רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף נג עמוד ב

הלכות רב אלפס

קוצץ אדם ע"י עצמו וע"י בנו ובתו הגדולים וע"י עבדו ושפחתו הגדולים וע"י אשתו מפני שיש בהן דעת אבל אינו קוצץ לא ע"י בנו ובתו הקטנים ולא ע"י עבדו ושפחתו הקטנים ולא ע"י בהמתו מפני שאין בהן דעת:

גמ' איבעיא להו פועל משלו הוא אוכל או משל שמים הוא אוכל למאי נפקא מינה דאמר תנו לאשתי ובני אי אמרת משלו הוא אוכל יהבינן אלא אי אמרת משל שמים הוא אוכל לדידיה זכי ליה רחמנא לאשתו ובניו לא זכי ליה רחמנא מאי ומסקנא דפלוגתא דתנאי היא דתנא דידן קתני אינו קוצץ ע"י עבדו ושפחתו הקטנים סבר משל שמים הוא אוכל אבל תנא ברא דקאמר קוצץ ע"י עבדו ושפחתו הכנענים בין גדולים בין קטנים סבר משלו הוא אוכל וקיימא לן כתנא דידן:

מתני' השוכר את הפועלים לעשות עמו בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו ואם לא הודיען פודה ומאכילן נתפרסו עיגוליו נתפתחו חביותיו נחתכו דלועיו הרי אלו לא יאכלו ואם לא הודיען מעשר ומאכילן שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה.

ד' שומרין הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר ש"ח נשבע על הכל והשואל משלם את הכל נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את האבדה ואת הגנבה:

גמ' שומרי פירות אמר רב לא שאנו אלא שומרי גנות ופרדסין אבל שומרי גיתות וערימות אוכלין מן התורה קסבר משמר כעושה מעשה דמי ושמואל אמר לא שאנו אלא שומרי גיתות וערימות אבל שומרי גנות ופרדסין אין אוכלין לא מן התורה ולא מהלכות מדינה קסבר משמר לאו כעושה מעשה דמי אמר רב אשי כוותיה דשמואל מיסתברא דתנן ואלו אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה מכלל דאיכא דלא אכיל מן התורה אלא מהלכות מדינה אימא סיפא ואלו שאינן אוכלין מאי שאינן אוכלין אילימא שאין אוכלין מן התורה אלא מהלכות מדינה היינו רישא אלא לאו שאין אוכלין לא מן התורה ולא מהלכות מדינה ומאי ניהו עושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה וכל שכן שומרי גנות ופרדסין וכן הלכתא:

ארבעה שומרין הן וכו' מנא ה"מ דת"ר פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם שניה בשומר שכר שלישית בשואל הני ד' שומרין ג' הוו דשוכר כנושא שכר הוא א"ר נחמן בר יצחק ד' שומרין ודיניהן ג' ההוא רעיא דהוה קא מעבר חיותא אגודא דנהר פפא שריג חד מינייהו ונפל למיא אתא לקמיה דרבא ופטריה אמר מאי הוה ליה למיעבד הא נטריה כדנטרי אינשי רב חסדא ורבה בר אבוה לא סבירא להו הא דרבא דא"ל בי יהבי לך אגרא לנטורי לי נטירותא מעליא והלכתא כוותייהו דהא רב פפא עבד עובדא כוותייהו דאמרינן (גי' גמרא בר אדא וכן בס"י) רב אחא סבולאה הוה קא מעבר חיותא אגמלא דנרש דחפה חדא לחברתה שדתה למיא אתא לקמיה דרב פפא חייביה א"ל מאי הוה לי למיעבד אמר ליה איבעי לך לעבורי חדא חדא

נימוקי יוסף

קוצץ. ליטול מעותיו ולא יאכל:

על ידי עצמו. בשביל עצמו:

שיש בהם דעת. וידעי וקא מחלי:

שאין בהן דעת. למחול וכיון שכן אינו יכול אחר לקצוץ בעבורם:

גמ' משלו. תוספת שכרו הוא מה שאוכל מפני שהתורה הוסיפה לו:

או משל שמים. במתנת גמילות חסדים כשאר מתנות עניים:

תנו. אכילתי:

יהיב ליה. כי היכי דבידו ליתן שכרו לכל מי שירצה:

לדידיה זכי ליה. לצדקה וכל כמה דלא מטא לידיה לא זכי ליה:

דמר סבר דמשלו. תנא דברייתא דאמר דקוצץ בשביל עבדיו הקטנים סבר פועל משלו הוא אוכל וכיון דאגרייהו הוא ואגרייהו דאדון אכילתן נמי דאדון:

ומר סבר. תנא דידן סבר משל שמים הוא אוכל הלכך לית למריה זכייה באכילתו שאפילו שלהם אינה עד שיתננה לתוך פיו ופסק הריא"ף ז"ל כתנא דידן:

מתני' הרי אלו לא יאכלו. דלא אמרינן שהיו סבורים שיפדה אותם כדי שיאכלו אלא מדלא אתנו בהדיא לא אכלי דאדעתא דהכי נחתי [וידעי ואחלי] כאילו קוצץ כן עמהם:

ואם לא הודיעם. על מנת שיעשו עמו בנטע רבעי:

פודה ומאכילם. משום דמקח טעות הוא שאם הודיעם לא היו נשכרים:

נתפרסו עיגוליו. דקציעות שדרסן בעיגולין ונגמרה מלאכתן למעשר שוב אין יכולים פועלים לאכול מהם משום טבל ונפלו ונתפרסו וצריך לחזור ולדורסם הרי אלו לא יאכלו משום טבל וכן הדין בנתפתחו חביותיו שנטלו מגופותיהן ושכרן לסתמם דכיון שמלאם עם מגופותיהם נגמרה מלאכתם למעשר:

מהלכות מדינה. כבר נהגו כך לאכול אע"פ שאינם עושין מעשה:

גמ' לא שאנו. דאכלי מהלכות מדינה:

[אלא] גתות וערימות. שהוא תלוש וכיון דאי עושה מעשה היה אוכל מן התורה שומר אע"ג דלאו כעושה מעשה אוכל מהלכות מדינה:

גנות ופרדסין. ה"ל מחובר ושעה שאין גמר מלאכה דלא אכיל מן התורה אפילו עושה בו מעשה כגון מנכש הלכך עכשיו שהוא שומר דלא עביד מעשה לא אכיל אפילו מהלכות מדינה:

מכלל דאיכא וכו'. מדלא תניא ואלו אוכלין סתמא:

וכל שכן שומרים וכו'. שאינו עושה מעשה כלל שאינו אוכל לא מן התורה ולא מהלכות מדינה וא"כ ע"כ הא דדייקינן מרישא דמן התורה הוא דלא אכיל אבל מהלכות מדינה אכיל במשמר בתלוש עד שלא נגמר מלאכתו למעשר קאמר בגתות וערימות דכיון דאינו עושה מעשה לא אכיל מן התורה ואכיל מהלכות מדינה וכן הלכתא:

מתני' ש"ח נשבע על הכל על כל המאורעות הכתובות בשאר כל השומרים לחיוב נשבע שכך עלתה לו ופטור ולקמן בהשואל (דף צד:) יליף לכולה מתני' מקראי:

משלם את הכל. גניבה ואבידה ואונסים:

משלמין את הגניבה וכו'. ואפילו הטמין הפקדון בקרקע או הקיפו מחיצה של ברזל ונגנב או אבד חייב ששומר שכר צריך שיהא יושב ומשמר כמו שכתבתי בפרק המפקיד:

גמ' דשוכר כנושא שכר הוא. דמתני' קתני בתרוייהו פטורים באונס וחייבין בגניבה ואבידה:

חיותא. בהמות:

שריג. ירדה (משלי ט״ז:כ״ט) איש חמס (מפתה) [יפתה] רעהו מתרגמינן גברא חטיפא משרגג חבריה:

כדנטרי אינשי. ואין זו אבדה אלא אונס:

כי יהבי לך אגרא וכו'. ונהי דפשיעה לא הוה אונס נמי לא הוה והוה ליה כאבדה והכי קיימא לן הלכך אפילו עאל בעידנא דעיילי אינשי או גנא בעידנא דגנו אינשי ושריג חדא מינייהו במים חייב שאין זה אונס ומיהו משמע דאי אנסתו שינה או אונס אחר בגופו פטור דמאי הוי ליה למעבד אלא שהרשב"א ז"ל סובר שלעולם שומר שכר חייב אפילו באונס שמגיע בגופו של שומר עד שיגיע לגופו של פקדון ממש כדאמר קרא או נשבר או נשבה:

גמלא. גשר:

לעבורי חדא חדא. פירשה רבינו אלפסי ז"ל דוקא בשומר שכר דומיא דהא דרב חסדא ורבה אבל ש"ח לית ליה לאעבורי חדא חדא שלא קבל עליו לשמור אלא כדנטרי אינשי בשלהן ומיהו לענין נזקין אפילו שומר חנם חייב כדמוכח פרק הכונס צאן לדיר [דף נח.] גבי נפלה לגנה ונהנית וכו' דחפוה חברותיה פשיעה היא וטעמא כדאמרן דלענין שומר לא קבל עליו לשמור בכך אבל לענין נזקין אם הניח שורו מבחוץ ועאל בעידנא דעיילי אינשי אין ספק שאם הזיק חייב:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט