רי"ף על הש"ס/גיטין/דף כו עמוד א

הלכות רב אלפס

ואין עושין אפוטרופין נשים ועבדים וקטנים ואם מינן אבי יתומים הרשות בידו. חזינן לגאון דקא פסק הלכתא כרשב"ג וקאמר לא אמרינן הלכה כרבי אלא לגבי חבירו אבל לגבי אביו לא. ההוא דהוה בשבבותיה דר' יהושע בן לוי דהוה מזבין ארעא וזבין תורי ולא א"ל ולא מידי דתניא אמר רבי יוסי מימי לא קראתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי. הנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא הויא להו תורתא שקלה זבינתה ניהלייהו אתו קרובים לקמיה דרב נחמן אמרו ליה מאי עבידתא דמזבנה אמר להו יתומים שסמכו אצל בעה"ב תנן והא אייקר ברשותיה דלוקח אייקר והא לא נקיטי יתמי דמי אמר להו א"כ היינו דרב (בגמ' חנילאי) נהילאי דא"ר נהילאי בר אידי אמר שמואל נכסי יתומים הרי הן כהקדש ולא מיקנו אלא בכספא. משוך פירי מיתמי איקור היינו דרב נהילאי בר אידי זול לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש. אימשיכי להו פירי ליתמי איקור לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש זול סבור מינה היינו דרב נהילאי בר אידי אמר להו רב שישא בריה דרב אידי הא רעה לדידהו היא דזמנין דמצטרכי לפירי וליכא דיהיב להו עד דיהיב זוזי:

יהבי יתמי זוזי אפירי זול לא יהא בה הדיוט חמור מכח הקדש איקור סבור מינה היינו דרב נהילאי בר אידי אמר להו רב שישא בריה דרב אידי הא רעה היא ליתמי דזמנין דאמרי להו נשרפו חיטכם בעלייה. יהבו זוזי ליתמי אפירי איקור לא יהא בה הדיוט חמור מכח הקדש זול סבור מינה היינו דרב נהילאי בר אידי אמר להו רב בריה דרב אידי הא רעה הוא לדידהו דזימנין דמצטרכין לזוזי וליכא מאן דיהיב להו:

אמר רב אשי אני וארי שבחבורה ומנו רב כהנא חתמינן בשטרי דאימיה דזעירי יתמי דזבין ארעא לכרגא ולמזוני בלא אכרזתא דאמרי נהרדעי לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא. עמרם צבעא אפוטרופא דיתמי הוה אתו קרובים לקמיה דרב נחמן אמרי ליה קא לביש ומיכסי מדיתמי אמר להו כי היכי דלישתמעון מיליה הא קא אכיל ושתי ולא אמיד אימור מציאה אשכח והא קא מפסיד אמר להו אייתי לי סהדי דמפסיד ומסלקינן ליה דאמר

רבנו ניסים (הר"ן)

כתב דדוקא באחרונה אין מחשבין אבל בתחלה צריכין בית דין לחשוב עמהן ולכתוב חשבון המטלטלין והקרקעות והחובות וכל מה שנתנו בידם ואף על גב דאמרינן דאין נשבעין הני מילי בטענת שמא אבל בטענת ברי כגון שאמר ליה יודע אני שלקחת משלי כך וכך משביעין והילכך צריך שידעו מה שקבלו ומה שהחזירו וכתב הראב"ד ז"ל שכותבין שני שטרות א' לאפוטרופוס ואחד לקרובים של יתומים אות באות והוא הנקרא שטר שמוש בית דין:

ואם מינן אבי יתומים בחייו:

הרשות בידו פירוש ולא חשבינן להו כאפוטרופא דמפסיד דמסלקינן ליה וכתב ר"י ז"ל דהרשות בידם גרסינן והכי פירושו אם מינן אבי יתומים בחייו שהיה רגיל להפקיד להם הרשות ביד בית דין למנות עכשיו דאנן סהדי דניחא ליה לאב והכי גרסינן בתוספתא אין עושין אפוטרופין נשים ועבדים וקטנים ואם מינן אבי יתומים בחייו הרשות בידו ושמעינן מסיפא דאף באפוטרופוס שמינוהו בית דין אין רשאין לעשות כל הדברים הנזכרים למעלה שלא לעשותן דהא בסיפא קתני ואם מינן אבי יתומים מכלל דעד השתא במינוהו בית דין איירינן ומכל מקום כשנטלו רשות מבית דין הכל מותר וה"ג בתוספתא וכולן אם נטלו רשות מבית דין מותר שאין לך בדברים אלא מקומן ושעתן:

לאשתי ביתי ולשורי שדי שהאשה עיקר הבית ורוב תבואות בכח שור:

מאי עבידתא דמזבנא היך יכולה למכור:

יתומים שסמכו אצל בעל הבית דינו כאפוטרופא אף לעשר הפירות ומכאן דיתומים שסמכו אצל בעל הבית דינו כאפוטרופא לכל דבר וכתב הראב"ד ז"ל דלא משבעינן ליה דהשתא מינהו אבי יתומים דאי לאו דעבד ליה נייח נפשא לא הוה ממני ליה אפוטרופא חששו דילמא מימנע כל שכן זה שסמכו אצלו וכן דעת הרמב"ן ז"ל והכי מוכח בפרק הכותב [ואין דעת הרא"ש כן בספרו]:

משוך פירי מיתמי שמכרו היתומים פירות ומשכן הלוקח מהם ולא נתן דמים:

זיל לא יהא כח הדיוט חמו רמכח הקדש כלומר היתומים כהקדש הן לא יהא כח הדיוט חמור משל הקדש ובהדיוט דבר תורה מעות קונות ותיקנו שתהא משיכה קונה והיכלך כיון דבעלמא אין ההדיוט יכול לחזור בו כל שמכר להדיוט אף לגבי יתומים אף על גב דאמרינן דלא מקנו אלא בכספא אין הלוקח יכול לחזור בו ולא אמרו לא מקנו אלא בכספא אלא לתועלת היתומים:

אמשיכו פירי ליתמי שקנו לצורך יתומים פירות ומשכום:

היינו דרב נהילאי דאמר דלא מקנו אלא בכספא:

וליכא דיהיב להו אם תהיה ידם על העליונה לעולם:

יהיב זוזי דיתמי אפירי זול לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש פירוש בהדיוט דכוותה יכול לחזור בו דמעות אינן קונות כל שכן יתומים:

לכרגא מס המלך שחייבים היתומים וכן למזונות היתומים ולקבורתם מזבנינן בלא אכרזתא שאי אפשר להמתין לדבירם אלו ימי הכרזה:

כי היכי דלשתמעון מיליה פירוש הרשות בידו לעשות כן כדי שיהיה מכובד וישמעו דבריו ולא יגזלוהו:

ולא אמיד אינו מוחזק בעשיר ונמצא שהוא גונב משל יתומים:

אימור מציאה אשכח וכתב הרמב"ן ז"ל דלא תלינן הכי אלא באפוטרופא שמינהו

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט