה עד לרקיע ה"מ לענין שבת אבל הכא משום אנטורי הוא והא לא מינטר כלומר ולפיכך אם היה החצר של אשה וקנה נעוץ גבוה מן המחיצות אינה מגורשת שאין סופו לנוח לארץ דדחי ליה זיקא חוץ למחיצות וטעמא דגיטא משום חצר המשתמרת הוא דומיא דידה והא לא מינטר והא דאמר רב יהודה אמר שמואל לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים מגגו של חבירו כלומר הצפין על גגו של חבירו שכשם שדיורין חלוקין מלמטה כך חלוקים מלמעלה ולפיכך אם לא עירבו הוי מוציא מרשות לרשות שאע"פ שאין דרין על הגגות שייך בהו נמי איסורא דחלוק רשות והני מילי לענין שבת אבל הכא משום קפידא הוא וכולי האי לא קפדי אינשי כלומר הני מילי דחלוקות רשויות גגין כרשויות בתים לענין שבת אבל בגיטין היו לו שני גגין הסמוכין זהל זה והשאילה מקום בזה לקבל גיטה וקבלתו בזה לא אמרינן הכא רשויות חלוקות דהא דאמרינן לעיל שני מקומות לא מושלי אינשי משום קפידא הוא שיש משאיל חצירו ומקפיד על ביתו אבל כולי האי גגין הסמוכים ואין תשמיש רגיל בהם לא קפדי אינשי כך פרש"יז "ל אבל הרמב"ם ז"ל מפרשה בפ"ה מהלכות גירושין בשגג אחד שלה והאחר מאיש אחר דומיא דהא דשמואל דלא יעמוד אדם בגג זה:

וגרסינן תו בגמרא אמר אביי שתי חצירות זו לפנים מזו פנימית שלה וחיצונה שלו ומחיצות החיצונות עודפות על הפנימית כיון שהגיע לאויר מחיצות החיצונה הרי זו מגורשת מאי טעמא פנימית גופה במחיצות דחיצונה קא מינטרא כלומר רגילה להשתמר בהם הילכך משועבדות הן לה וקנו לה ומיהו דוקא כגון שהיה כנגד החצר הפנימית דאי נפל לתוך פנימית נפל והו"ל אויר חצרה ומסיימינן בה משא"כ בקופות שתי קופות זו תוך זו פנימית שלה וחיצונה שלו ומחיצות החיצוןנה עודפות על הפנימית וזרקו לה אע"פ שהגיע לאויר הפנימית אינה מגורשת מ"ט דה אלא נח ופרש"י ז"ל לפי שאין מחיצות כלי עשויות לאוירן לשמור שאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו ואינו מחוור דודאי אויר כלי קונה כדאמרינן בפ"ב דמס' ע"ז הכי מטי לאוירא דמנא קנייה יין נסך לא הוי עד דמטי לארעיתא דמנא ובמס' (מנחות) נמי אמרינן דאויר כלי ככלי דמי אלא הכא היינו טעמא דלא קני משום דאויר דחיצונה הוא שהרי בתוך מחיצות של חיצונה הוא עומד וכיון דהאי גיטא מינכר במחיצות דחיצונה ופנימית לאו במחיצות דחיצונה מיטרא דלאו להכי עבידא אינה מגורשת והיינו דאמרינן משא"כ בקופות ופרכינן עלה וכי נח מאי הוי כליו של לוקח ברשות מוכר הוא ומפרקינן הכא במאי עסקינן בקופה שאין לה שולים כלומר לחיצונה ונמצאת פנימית מונחת ע"ג הקרקע והקרקע שלה כך פירש הרמב"ן ז"ל ודברי הרמב"ם ז"ל בפרק חמישי מהלכות גירושין מתמיהין:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט