רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף כא עמוד א

הלכות רב אלפס

ליה וסיפא דקתני אינו מפסיד כלום אלא נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו כגון שהפקידו שניהם אצלו בכרך אחד זה מנה וזה מאתים דלא הוה ליה למידק דכיון דאפקידו תרוייהו בהדי הדדי בחד זימנא בכרך אחד אמר להו אתון גופייכו לא קפדיתו אהדדי הלכך לא מיחייב לשלומי מדידיה כלום דאינהו קא פשעי בדידהו איהו לא קא פשע וכן הלכה:

מתני' וכן שני כלים אחד יפה מנה וא' יפה אלף זה אומר יפה שלי וזה אומר יפה שלי נותן את הקטן לאחד מהן ומתוך הגדול משלם דמי קטן לשני והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו א"ר יוסי א"כ מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו:

מתני' המפקיד פירות אצל חברו אפי' הן אבודין הרי זה לא יגע בהן רבן שמעון ב"ג אומר ימכרם בפני ב"ד מפני השבת אבדה לבעלים:

גמ' אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מחלוקת בכדי חסרונן אבל ביתר מכדי חסרונן ד"ה מוכרן בב"ד:

איתמר (רבי אבא ברבי יעקב אר"י. כ"ה בגמ' וברא"ש רבה בר בר יעקב) א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג ורבא אמר ר"נ הלכה כדברי חכמים והלכתא כדפסק ר"נ דבתרא הוא תנו רבנן המפקיד אצל חברו פירות והרקיבו יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש הרי זה לא יגע בהן דר"מ וחכ"א עושה להן תקנה ומוכרן בב"ד וכשהוא מוכרן מוכרן לאחרים ואין מוכרן לעצמו כיוצא בו (ברי"ף ב"ב סי' תרלה) גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן:

חזינן לרבוואתה דאוקמו לחכמים דברייתא בדרשב"ג דמתני' ואפקוה מהלכתא משום דקא פסק ר"נ הלכה כחכמים דמתני' ואנן לא סבירא לן הכי דהאי דקתני בברייתא לענין יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש ליתא במתני' כל עיקר דהא אמרינן בגמרא דבתקנת קנקנים פליגי דר"מ סבר להפסד מרובה דאינון הפירות היתר מכדי חסרונן חששו והאי יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש כיון דקם קם ולא מתוסף ביה פסידא הלכך לא יגע בהן ואי משום הפסד

נימוקי יוסף

סיפא וכו'. בכרך אחד ממש בכרך אחד אלא שאמרו לו מנה שלי ומאתים של חברי ומש"ה לא דק דמשמע שפיר דאינהו לא קפדי אהדדי זו היא דרך הגאונים ז"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' שאלה ואין להקשות כיון שכל אחד תובע מאתים והוא מודה ודאי מנה הוה ליה כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דאמרינן הו"ל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע עליה ומשלם דהתם רמא רחמנא שבועה עליה שלא יעכב ממון חבירו ברשותו אבל הכא הרי מודה הג' מאות שתובעין בין שניהם ואין הכפירה וההודאה אלא בין המפקידין. ורמינן בגמרא גזל אגזל קתני הכא [אמר] לשנים גזלתי וכו' ורמינהו גזל לאחד מה' ואינו יודע לאיזה מהם גזל וכל אחד אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהם ומסתלק דברי ר"ט אלמא מספיקא לא מפקינן ממונא התם דקא תבעי ליה הכא בבא לצאת ידי שמים דיקא נמי דקתני שהודה מפי עצמו ש"מ . קתני הכא במתני' שיתן מנה לכל אחד ואחד אלמא דמספיקא מפקינן ממונא:

מניח גזילה ביניהם. מפרשינן בגמרא דהא דאמרינן ויניח לאו למימר שיניחנה שם ולשקלו אינהו דא"כ הנגזל מפסיד אלא יניחנה בב"ד בפניהם ואומר [ביררו בידו] של מי הוא ויטול ומסתלק מן הדין ור"ע דהלכתא כוותיה מחבירו פליג עליה ואמר לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל א' וא' וטעמא משום קנסא דקנסינן ליה כיון דעבד איסורא נמצא דהיכא דליכא איסורא היה מודה לר' טרפון שמניח בפניהם מה שיש בידו ומסתלק וכן אמר רבי שמעון בן אלעזר פרק האשה שלום (דף קיח:) [ובפרק הגוזל קמא] [דף קג:] דר"ע גופיה מודה בלוקח מקח מחמשה בני אדם וזה אומר אני מכרתיו לך והדמים שלי וכן כ"א שנותן דמי מקח ביניהם ומסתלק ופסק הרי"ף ז"ל כותיה משום דקי"ל הכי בעלמא כרב נחמן דאמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור וא"כ האידנא דלא דיינינן דיני דקנסות שפיר פסקינן אפילו בגזל כר"ט וכן פסקו הראב"ד והר"ז ז"ל אבל דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות שאלה שהנוטלין נשבעים שבועה כעין דאורייתא שכלל גדול הוא לכל הנוטלים שלא כדין שאין נוטלים אלא בשבועה זו כאותן ששנינו פרק כל הנשבעין [דף מד:] נמצא שצריך ליתן גזילה לכל א' וא' וא"כ הדין היכא דה"ל למידק ולא דק דפשיעה היא וגזל חד כי ההיא דב' כריכות דמתניתין [דינא הוא] שאם היו תובעין לו שהיה צריך ליתן לכל א' וא' כר"ע וכ"כ הרמב"ן ז"ל ולר"ע לא קשיא גזל דמתניתין אגזל דהתם דבכלהו מפקינן ממונא מספיקא ומטעם קנס ואפילו תובעו לו דהשתא לא בא לצאת ידי שמים אלא דמ"מ מלישנא דמתני' משמע דמיירי בשלא תבעו לו כדדייק תלמודא גבי ר"ט ובכה"ג שאין לו תובעים לא היה חייב לתת לכל א' בדיני אדם אלא דוקא בבא לצאת ידי שמים שלא קנסו חכמים בדבר זה מפני שאין לו תובעין וכ"כ הרמב"ם ז"ל פרק רביעי מהלכות גזילה:

מתני' המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודים. על ידי רקבון או עכברים:

לא יגע בהן. הנפקד למכרן ובגמרא מפרש טעמא וכמה יהיו אבודין קודם שיגע בהם:

גרסינן בגמרא מ"ט אמר רב כהנא רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מחלוקת בכדי חסרונם אבל יותר מכדי חסרונם ד"ה מוכרם בב"ד מיתיבי המפקיד אצל חבירו פירות והרקיבו יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש הרי זה לא יגע בהם דר"מ וחכ"א עושה להם תקנה ומוכרם בפני ב"ד וכשהוא מוכרן מוכרן לאחרים ואין מוכרן לעצמו כיוצא בו גבאי צדקה שאין להם עניים פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרים לאחרים ואין מוכרין לעצמם תני מיהת פירות והרקיבו מאי לאו יותר מכדי חסרונם לא בכדי חסרונם והא יין והחמיץ שמן והבאיש דיותר מכדי חסרונם הוא שאני הכא כיון דקם קם:

מאי עושה להם תקנה אמר רב אשי לקנקנים אמר רבא אמר רב נחמן הלכה כדברי חכמים ע"כ:

בקב שלו. קב שלו חביבין עליו ע"י שעמל בהם ורוצה הוא בו יותר מתשעה קבים של אחרים שיקח בדמיהם וט' קבין לאו דווקא אלא גוזמא קאמר וכדאמרינן דיותר מכדי חסרונם וכו':

מחלוקת בכדי חסרונם. הא דפליגי במתני' ת"ק ורשב"ג היינו בכדי חסרונם שהוא לחטים ולאורז תשעה חצאי קבין לכור ולשעורין ט' קבין לכור ולכוסמין ולזרע פשתן ג' סאין לכור כדאיתא במתני' דבסמוך והאי שיעורא מחסרין בשנה אחת ובשביל זה לא הוו אבודים כיון דאורחייהו בהכי ולא פליג רבן שמעון בן גמליאל [ורבנן] בהא אלא פליגי היכא שחסרו שיעור זה שהוא שיעור חסרון (זה) בשנה בפחות משנה דרשב"ג חייש דכיון דחסר כן בזמן מועט כן תמיד יחסר ויהיה יותר מכדי חסרונם ורבנן אמרי לא יגע בהם דשמא לא יתחסרו עוד בכל שנה זו אבל היכא שחסרו בשנה אחת יותר משיעור זה אפילו רבנן מודו שמוכרן בבית דין ומשום השבת אבידה כדר' שמעון בן גמליאל:

והדביש. יצא טעמו ומתקו וכן תשרש (איוב לא) תעקר שרשיה:

ואין מוכרן לעצמו. שלא יחשדוהו שלקחן בזול:

פורטין. מחליפין פרוטות של נחשת בסלעי כסף מפני שהפרוטות מתעפשות ונפסלות:

תמחוי. מאכל שגובין מבעלי בתים לחלק בכל יום לעניים ואם לא ימכרם נפסד המאכל:

מאי לאו יותר וכו'. [איכא] מ"ד לא יגע ואת אמרת דברי הכל [מוכרן]:

כיון דקם קם. כיון שעמדו בקלקולם הרי עמדו ביחד ולא יתקלקלו מעתה יותר ובכדי חסרונם קרינן ליה [כיון] שאינם כשאר פירות שמרקיבין תמיד:

מאי עושה וכו'. הרי נתקלקלו ומה תקנה יש להם:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט