רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף מא עמוד ב

הלכות רב אלפס

זו מדת כל אדם א"ל רבה לרב יוסף הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו א"ל מותבינן להו בבי דינא ויהבינן להו זוזא זוזא א"ל והא קא כליא קרנא א"ל ומר היכי עביד א"ל בדקינן גברא דאית ליה דהבא פריכא (ס"א ונקטינן) ונפקינן דהבא מיניה ויהבינן להו ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד דהבא פריכא אין אבל דבר מסוים לא דילמא פקדון נינהו גביה ואתא מאריה דפקדון ויהיב סימנא ושקיל ליה אמר רב אשי תינח אי משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא אי לא משתכח גברא דאית לי' דהבא פריכא ניכלו זוזי דיתמי אלא אמר רב אשי בדקינן גברא דמשפי נכסיה ומהימן ושמע דינא דאורייתא ולא קביל עליה שמתא דרבנן ויהבינן להו בבי דינא קרוב לשכר ורחוק להפסד:

מתני' אין מקבלין נכסי צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית אבל מקבלין נכסי צאן ברזל מן העובד כוכבים ולוין מהן ומלוין אותן ברבית וכן בגר תושב מלוה ישראל מעותיו של עובד כוכבים מדעת העובד כובבים אבל לא מדעת ישראל:

גמ' ת"ר אע"פ שאמרו אין מקבלין צאן ברזל מישראל אבל מקבלין צאן ברזל מן העובד כוכבים השם פרה מחבירו ואמר לו הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינר ואני אעלה לך סלע בחדש מותר לפי שלא עשאה דמים והלא עשאה דמים א"ר ששת לא עשאה דמים מחיים אלא לאחר מיתה:

מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו אמר רב כגון שבור מלכא א"ר נחמן אמר רב הונא לא נצרכה אלא אפילו רבית דעובד כוכבים איתיביה רבא לר"נ לווין מהן ומלוין אותן ברבית אמר רב חייא בריה דרב הונא בכדי חייו רבינא אמר הכא בתלמיד חכם עסקינן טעמא מאי גזור רבנן שמא ילמד ממעשיו וכיון דתלמיד חכם הוא לא גמיר ממעשיו איכא דמתני לה להא דרב הונא אהא דתני רב יוסף שמות כב אם כסף תלוה את עמי וגו' עמי ועובד כוכבים עמי קודם עני ועשיר עני קודם ענייך ועניי עירך ענייך קודמין עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין אמר מר עמי ועובד כוכבים עמי קודם פשיטא אמר רב נחמן (בד"ס ובד"ק הגי' אמר רב הונא תנא) אמר לי הונא לא נצרכה אלא דאפילו לעובד כוכבים ברבית וישראל בחנם תניא א"ר יוסי בא וראה כמה סמויות עיניהן של מלר ברבית אדם קורא לחברו רשע יורד עמו לחייו והם מביאין עדים ולבלר ומגילה וקולמוס ודיו וכותבין וחותמין שכפר זה באלהי ישראל תניא רשב"א אומר כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא ברבית עליו הכתוב אומר תהלים טו כספו לא נתן בנשך הא למדת שכל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטים תנו רבנן ויקרא כה אל תקח מאתו נשך ותרבית אבל אתה נעשה לו ערב ערב למאן אילימא לישראל והא תנן אלו עוברין

נימוקי יוסף

אמר ליה רבה לרב יוסף הני זוזי דיתמי היכי עבדינן. שלא יכלו מעותיהם להאכילם פרוטה אחר פרוטה:

זוזא זוזא. לסעודת אכילתן:

דהבא פריכא. גרוטאות של זהב דודאי שלו הם ואינם של פקדון דלא עבידי אינשי דמפקדי דהבא פריכא בפקדון וא"ת וכיון דמשקל [דף כג:] הוי סימן אמאי לא מפקדי י"ל דלא אמרינן דמשקל הוי סימן אלא גבי מציאה דלאו אפוקי ממונא ממריה הוא אבל היכא דהוי אפוקי ממונא ממריה ולמיתב ליה למר כי הכא דטענינן דלאו דידיה הוא לא יהבינן ליה אלא בסימן מובהק אבל משקל שהוא סימן כל דהו לא ומש"ה לא חיישינן דילמא פקדון נינהו וכו' וכיון דעשיר הוא ויש לגבות ממנו אם יאבדו המעות יהבינן להו ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד:

ויהיב סימנא ושקיל. דאע"ג דזה עשיר ואמוד אי אידך יהיב סימנין כיון דאית ליה עדי פקדון יהבינן ליה דהא חזינן אנן הסימנין והרי אנו עדי ראיה שאין אנו יכולין לכבוש עדות וכיון דאיכא עדים וראה קי"ל פ' חזקת הבתים [דף מו.] דאפילו אחר דלאו אומן לא מהימן אבל אי ליכא עדי פקדון פשיטא דלא יהבינן ליה בסימנים דטענינן דלקוח הוא וכן [עדי] פקדון בלא ראה לא מהני מידי שהרי נאמן זה לומר דשלו הוא מגו דאי בעי אמר החזרתי כדאי' התם [דף מה.] וכי האי גוונא מוקמינן האי דהכותב (דף פה:) [דאפקיד] שב מרגניתא בי חסא דאיכא עדי פקדון והסימנין דה"ל עדים וראה והא דקאמר התם ידענא ביה בחסא דלא אמיד לאו עיקר טעמא הוא דהא הכא דאפילו אמיד מפקינן מיניה בכי האי גוונא ואע"ג דהך דבר מסוים הוא בידינו למשכן תחת מעות יתומים וא"כ אפילו מהימן אידך בסימנים מ"מ נמצא דהאי עשיר גזלן הוא ששלח יד בפקדון לתתו משכון בידינו והל"ל דלא מהדרינן ליה למריה מדאמרינן בפרק הגוזל בתרא (ד' קטו.) עשו תקנה בגנב וגזלן אפי' לגבי משכנתא דלא מפיק ליה בלא זוזי תירץ הראב"ד ז"ל דכיון דלאו אמשכנתא בלחוד סמכי' אלא אעיסקא דהא לא מצי מתעסק למשתי [בהני זוזי] שכרא בלא רשותייהו [דבי דינא] לא עשו תקנה בכי הא והכי אמרינן התם גנב ופרע בחובו לא עשו בו תקנת השוק משום דמעיקרא לאו אדעתא דהכי נחית דכי עשו תקנתא ה"מ היכא דאדעתא דמשכנתא בלחוד נחית וכתבו האחרונים ז"ל שזה נכון:

ומשפי נכסיה. שנכסיו שקטים אצלו ואין ערער על קרקעותיו כמו הר נשפה (ישעיה יג) דמתרגמינן על טורא שלויא:

בבי דינא. כתב הרשב"א ז"ל כדי ליתן רשות לאפוטרופוס להוציא ממון היתומים מתחת ידם ולמסור אותו ביד אחרים כענין ששנינו בברייתא פרק הניזקין (דף נב.) אין אפוטרופין רשאין למכור וכו' אא"כ נטלו מב"ד רשות ולפירושו ז"ל די בב"ד הדיוטות וקשה עליו ז"ל לפרש כפרש"י ז"ל דצריך ב"ד מפני שיש כח בידם להפסיד נכסי המקבל [ולהתנות עמו] קרוב לשכר ורחוק להפסד דכיון דלא תקנו אבק רבית ביתמי בב"ד [למה לי] ואי לכופו לקבל ולהפסיד א"כ הוה ליה למימר דיהבינן ליה בב"ד חשוב דב"ד חשוב בלבד הוא דאלימי לאפקועי ממונא כדאמרינן גבי פרוזבול וגבי אסמכתא:

מתני' צאן ברזל כל אחריות הנכסים על המקבל ושם אותם עליו במעות וכל זמן שלא נתן לו מעותיו חולקים השכר ואע"ג דאפילו כשאינו מקבל עליו אחריות אלא מפלגא תנינא לעיל (דף סח.) אין מושיבין חנוני למחצית שכר הכא אתא לאשמועינן דאין מקבלין כלל ואפילו יהיב ליה אגרא הואיל דכולה מלוה אבל לעיל דפלגא מלוה תנן אא"כ נותן לו שכרו כפועל:

ומלוין. שהיא רבית קצוצה ולא זו אף זו קתני:

מדעת העובד כוכבים. מפרש בגמ':

גמ' ת"ר אע"פ שאמרו אין מקבלין צאן ברזל מישראל השם פרה מחבירו ואמר לו הרי פרתך עשויה עלי בל' דינרים ואני אעלה לך סלע בחדש מותר לפי שלא עשאה דמים והלא עשאה אמר רב ששת שלא עשאה דמים מחיים אלא לאחר מיתה:

פירוש עשויה עלי אם לא אשיבנה לך:

סלע בחדש. בשכר שאחרוש בה ואין זה רבית כדמפרש ואזיל שאינו מקבל עליו אחריות דמים דמחיים אם הוזלו פרות ועמדה בעשרים וכל כמה דלא מקבל עליה זולא לאו מלוה היא גביה אלא מקבל עליו לפורעה אם מתה או תשבר לפי דמיה דאותה שעה שמין ושמין לה עכשיו לפי אומד דעתן כמה תפחת ובכמה תעמוד ושמאוה עכשיו לשלשים דינר אע"פ שאפשר שהיא שוה עכשיו בשעת משיכה מ' וכדפירשתי לעיל ובכה"ג הוי אגרא משום פגמה דומיא דמרא דאמרינן לעיל [סי' תלב] מרא ידיע פחתיה הילכך אם הוזלה או פחתה בינתים לא משלם כלום ולפיכך מותר:

מרבה הונו בנשך ותרבית. שבור מלכא. מלך פרס היה ונוטל ממון מישראל וחונן מהם עובדי כוכבים דלים מן המצות:

בכדי חייו. התירו לו וביותר מכן אסור מדרבנן דילמא אתי למסרך ולהרגיל אצל העובד כוכבים וילמדו ממעשיו יש מי שפסק כתרי לישני לקולא דבעם הארץ מותר בכדי חייו ובתלמיד חכם דלא גמר ממעשיו שרי אפילו להעשיר וכן דעת הרמב"ן ז"ל ועכשיו עשו כל אדם עצמן כתלמיד חכם ואמרו בתוספות דטעמא דמילתא שמכיון שרבו מסים וארנוניות אין שיעור לכדי חייו ועוד [טעמא] מאי גזור רבנן שמא ילמד ממעשיו והיינו באותו זמן שהיו ישראל הרבה ביחד ומתעסקין זה עם זה ולא היו רגילין עם העובדי כוכבים אבל אנו שכל עסקנו עמהן בעל כרחנו מה לי עסק זה מה לי עסק אחר הילכך אפי' להתעשר שרי:

תני רב יוסף כו' נעשה לו ערב. ערבו של לוה כנגד המלוה:

ערב למאן. מי הוא המלוה שזה מותר לעשות ערב:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט