רי"ף על הש"ס/גיטין/דף יד עמוד א

הלכות רב אלפס

נקב יש בו בצד אות פלונית והלכה כרב אשי דהוא בתרא הלכך לא מהדרינן גט לזמן מרובה במקום שהשיירות מצויות אלא כגון דאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון דהא מלתא לית בה ספיקא אי נמי כדאמרי נקב יש בו בצד אות פלונית דהוה ליה סימן מובהק כרב אשי אבל נקב בעלמא לא תנו רבנן אי זו הוא לאלתר רבי נתן אומר כל שלא שהה כדי שתעבור שיירא ותשרה ר"ש בן אלעזר אומר כדי שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר אדם שם וי"א שלא שהה אדם שם איתמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כל שלא שהה אדם שם רבה בר בר חנה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא הלכה שלא עבר אדם שם וראינו לגאון שפסק הלכה שלא שהה אדם שם ומסתברא לן דבכי הא מילתא דהיא איסורא לחומרא עבדינן שלא עבר אדם שם אבל אם עבר אדם שם והוחזקו שני יוסף בן שמעון חיישינן שמא ממנו נפל וצריכין אנו ליתן סימן מובהק כרב אשי או שיאמרו עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון כדאמרינן לעיל:

המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים דוקא חולה דרוב חולים לחיים אבל גוסס דרוב גוססין למיתה לא:

מתני' שלשה דברים אמר רבי אלעזר בן פרטא לפני חכמים וקיימו את דבריו על עיר שהקיפוה כרקום ועל ספינה המיטרפת בים ועל היוצא לידון שהן בחזקת קיימין אבל עיר שכבשה כרקום וספינה שאבדה בים ויוצא ליהרג נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל לא יאכלו בתרומה:

גמ' תניא שמע מבית דין שהיו אומרים איש פלוני מת איש פלוני נהרג ישיאו את אשתו מקומנטריסין של עובדי כוכבים איש פלוני מת איש פלוני נהרג לא ישיאו את אשתו ואע"ג דקי"ל (ברא"ש הגי' דעובד כוכבים תהלים קמד) דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימן ה"מ במילתא דלא שייך בה אבל במילתא דשייך בה לא מהימנא דכתיב תהלים קמד אשר פיהם דיבר שוא וגו'׃

מתני' המביא גט בארץ ישראל וחלה הרי זה משלחו ביד אחר ואם אמר לו טול לי ממנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר:

גמ' אמר רב כהנא חלה תנן פשיטא דחלה תנן מהו דתימא הוא הדין דאע"ג דלא חלה והאי דקתני חלה אורחא דמילתא קתני קמ"ל חלה דוקא יש מי שאומר הולך גט זה לאשתי משלחו

רבנו ניסים (הר"ן)

להו כלישנא בתרא דר' זירא דלא בעינן תרתי אלא כל ששיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו אי נמי הוחזקו אע"פ שאין השיירות מצויות לא מהדרינן ומשום הכי נאדו מאוקמתיה דלא משמע להו דברייתא בשאין השיירות מצויות ולא הוחזקו דאי הכי פשיטא בשלמא לאוקמתייהו קמ"ל לר' ירמיה דלא חיישי' דילמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים ולרב אשי קמ"ל דסימן מובהק דאורייתא אבל אי הוה ס"ל לר' ירמיה ורב אשי כרבה דאמר דכל היכא דליכא תרתי דהיינו שיירות מצויות והוחזקו מהדרינן מאי דוחקייהו לאוקמא לברייתא בהכי לוקמוה כרבה וקמ"ל דאע"ג דהוחזקו אי נמי דשיירות מצויות מהדרינן לפיכך פסק רי"ף ז"ל כלישנא בתרא דר' זירא לחומרא וכתב בפ"ק דמציעא דבשיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו לא מהדרינן ולפי מה שכתבתי בהוחזקו נמי לא מהדרינן אע"פ שאינו מתברר בסוגיא זו שהוחזקו ליהוי כשיירות מצויות דאף על גב דרבי זירא פליג עליה דרבה ואמר דאפילו בשיירות מצויות לא מהדרינן דילמא מודה ליה דבהוחזקו לחודיה מהדרינן דאיכא למימר דטפי איכא למיחש בשיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו ממאי דאיכא למיחש בשהוחזקו כיון שאין השיירות מצויות ואף הרי"ף זכרונו לברכה לא הזכיר כאן ולא בפרק קמא דמציעא בפירוש במקום שהוחזקו לא נחזור בשאין השיירות מצויות אבל אפשר שרמז זה בכאן כמו שאכתוב אבל אפשר שרמז זה בכאן כמו שאכתוב בזה בסמוך בסייעתא דשמיא זהו על דרך הרי"ף זכרונו לברכה אבל בעל הלכות ורבינו חננאל ז"ל פסקו כרבה דהא עבד עובדא כשמעתיה כדאיתא בגמרא ומעשה רב ועוד דמשמע בגמרא דרב חסדא ורב הונא אודו ליה לרבה מדלא אהדרו ליה מידי ועוד דרבי זירא לחד לישנא כוותיה סבירא ליה ורבי ירמיה ורב אשי אפשר דלא מעיילי נפשייהו בהכי אלא הכי קאמר דאפילו בשיירות מצויות והוחזקו מהדרינן כגון דאיכא עדים או סימן מובהק:

כדי שתעבור שיירא ותשרה שיעור שתוכל לעבור שיירא שם ולחנות:

כדי שיהא אדם וכו' כלומר אין הדבר תלוי בשיעור אלא צריך שיהא אדם עומד ורואה שלא יהא אדם עובר שם משעה שעבר השליח הזה שם עד מציאת הגט והך ברייתא במקום שהשיירות מצויות היא לרבה בשהוחזקו שני יוסף בן שמעון וללישנא בתרא דרבי זירא אע"פ שלא הוחזקו וזה שכתב הרי"ף ז"ל אבל אם עבר אדם שם והוחזקו שני יוסף בן שמעון וכו' אע"פ שהוא ז"ל פסק דבשיירות מצויות בלחוד לא מהדרינן אף על פי שלא הוחזקו היינו טעמיה לפי שלא ראה הרב ז"ל להחמיר כל כך למנקט חומרא דר"ז וחומרא דמאן דאמר כל שלא עבר אדם שם דהא איכא בגמרא מאן דפסק הלכה שלא שהה אדם שם ודלמא רבי זירא דפליג אדרבה בשיירות מצויות ולא הוחזקו הכי סבירא ליה ולפיכך לא רצה להחמיר בעבר אדם שם אלא במקום שהשיירות מציות והוחזקו וכך הם דברי הרמב"םז "ל בפ"ג מהל' גירושין או שמא דעת הרי"ף ז"ל דהם ברייתא מתוקמא אליבא דהלכתא בשאין השיירות מצויות ומשום הכי בעי שהוחזקו שני יוסף בן שמעון דס"ל ז"ל דלרבי זירא כי היכי דלא מהדרינן בשיירות מצויות לחודיה הכי נמי לא מהדרינן בהוחזקו ב' יוסף בן שמעון לחודיה:

ודוקא חולה דרוב חולים לחיים וכו' בגמ' הכי איתא אמר רבא לא שאנו אלא זקן שלא הגיע לגבורות וחולה שרוב חולים לחיים אבל זקן שהגיע לגבורות וגוסס שרוב גוססים למיתה לא איתיביה אביי המביא גט והניחו זקן בן מאה שנה נותנו לה בחזקת שהוא קיים תיובתא ואיבעיא אימא כיון דאפלג אפלג והרי"ף ז"ל לא חשש לאיבעית אימא ונקט פשטא דברייתא וכן כתב הרשב"א ז"ל והביא ראיה מן הירושלמי וכן דעת הר"ם במז"ל בפ"ו מהל' גירושין:

מתני' המביא גט בארץ ישראל שאינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם: משלחו ביד אחר ועושה שליח מאליו ושלא בב"ד:

ואם אמר לו בעל לשליח:

טול לי הימנה חפץ פלוני כשתתן לה את הגט:

לא ישלחנו ביד אחר ובגמרא מפרשינן לה:

גמ' א"ר כהנא חלה תנן דאנוס הוא והוא הדין לכל האונסים אבל אי לא אנוס לא ישלחנו ביד אחר ואע"ג דבפרק האיש מקדש דרשינן מושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח ומשמע בין חלה בין שלא חלה דמידי חלה כתיב אפילו הכי אמור רבנן דחלה דוקא משום דאיכא אינשי דקפדי ואי שמעי מבטל שליחותייהו אלב בחלה ליכא דקפיד אי נמי קרא להיכא דגלי בעל דעתיה דלא קפיד אתא כי ההיא דסוף פרק המביא תניין ואתו רבנן ופרשו דחלה נמי לא קפיד:

יש מי שאומר וכו' לישני נינהו בגמרא וללישנא מציעא דוקא כי אמר ליה את הולך הוא דבעי חלה משוםד משמע את בעצמך הולך אבל אי אמר הולך

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט