רי"ף על הש"ס/גיטין/דף לא עמוד א

הלכות רב אלפס

אביה אבל בחיי אביה והיא ברשות אביה אביה מקבל את גיטה ולא היא׃ הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכרן במטלטלין והן (לעיל דף נט.) כבר שית כבר שבע כבר תמני כבר תשע כבר עשר כל חד וחד לפום חורפיה וכנגדו בקטנה מתקדשת למיאון הגיעו לעונת הנדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש וכנגדו בקטנה חולצת (נרשם במהר"ם למחוק ) (ולית הילכתא כרבא בחליצה דהא פסיקנא בב"ב פ' מי שמת אמר רב נחמן אמר שמואל וכו' :

ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שנה. ושמעינן מהא דאע"ג דהביא הבן שתי שערות אינו מוכר בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שנה:

(לעיל סד:) אמר רב יהודה אמר רב אסי נותנין לו צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה לעצמו וזוכה לאחרים ושמואל אמר אחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים שאין זוכה לאחרים עד

רבנו ניסים (הר"ן)

משלחה ואינה חוזרת קרינא בה ומתגרשת בקבלת עצמה אפי' קבל אביה קדושין ואע"פ שקדושיה קדושי תורה וכתב הרי"ף ז"ל דדוקא כגון שמת אביה אבל בחיי אביה לא וכבר הארכתי בזה למעלה:

הפעוטות תנן בהניזקין דמקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדו בקטנה חשיב לה יודעת לשמור קדושיה ומתקדשת בקדושי אמה לדעתה או בקבלת עצמה אם יתומה היא:

למיאון שצריכה למאן ואינה יוצאה בלא מיאון דתנן ביבמות כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה אין צריכה למאן וזו יודעת לשמור היא והוי יודע שרש"י ז"ל מחליף הגירסא בשתי מדות הללו וגורס במדה ראשונה וכנגדו בקטנה מתקדשת למיאון ובמדה שנית גורס וכנגדו בקטנה מתגרשת בקדושי אביה וכן גורס הרז"ה זכרונו לברכה ואם תאמר היכי מפליג בין שיעור גירושין וקידושין דהא כי חד לישנא איתמר בהו דהכא תנן כל שאינה יכולה לשמרו את הגיטה אינה יכולה להתגרש והם ביבמות אמרינן קטנה שיודעת לשמור קדושיה מתקדשת למיאון ויש לומר לפי גירסת הרי"ף זכרונו לברכה דה"ט משום דבקדושין איכא קדושי כסף שהן צריכין שמירה מעולה ומשום הכי בעי שתגיע לעונת הפעוטות אבל בגט שאינו צריך שמירה כל כך בצרור וזורקו אגוז ונוטלו סגי ולפי גי' רש"י ז"ל שלא רצו להתיר אישות דאורייתא בפחות מעונת הפעוטות אבל בקדושין למיאון הקדימו הזמן שאין כאן צד קולא כלל:

הגיעו לעונת נדרים שנה אחת לפני גדלות נדריהן נבדקין כדתנן במסכ' נדה בת אחת עשרה שנה נדריה נבדקין אם יודעת לומר לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה נדרה נדר והקדישה הקדש:

חולצת אם הביאה סימנין ולא אמרי' שומא נינהו אבל קודם הזמן הזה קטנה היא ואינה חולצת דאיש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש כך פירש רש"י זכרונו לברכה ואיכא למידק דהא רבא גופיה אמר בפ' יוצא דופן תוך זמן כלפני זמן ואם הביאה סימנין בזמן עונת נדרים שומא בעלמא נינהו לפיכך פירש רבינו תם זכרונו לברכה דהכא מיירי אפילו בדלא הביאה שתי שערות דרבא סבירא ליה כרבי יוסי דאמר איש כתוב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה ואמרי' עלה בפרק מצות חליצה אמר אמי מדבריו של ברבי נלמוד קטנה חולצת בפעוטות רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים אלמא רבא כרבי יוסי ס"ל ואע"ג דבפרק יוצא דופן אמרי' אמר רבא הלכתא תוך זמן כלפני זמן ורב שמואל בר זוטרא מתני לה לשמעתא דרבא בהאי לישנא אמר רבא קטנה כל שנים עשר ממאנת והולכת מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת משום דחוששין שמא נשרו דאלמא לאו כרבי יוסי סבירא ליה איכא למימר דההוא לישנא דרב ושמואל פליג אשמעתא דרבא דהכא אי נמי דרבא גופיה לאו כרבי יוסי סבירא ליה אלא דנקיט לה הכא אליבא דר"י כדי להשלים כלל שלו ולומר בכל המדות וכנגדו בקטנה והתם נמי בפרק מצות חליצה הכי מסקינן ורבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים והלכתא עד שתביא שתי שערות ואפשר דרבא גופיה הוא דמסיק לה הכי והכי קאמר ורבא אמר אפילו לר"י אינה חולצת עד שתגיע לעונת נדרים ומיהו לדידן אליבא דהלכתא (דידיה) עד שתביא שתי שערות וכולה מדברי רבא הוא עוד אמרו בתוספות דאפשר דהכא רבה גרסי' דהא מסיק ולמכור בנכסי אביו עד שיהיה בן כ' ובפ' מי שמת אמרי' רבא אמר רב נחמן בן שמונה עשרה וליא למימר דהתם משמיה דר"נ א"ל ולא ס"ל דהא מסיק התם דמכללא איתמר ומוכח מההוא עובדא דאתא לקמיה דרבא דההוא פחות מבן כ' דזבין נכסיה דס"ל לרבא בן י"ח ולפי זה לא קי"ל בהך מדה שלישית דחולצת אבל הרי"ף והגאונים ז"ל כתבוה לפיכ' נדחק הרמב"ן זכרונו לברכה ופירש דהא דאמרי' וכנגדו בקטנה חולצת בעונת נדרים של קטן היא דהיינו שנת שלש עשרה וקטנה שהגיע לפרק גדולה היא וכל שהביאה סימנין חולצת והא דנקט קטנה משום דזכר הוי קטן בפ' הזה נקט קטנה והוה ליה כאילו אמר וכנגדו באשה חולצת ואע"ג דהא מילתא פשיטא היא ובמתני' מתניא בהדיא שהאשה ממהרת לבא מפני האיש עשה כן להשלים מדות שלו ולפ"ז אי גרסי' הכא רבא על כרחין הא דאמר התם בפ' מצות חליצה ורבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים ע"כ אליבא דר"י קאמר ולאו דאיהו ס"ל הכי ואפשר דאיהו גופיה מסיק התם והלכתא עד שתביא שתי שערות וכדכתיבנא:

ולמכור בנכסי קרקעות אביו הוי קטן עד שיהא בן עשרים משום דבאו לו מכח ירושה אבל בנכסים שלו לא צריך ומשמע דטעמא דמילתא משום דנפלו לו בירושה זילי גביה ומוזיל בהו ואפילו ביודע בטיב משא ומתן בעינן שיהא בן עשרים כמו שכתוב בהלכות בפ' מי שמת אבל כשהוא בן עשרים והביא שתי שערות אפי' אינו יודע בטיב משא ומתן ממכרו ממכר:

ושמעינן מהא וכו' כתב זה הרב זכרונו לברכה מפני שרבינו האיי גאון זכרונו לברכה חולק בזה בספר המקח עלה דההיא דאמרינן בפרק מי שמת בודקין לקדושין וכו' ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שהוא סובר שהבן אף על פי שהוא פחות מבן כ' יכול למכור בנכסי אביו כל שהגדיל והביא שתי שערות ודאמרי' התם עד שיהא בן כ' אבודקין מהדר ואכולהו קאי לקידושין לגירושין ולחליצה ולמיאונין ולמכור בנכסי אביו דבכולהו לאחר שהגדיל צריך בדיקה אם הביא שתי שערות ובדיקה זו של שערות הוא עד שיהא בן כ' דלאחר מכן אע"פ שלא הביא שתי שערות דינו כגדול וכדתנן בפרק יוצא דופן בן כ' שנה שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן כ' והוא הסריס וכו' והרי"ף זכרונו לברכה הביא ראיה מזו שאין הפירוש כך כמו שכתוב בארוכה בהלכותיו בפרק מי שמת ודאמרינן ולמכור בנכסי אביו כתב בעל העיטור זכרונו לברכה דהוא הדין לשאר מורישיו וכן דעת הרמב"ם זכרונו לברכה בפרק כ"ט מהלכות מכירה אבל הרשב"א ז"ל חולק על זה וכתב שהדברים אמורים בדוקא כלומר בן ממש ובנכסי ירושת אביו הא בן בנכסי מתנת בריא מאביו או בת בנכסי ירושת אביה או בן בנכסי שאר מורישיו חוץ מאב הרי ממכרן באותן נכסים כממכרן בנכסי עצמן והטעם שחכמים לא תקנו אלא בדבר המצוי ונכסי ירושת אביה או בן בנכסי שאר מורשיו חוץ מאב הרי ממכרן באותן נכסים כממכרן בנכסי עצמן והטעם שחכמים לא תקנו אלא בדבר המצוי ונכסי ירושת האב לבן מצויה ושאר ירושות אינן מצויות וכן מתנת בריא מאב לבן אינה מצויה ולא חששו אלא למצוי וסמך דבריו דבת בנכסי ירושת אביה מוכרת אפילו פחותה מת עשרים מדתנן בסוף מפרק מציאת האשה המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן בעלי עלי יעשה שליש מה שהושלש בידו דברי רבי מאיר אמר רבי יוסי וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למוכרה הרי היא מכורה מעכשיו במה דברים אמורים בגדולה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום וההיא סתמא תנינא לה ל"ש בת בין הבנים ול"ש בת בין הבנות ואין זו ראיה של כלום ודברי הראשונים נראין לי עיקר:

צרור וזורקו וכו' חפץ ומחזירו לאחר שעה כשתובעו ממנו זוכה אף לאחרים מדרבנן כך כתב רש"י זכרונו לברכה ונראה שהזקיקו לומר כן משום דזכייה לאחרים מטעם שליחות היא ואין שליחות לקטן כדאי' בריש פ' האיש מקדש אבל בתוספות כתבו דלרב יהודה אפי' מדאוריית אזוכה לאחרים ולשמואל אמר דאין זוכה לאחרים דוקא מדאורייתא אבל מדרבנן מיהא זכי דבגמ' פרכינן עליה דשמואל מדתנן כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני המבוי ומזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים האי שפחה היכי דמי אי דאתיא שתי שערות מאי בעיא גביה הא תנא יתירה עליו אמה העבריה שיוצאה אף בסימנין אלא לאו דלא אתיא שתי שערות ומפרקינן שאני שתופי מבואות דרבנן ואם איתא דלשמואל לא זכיאן לאחרים אפי' מדרבנן אמאי זכיא להו בשתופי מבואות אלא ודאי משמע דאפי' לשמואל זכייה לאחרים מדרבנן ומש"ה מהני דרבנן לדרבנן ומינה דלרב יהודה זוכה לאחרים אפי' מדאורייתא וכי תימא אמאי והא אין שליחות לקטן תירצו דכי אמעיט קטן לרב יהודה משליחות מהנהו קראי דמוכחינן שליחות מינייהו בריש פרק האיש מקדש הני מילי במילתא דליתיה בתרומה וגירושין וקדושין אבל בזכייה כיון דאיתיה דהא זוכה לעצמו הוה ליה כגדול וזוכה נמי לאחרים דלרב יהודה אפילו מדאורייתא זוכה לאחרים ולשמואל אמר דאין זוכה לאחרים דוקא מדאורייתא אבל מדרבנן מיהא זכי דבגמרא פרכינן עליה דשמואל מדתנן כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני המבוי ומזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים האי שפחה היכי דמי אי אי דאתיא שתי שערות מאי בעיא גביה הא תנא יתירה עליה אמה העבריה שיוצאה אף בסימנין אלא לאו דלא אתיא שתי שערות ומפרקינן שאני שתופי מבואות דרבנן ואם איתא דלשמואל לא זכיאן לאחרים אפי' מדרבנן אמאי זכיא להו בשתופי מבואות אלא ודאי משמע דאפי' לשמואל זכייה לאחרים מדרבנן ומשו"ה מהני דרבנן לדרבנן ומינה דלרב יהודה זוכה לאחרים אפילו מדאורייתא וכי תימא אמאי והא אין שליחות לקטן תירצו דכי אמעיט קטן לרב יהודה משליחות מהנהו קראי דמוכחינן שליחות מינייהו בריש פרק האיש מקדש ה"מ במילתא דליתיה בתרומה ובגירושין וקדושין אבל בזכייה כיון דאיתי הדהא זוכה לעצמו הוה לי הכגדול ווזכ וזוכה נמי לאחרים לרב יהודה אפי' מדאורייתא ושמואל פליג משום דסבירא ליה דלאו בר שליחות הוא כלל ומיהו מודה דמדרבנן מיהא זכי ומשום הכי מהני בשתופי מבואות [בלחוד] ואני תמה אי מודה שמואל דזכייה מדרבנן אית ליה למה לן ןלפרוקי שאני שתופי מבואות דרבנן ואפי' הוא מדאורייתא אמאי לא מהני כיון דרבנן תקון ליה זכייה והא

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט