רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף כב עמוד א

הלכות רב אלפס

להו ולוקים אפוטרופוס לעולם אפוטרופוס לדיקנאני לא מוקמינן אמר רב הונא אין מורידין קטן לנכסי שבוי ולא קרוב לנכסי קטן ולא קרוב מחמת קרוב בנכסי קטן לא קטן לנכסי שבוי דילמא מפסיד להו ולא קרוב לנכסי קטן כיון דלא מחי אתי לאחזוקי בהו ולא קרוב מחמת קרוב בנכסי קטן באחי דאמא ((ד"ת מ"ז) אמר רבא ש"מ מדרב הונא מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל ולא אמרן אלא באחי דאבא אבל באחי דאמא לית לן בה ובאחי דאבא נמי לא אמרן אלא בארעתא אבל בבתי לית לן בה ובארעא נמי לא אמרן אלא דלא עביד עיטרא אבל עביד עיטרא קלא אית להו) ולא היא לא שנא אחי דאבא ולא שנא אחי דאמא ולא שנא אדעתא ולא שנא בתי ול"ש עביד עיטרא ול"ש דלא עביד עיטרא לא מחתינן איתמר משמיה דרב צמח גאון זצ"ל מעות קטן ממנין עליהן אפי' קרוב דאמרינן מעיינינן איניש דמעלי ושאפו נכסיה ולא פלוג רבנן בין רחוק לקרוב ואף רב הונא דאמר ולא קרוב לנכסי קטן במקרקעי קאמר לא במעות הלכך מעות קטן יהבינא להו אפילו לקרובים ההיא סבתא דהוה לה תלת בנתא אישתבאי איהי וחדא ברתא והנך תרתי בנתא שכיבא חדא מינייהו ושבקא ינוקא אמר אביי היכי ליעביד לוקמינהו לנכסאי בידא דאחתא דילמא שכיבא סבתא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן לוקמינהו בידא דינוקא דילמא לא שכיבא סבתא ואין מורידין קטן לנכסי שבוי אמר אביי הילכך פלגא יהבינן לאחתא ואידך פלגא מוקמינן ליה אפטרופוס רבא אמר מגו דמוקמינן אפוטרופא לפלגא מוקמינן אפוטרופא נמי לאידך פלגא לסוף שמעו דשכיבא סבתא אמר אביי תילתא יהבינן לאחתא ותילתא יהבינן לינוקא ואידך תילתא דנקא יהבינן לאחתא ואידך דנקא מוקמינן ליה אפוטרופא לינוקא רבא אמר מגו דמוקמינן אפוטרופא לדנקא מוקמינן אפוטרופא נמי לאידך דנקא והילכתא כרבא:

נימוקי יוסף

ולוקי אפוטרופוס לעולם. כלומר למה אמרינן אחר כך מורידין קרוב נעשה הכל ע"י אפוטרופוס ולא בקרוב:

לדיקנני. לגדולים שנתמלא זקנם:

לא מוקמינן. כלומר משום דלא משכחינן מי שירצה לטרוח בנכסיהם ויפסידו דדוקא בנכסי קטנים טורחין משום מצוה. מזה דקדק הרשב"א ז"ל דכל היכא דמשכחינן מאן דטרח בהו דמוקמינן ליה אפוטרופא עליהם ואין מורידין קרוב לנכסיו היכא דלא שמעו שמת אבל אי שמעו מורידין לקרוב והביא ראיה מסבתא דלקמן (דף לט:) אבל הרא"ה ז"ל כתב דאפילו אשכחינן מי שיקבל כן לא סמכינן עליה והיינו דאמרינן הכא לא מוקמינן משום שאין דרכם של בני אדם לטרוח בנכסי גדולים חוששין לו שמא להפסיד הנכסים הוא רוצה הלכך לא מורידין ליה אלא מוקמינן קרוב ומעשה דסבתא לא קשיא ליה והרנב"ר ז"ל הביא כל זה ולא הכריע ביניהם:

אמר רב הונא אין מורידין וכו'. ואפילו הוא ראוי ליורשו דקא מפסיד להו ומוטב שיורידו להם איש נכרי:

ולא קרוב וכו'. כשראוי לירש דוקא כדי שלא יטעון בהם צד ירושה הא קרוב שא"א לאחזוקי לא מנפשיה ולא מטעם אחריני כרחוק הוי ומורידין אותו ומש"ה ממעטינן בין אחי דאבא בין אחי דאמא ואע"פ שזה אינו יורש מצד עצמו כיון שיכול להחזיק בהם מצד קורבתם והא דאמרינן דאתו לאחזוקי לא דאתו לאחזוקי בהו טפי מאחר מטעם חזקה דאדרבה משום קורבתם גרעי טפי והוו כשותפין שאין להם חזקה זה על זה אלא ה"ק שמא הרואים יהיו סבורים כשרואין אותו אוכל קרקע זה שלחלקו בא ואין מודיעין את הקטן לכשיגדיל וגם הוא לא ידע ויהיה נפסד אבל באחר אין טועין ומודיעין אותו:

וכתב הרי"ף ז"ל משמיה דרב צמח גאון ז"ל דהא דאין מורידין קרוב בנכסי קטן דדוקא במקרקעי קאמרינן ולא במעות משום דאמרינן מעיינינן אינש דמעלי ושפו נכסיה ולא פלוג רבנן בין רחוק בין קרוב הלכך מעות קטן יהבינן להו אפילו לקרובים וכתב הראב"ד ז"ל שהיכא שלא חלקו האחין והם סמוכים יחד על שלחן אחד מורידין קרוב לנכסי קטן וכדתנן הניח בנים גדולים וקטנים ושבחו גדולים הנכסים השביחו לאמצע והתם מוכח דאפילו ברשות ב"ד מורידין כדאמרינן ראו מה שהניח לנו אבא ומשמע נמי התם שכולן סמוכין על שלחן אחד והא דאמרינן בסמוך גבי סבתא אין מורידין קרוב בנכסי הקטן לא היה הקטן עומד עם האחתא:

לא שנא בארעתא ול"ש בבתי. אע"פ שבבתים איכא שכנים שידעו לחלק מי באו הבתים אפ"ה חיישי' שמא יטעו:

עיטרא. שטר חלוקה כדמתרגמינן רק הבמות לא סרו [מ"ב יב] לא עטרו כלומר לא חלקו מהם:

דלא מחי. כבר פירשתי שאינו מוחה לשאול את שלו משום שאינו יודע שיהיה לו ואין מודיעין אותו:

ואפילו הגדיל. והחזיק שלש שנים המחזיק משהגדיל הקטן אין לו חזקה לעולם כיון שירד שם בשעה שאינה ראויה לחזקה דהיינו בעודו קטן ודוגמתו בשותפין אין להם חזקה אפילו עבר זמן השותפות כיון שמתחלה ירדו ברשות כן כתב הרנב"ר ז"ל והא דשמעינן הכי מרב הונא היינו מדלא הקפיד אלא בקרוב ומטעמא דאמרן משמע הא ברחוק לא חיישי' שיכול לטעון חזקה שא"ת דאית ליה חזקה לעולם אכתי קשיא האיך מורידין רחוק ניחוש שמא יחזיק שם ג' שנים משיגדיל אלא ודאי אין לו חזקה לעולם:

ההיא סבתא. היכי לעביד בנכסי סבתא דלא ידעינן אם מתה אם לאו או אם מתו שתיהן השבויות:

בידא דאחתא. דהא מורידין קרוב בנכסי שבוי [הכי מוכח וכן פרש"י]:

בידא דינוקא. פלגא דנכסי שהם שלו ואע"ג דב"ד אביהם של יתומי' למנות להם אפוטרופוס הכא אמרינן דבין כך ובין כך שלא נמצא אפוטרופוס נוקי בידיה א"נ שאינו כ"כ תינוק אלא קטן היודע לפקח בעסקיו ומש"ה מאי דהוי דידיה יהבינן ליה אבל אין ראוי למנותו בשל אחרים והיינו דאמרינן דילמא לא שכיבא סבתא ואין מורידין קטן לנכסי שבוי:

ואידך פלגא מוקמינן וכו'. דשמא מתה סבתא והוי פלגא דינוקא ואין מורידין קרוב לנכסיו או שמא לא מתה ואין מורידין [קטן] לנכסי שבוי הלכך מוקמינן בידא דאפוטרופוס:

מוקמי נמי לאידך פלגא. מכאן משמע כפירוש הרשב"א דלעיל דכל היכא דנמצא אפוטרופוס לא מוקמינן בידא דיורש דאל"כ אמאי מטרחינן בהכי והלא האחתא ראויה לירד בפלגא דהא מורידין קרוב בנכסי שבוי כדאמרן והרא"ה ז"ל שחולק בדבר אינו אלא מטעם שלא יקפיד בשמירתם כדפרישית לעיל ושאני הכא דמשום פלגא דינוקא נינהו ישתדל בשמירתם משום מצוה ולדיקנני הוא דלא מוקמינן וכדפרישית:

שמעו דשכיבא סבתא. משמע מהכא דאפילו בקול בלא ראיה ברורה מוקמינן לקרוב בנכסי בודאי יורש ולא אפוטרופוס והא דיהבינן ליה בידא דינוקא כדפרישית שהוא יודע לפקח בעסקיו ומעתה כל שכן לגדול דמורידין אותו ולא אפוטרופוס:

ואידך תילתא. שהוא לאחות השבויה דלא ידעינן אם מתה:

דנקא. שתות שהוא חצי תילתא דנקא יהבינן כו' כדפירשנו בפלגא והלכה כרבא:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט