רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף נד עמוד ב

הלכות רב אלפס

פרק ז

ר' יהודה בן תימא אבל חכמים אומרים אע"פ שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים דתניא הרי זה גיטך על מנת שתעלה לרקיע ע"מ שתרדי לתהום על מנת שתבלעי קנה בן מאה אמה ע"מ שתעברי הים הגדול ברגליך נתקיים התנאי הרי זה גט לא נתקיים אין זה גט ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט כלל א"ר יהודה בן תימא כל שאי אפשר לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו אינו אלא כמפליגה בדברים וכשר אמר רב נחמן אמר רב הלכה כרבי יהודה בן תימא:

סליקו להו השוכר את הפועלים

פרק ח

השואל את הפרה ושאל בעלה עמה השוכר את הפרה ושכר בעלה עמה שאל את הבעלים או שכרן ואחר כך שאל את הפרה ומתה פטור שנאמר (שמות כב) אם בעליו עמו וגו' אבל שאל את הפרה ואח"כ שאל את הבעלים או שכרן ומתה חייב שנאמר בעליו אין עמו וגו':

גמ' איתמר פשיעה בבעלים פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר חייב וחד אמר פטור וקיימא לן כל היכי דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל:

ת"ר ממשמע שנאמר שמות כב אם בעליו עמו לא ישלם איני יודע שבעליו אין עמו שלם ישלם אלא לומר לך היה עמו בשעת שאלה אינו צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאלה ותניא אידך ממשמע שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם איני יודע שאם בעליו עמו לא ישלם אלא לומר לך כיון שיצאה מרשות המשאיל שעה אחת בבעלים ומתה פטור וכן הלכתא:

נימוקי יוסף

פרק ז

כמפליגה בדברים. שאין בלבו לשון תנאי אלא להקניטה בעלמא מפליגה מרחיקה ודוחה אותה בדברים:

מתני' נמי דיקא. דסתמא כרבי יהודה בן תימא:

סליקו להו השוכר את הפועלים

פרק ח

השואל את הפרה. בגמ' מפרש דל"ש שאל או שכר בין שתיהם הבעלים והבהמה או אחד מהם בשאלה ואחד בשכירות הכל דין אחד הוא:

ואם שאל או שכר הבעלים קודם הבהמה או שניהם בבת אחת ואח"כ נאנסה הבהמה פטור דבעליו עמו ולא ישלם ורישא דמתני' אשמועינן דאם אמר ליה הרי פרתי ואני נשאלים לך אע"פ ששניהם נשאלים בבת אחת ואפילו הוציא בלשונו הפרה תחלה אם נאנסו פטור כאילו היו נשאלים תחלה הבעלים ואח"כ הפרה והיכי דמי שיהיו שניהם בבת אחת פירש בגמ' דקיימא פרה בחצרו של שואל ולא מחסרה משיכה נמצא דבשעת אמירה היו שניהם נשאלים בבת אחת ואע"פ שאמר פרתי ואני נשאלין לך הוי כאילו אמר אני ופרתי נשאלין לך דבעליו עמו קרינא ליה כיון שאין שאלת הבעלי' אחר זמן שאלת הפרה ואי בעית אימא כגון [דא"ל] שואל כשאמר לו משאיל פרתי ואני נשאלין לך א"ל שואל את גופך לא תתשיל לי אלא עד שעת משיכת פרתך נמצא דבשעת משיכת הפרה נשאלים שניהם יחד:

אבל שאל את הפרה וכו'. אתא לאשמועינן דאע"פ שהיה עמו בשעת אונסי' לא הוי בבעלים לאיפטורי אא"כ היה עמו בשעת שאלה וטעמא מפרש בגמרא:

ואמרי' בגמרא (דף צד:) מדקתני סיפא ואח"כ מכלל דרישא דקתני עמה עמה ממש הוא היכי משכחת לה פרה במשיכה ובעלים באמירה אי בעית אימא כגון דקיימא פרה בחצרו דשואל ולא מחסרה משיכה ואי בעית אימא דא"ל את גופך לא תתשיל לי אלא עד שעת משיכת פרתך. פירוש פרה במשיכה ובעלים באמירה לאו למימרא דבעלים משתעבדי באמירה שלא יוכלו לחזור בהם כי היכי דמקניא פרה במשיכה דהא אע"פ שהתחילו במלאכה יכולין לחזור בהם כדאיתא בפרק האומנין (דף עז.) אלא ה"ק ובעלים באמירה דאמירה דידהו כהתחלת מלאכה היא ובאמירה בעלמא חשוב נשאל דכתיב [צפני' ג'] שארית ישראל לא יעשו עולה וכל שקבל עליו לעשות מלאכתו בעליו עמו קרינן ביה שאין כאן ענין לקנין אחר ופירוש פרה במשיכה וכו' כלומר היכי משכחת לה עמה ממש והלא בעיא משיכה דלא סגיא באמירה וא"כ אפילו היה עמה ממש באמירה דאמר אני ופרתי או פרתי ואני נשאלין לך לא הוה עמה ממש דפרה אכתי מחסרה משיכה ועל כרחך ה"ל שואל בעלים באמירה ואח"כ פרה והיינו סיפא ובמתני' מפורשת טפי:

ותו אמרינן בגמרא [שם] ד' שומרים הם ש"ח והשואל נושא שכר ושוכר שומר חנם נשבע על הכל השואל משלם את הכל נושא שכר והשוכר נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה ומשלמים את האבידה ואת הגניבה מנא הני מילי דת"ר פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם שניה בש"ש שלישית בשואל בשלמא שלישית בשואל מפורש וכי ישאל וגו' אלא ראשונה בש"ח ושניה בש"ש איפוך אנא מסתברא שניה בשומר שכר שכן חייב בגניבה ואבידה אדרבה ראשונה בש"ש שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב אפ"ה קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה [תדע] דהא שואל כל הנאה שלו ואינו משלם אלא קרן ושואל כל הנאה שלו והא בעיא מזוני דקיימא באגם:

פי' ד' שומרים. ודיניהם ג' נושא שכר ושוכר דין אחד להם:

נושא שכר. כולל נושא שכר ואומן והוא ג"כ נושא שכר ממלאכתו:

והשוכר. הוא השוכר בהמה או דבר אחר להשתמש בו:

נשבע על הכל. שלא פשע בה ושלא שלח בה יד:

פרשה ראשונה. בואלה המשפטים הם ג' פרשיות סמוכות כי יתן איש אל רעהו כסף וגו' ובה פטר על הגניבה דכתיב וגונב מבית האיש וגו' שטען שנגנבה ממנו וכ"ש דפטור על האונסים וכתיב ונקרב בעל הבית ואוקימנא לשבועה נשבע שלא שלח בה יד ואחריה כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה ובה חייב על הגניבה לשלם ופטר את האונסים בשבועה דכתיב או מת או נשבר או נשבה אין רואה שבועת ה' תהיה וגו' ואם גנב יגנב מעמו ישלם ושלישית וכי ישאל איש וגו' וחייב בה את האונסין כשאין בעליו עמו ופטור בבעלים:

בטוען טענת גנב. טען שנגנבה ממנו ונמצא שהוא עצמו גנבה חייב בה כפל בפרשה ראשונה דכתיב ואם לא ימצא הגנב וגו' וסמיך ליה על כל דבר פשע וגו' ישלם שנים ואוקימנא בפרק מרובה (דף סג:) ואם לא ימצא כמו שאמר אלא שהוא עצמו גנבו ישלם שנים וכגון שנשבע תחלה לשקר שנגנבה אבל באו עדים קודם שנשבע אינו משלם כפל דהכי כתיב אם לא ימצא הגנב וכבר נקרב בעל הבית לשבועה על כל דבר פשע אשר ירשיעון דיינים בעדים ישלם שנים וכיון דחומרא היא שדייה הך פרשתא אשומר שכר דאילו פרשה שניה ליכא כפל דהא מחייב ליה בגניבה ואבידה ומכי טעין נגנבה מיחייב עצמו בקרן דאין כפל אלא במי שבא לפטור עצמו בטענתו:

אפ"ה. שבועה חמורה:

דקרנא בלא שבועה. שמשלם קרן משאמר נגנבה ואפילו לא נשבע לשקר:

עדיפא מכפילא בשבועה. דהיינו פרשה ראשונה שאינו משלם עד שיביא עדים שהוא גנבה ושנשבע לשקר:

תדע. דהא עדיפא מדלא פטר שואל על הגנבה כדי לחייב בכפל:

כל הנאה שלו. שבחנם הוא עושה מלאכתו ובו היה ראוי להחמיר יותר וחייב על טענת גנב קרן בלא שבועה ולא פטרו בשבועה כדי להביאו לידי כפל:

ועוד גרסינן בגמרא נושא שכר והשוכר נשבעין וכו'. בשלמא גנבה דכתיב ואם גנב יגנב אלא אבדה מנ"ל דתניא ואם גנב יגנב אין לי אלא גניבה אבדה מנין ת"ל אם גנב יגנב מ"מ:

והשואל משלם את הכל בשלמא שבורה ומתה דכתיב וכי ישאל וגו' אלא שבויה בשואל מנ"ל כדתניא ר' נתן אומר או לרבות את השבויה:

[דף צה.] גניבה ואבידה בשואל מנא לן כדתניא ונשבר או מת אין לי אלא שבורה ומתה גניבה ואבידה מנין אמרת ק"ו מה שומר שכר שפטר בשבורה ומתה חייב בגניבה ואבידה שואל שחייב בו שבורה ומתה אינו דין שחייב בו גניבה ואבידה אשכחן לחיוב לפטור מנא לן אמר קרא וכי ישאל וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון ותחתון מעליון. פי' אשכחן לחיוב גניבה ואבידה בשואל לחייב בשאין בעליו עמו:

לפטור מנלן. שאם בעליו עמו יהא פטור:

ילמד עליון מתחתון. גניבה ואבידה דשומר שכר ילמד מאונסין דשואל דכתיב בהו אם בעליו עמו לא ישלם:

ותחתון מעליון. וגנבה ואבידה דשואל דלמדנו לעיל מק"ו ילמד עכשיו מגניבה ואבידה דשומר שכר שפטר בבעלים דלא מצי למימר גניבה ואבידה דשואל מאונסין דשואל גופיה דאיכא למיפרך מה לשבורה ומתה שכן אונס:

פשיעה בבעלים. אחד מן השומרים שפשע והיו בעלים במלאכתן. מקרא נדרש. אם בעליו עמו:

לפניו. אשומר שכר בהיקשא דלעיל דוכי ישאל:

ולא לפני פניו. אשומר חנם דפרשיות של שומר חנם ושל שומר שכר לא איתקוש בוי"ו יתירא דלא כתיב וכי יתן [בשומר שכר] ומקרא נדרש בסמיכות הפרשיות ואע"ג דאין היקש מפורש בהם והכי הלכתא דמקרא דאם בעליו עמו לא ישלם נדרש אלפני פניו אפרשת דשומר חנם דכתיב בה על כל דבר פשע לומר דאם בעליו עמו לא ישלם אע"ג דפשע:

דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא קיי"ל כמאן דמיקל. כדאיתא בפ' גיד הנשה (דף צג:) ופ' [כיצד צולין] (דף עד:) וקולא דממונא היינו לאוקומי ממונא בחזקת מריה וכן פסק הריא"ף ז"ל:

תניא בגמ' (דף צד:) ת"ר אביו ואמו קלל אביו קלל אמו קלל דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו:

איתמר [דף צה:] אביי סבר כרבי יאשיה ורבא סבר לה כרבי יונתן. [פי' ורבא סבר לה כרבי יונתן] דדריש אחד אחד בפני עצמו הלכך אפילו לא קלל אלא אחד מהם חייב וכן באם בעליו עמו דאמר קרא לא ישלם לא בעינן שיהיה בשניהם כאחד דהיינו בשעת שאלה ובשעת שבורה ומתה אלא די באחד דהיינו בשעת שאלה אבל לא סגי שיהיה בשעת שבורה ומתה ולא בשעת שאלה כדמפרש בסמוך וקי"ל כרבי יונתן דמשמע אחד אחד בפני עצמו וחייב עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו משום דרבא סבר לה כוותיה וכל היכא דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם כן כתב הרנב"ר ז"ל והרשב"א ז"ל בתשובה:

אלא לומר לך. כלומר דאם בעליו עמו משמע עמו בכל זמן השאלה משעת שאלה עד שעת שבורה ומתה הוא דאינו משלם הא בחדא משלם [ואם בעליו] משמע דאם אין בתרוייהו ישלם הא אם בעליו בחדא אינו משלם הא כיצד אם בעליו בשעת שבורה ומתה צריך להיות נמי בשעת שאלה כדמשמע אם בעליו עמו ואם בעליו בשעת שאלה כיון שיצאה מרשות משאיל שעה אחת בבעלים שוב אין צריך להיות בעליו עמו עוד ואם נשברה ומתה פטור כדמשמע מקרא דאין עמו שלם ישלם דמשמע אין עמו כלל הא אם בעליו עמו בחדא לא ישלם וכדאמרן ומיהו דסגי שיהיה עמו בשעת שאלה טפי משעת שבורה ומתה מפורש בסמוך:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט