רי"ף על הש"ס/בבא קמא/דף לב עמוד א

הלכות רב אלפס

יורש מוחל ואי מחייבה לה לזבוני כתובתה בטובת הנאה ותתיב ליה ודאי הדרה ומחלה לכתובתה לגבי בעלה ואפסודי ללוקח בידים לא מפסדינן ליה ואי אמרת תזבין כתובתה לההוא גברא דאזקתיה (דף פט:) דאי מחלה כתובתה לגבי בעלה לית ליה פסידא ללוקח כל לגבי בעל ודאי מחלה ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן ליה:

מתני' (דף פז.) המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה א והחובל בחבירו בשבת פטור מכולן מפני שנידון בנפשו:

החובל בעבד כנעני שלו פטור מכולן:

(דף צ.) התוקע לחברו נותן לו סלע רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי מנה סטרו נותן לו מאתים זוז לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז (והכל לפי כבודו ג' תיבות אלו אינו בגמ' ובמשניות)והכל לפי כבודו צרם באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו הרוק העביר טליתו ממנו פרע ראשה של אשה נותן ארבע מאות זוז (דף צ:) זה הכלל הכל לפי כבודו אמר רבי עקיבא אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאלו הם בני חורין שירדו מנכסיהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב ומעשה באחר שפרע ראשה של אשה בשוק ובאת לפני ר"ע וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז אמר לו רבי תן לי זמן ונתן לו שמרה כשהיא עומדת על פתח חצרה ושיבר את הפך בפניה ובו כאיסר שמן וגלתה את ראשה והיתה מטפחת (בד"ס הגי' וכמה ידה על ראשה) ומנחת ידה על (גי' ד"ת שערה) ראשה העמיד לה עדים ובא לפני ר"ע א"ל רבי לזו אני נותן ד' מאות זוז אמר לו לא אמרת כלום שהחובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי פטור ואחרים שחבלו בו חייבין והקוצץ נטיעותיו אע"פ שאינו רשאי פטור ואחרים שקצצו אותן חייבין:

גמ' (דף צא.) איבעיא להו יש אומד לנזקין או אין אומד לנזקין מי אמרינן לקטלא הוא דאמדינן בהכי נפקא נשמה בהכי לא נפקא אבל לנזקין כל דהו או דלמא לא שנא ולמימד לגברא לא מיבעיא לי דודאי אמדינן ליה במה מיקצר ובמה לא מיקצר אלא כי קא מיבעיא לן למימד חפצא מי עביד האי נזקא או לא ופשטינן תא שמע שמעון התימני אומר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים פרט לכשיצתה אבן מתחת ידי עדים שהוא פטור (תיבות אלו והכא שבת וריפוי כתיבה ביה אינו בגמ')והכא שבת וריפוי כתיבה ביה ש"מ יש אומד לנזקין שמע מינה:

תניא הכהו על עינו וסימאה על אזנו וחרשה עבר יוצא בהן לחירות כנגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומע אין העבד יוצא בהן לחירות:

המבעית את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כיצד תקע באזנו וחרשו פטור אחזו ותקע באזנו וחרשו