רי"ף על הש"ס/בבא קמא/דף לא עמוד ב
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא(דף פז:) אמר ליה לא זיכתה התורה לאב אלא שבח נעורים בלבד ורבי יוחנן אמר אפילו פצעה פצעה ס"ד צערה דידה הוא ואפילו ר' אלעזר לא קא מיבעי ליה אלא חבלה (דף פח.) דאפחתה מכספה אבל פצעה דלא אפחתה מכספה לא קא מיבעיא ליה אמר רבי יוסי בר חנינא שפצעה בפניה דאפחתה מכספה והלכת' כרבי יוחנן הלכך ניזקא דאפחתה מכספה דאביה הוי ושבת אפילו רב מודה דכיון דמעשה ידיה דאביה הוא שבתה נמי דאביה הוא אבל צער דלא אפחתה מכספה דברי הכל דידה הוא והוא הדין לבשתה:
מתני' (דף פז.) זה חומר באדם מבשור שהאדם משלם נזק ורפוי וצער ושבת ובושת ומשלם דמי ולדות ושור אין משלם אלא נזק ופטור מדמי ולדות המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהן חבורה והחובל בחבירו ביוה"כ חייב בכולן החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו החובל בעבד כנעני של חבירו חייב ר' יהודה אומר אין לעבדים בשת:
גמ' והלכתא (עבד פסול לעדות וכו' הוא משקלא וטריא של הגמ' דף פח.) עבד פסול לעדות ויש לו בשת וגר כשר לעדות ויש לו בשת (דף פו:) וחרש יש לו בשת שוטה אין לו בשת קטן אי מכלמי ליה ומיכלים אית ליה ואי לא לית ליה:
מתני' (דף פז.) חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין אבל משלמין לאחר זמן נתגרשה האשה ונשתחרר העבד חייבין לשלם:
גמ' (דף פח.) אמיה דרב שמואל בר אבא מאקרוקניא הות נסיבא ליה לרב אבא כתבתינהו לניכסה לרב שמואל ברה (דף פח:) אזל רב שמואל בר אבא לקמיה דרבי ירמיה בר אבא אוקמיה בנכסיה מהא דתנן הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שכתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהוא ברשות האב מכר האב מכורין עד שימות מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב וכי מאית אב מיהת אית ליה ללוקח ואף על גב דמת הבן בחיי האב ולא אתי לידיה דבן קנה לוקח כר"ש בן לקיש דאמר לא שנא מת האב בחיי הבן דאתו לידיה דבן ולא שנא מת הבן בחיי האב דלא אתו לידיה דבן קנה לוקח אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו הרי אמר שמואל זו אינו דומה למשנתנו משום תקנת אושא דאמר רבי יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות וכן הלכתא:
(דף פט.) אמר רבא הלכתא טובת הנאה לאשה ואין הבעל אוכל פירות מ"ט חד פירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן ואי קשיא לך הואיל וטובת הנאה לאשה אמאי קתני גבי אשה פגיעתן רעה תזבין לכתובתה בטובת הנאה ותשלם השתא התם משום דשמואל דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול ואפילו
נימוקי יוסף
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)