רי"ף על הש"ס/בבא בתרא/דף ה עמוד ב
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא[4]רבה בר רב הונא רמא כרגא ארבנן. א"ל ר"נ בר רב יצחק: עבר מר אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי. אדאורייתא - דכתיב (דברים לג ג): אַף חוֹבֵב עַמִּים כָּל קְדוֹשָׁיו בְּיָדֶךָ. אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע! אפי' בשעה שאתה מחבב עמים, כל קדושיו יהיו בידך. מאי וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרוֹתֶיךָ? תני רב יוסף: אלו ת"ח שמכתתין רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה לישא וליתן בדיבורו של מקום. אדנביאי - דכתיב (הושע ח י): גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם. ואמר עולא: הפסוק הזה בלשון ארמי נאמר - אם כולן יתנו בגוים, עתה אקבצם. ואם לאו, וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים. אדכתובי - דכתיב (עזרא ז כד): מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט לְמִירְמֵא עֲלֵיהוֹן. ואמר רב יהודה: מִנְדָּה - זו מנת המלך. בלו - זו כסף גולגלתא. והלך - זה ארנונא, כגון תשורה או ארוחה שעושין למלך כשעובר עליהן. גרסינן בנדרים (דף סב.): אמר רבא: שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעין ליה, דכתיב (מלכים א יח יב): וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת ה' מִנְּעוריו. והא כתיב (משלי כז ב): יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ! לא קשיא. הא - באתרא דידעין לי'. והא - באתרא דלא ידעין ליה. אמר רבא: שרא ליה לצורבא מרבנן לאודועי נפשיה ולמימר: "צורבא מרבנן אנא! שרו לי תיגראי ברישא!" דכתיב (שמואל ב ח יח): וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ. מה כהן נוטל חלק בראש, אף ת"ח נוטל חלק בראש. וכהן מנלן? דכתיב (ויקרא כא ח): וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ וגו', ותנא דבי ר' ישמעאל: וְקִדַּשְׁתּוֹ - לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה ראשון:
(מכילתין דף ח.) כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר: ולכל מילי מי בעינן י"ב חדש? ורמינהו: ל' יום לקופה. ג' חדשים לתמחוי. ששה לכסות. תשעה לקבורה. שנים עשר לפסי העיר. א"ר אסי א"ר יוחנן: כי תנן נמי מתניתין - לפסי העיר תנן. ושמעינן מינה: דכל הני מילי - חיובא נינהו, ומפקינן מינייהו בעל כרחן, דומיא דפסי העיר. תניא: המודר הנאה מבני העיר, ובא אדם ונשתהה שם - כל ששהה שנים עשר חדש, אסור ליהנות ממנו. פחות מיכן, מותר ליהנות ממנו. מיושבי העיר - כל ששהה שם ל' יום, אסור ליהנות ממנו. פחות מיכן, מותר ליהנות ממנו. א"ר אסי א"ר יוחנן: הכל לפסי העיר, ואפילו מיתמי. אבל מרבנן - לא. רבנן לא צריכי נטירותא. א"ר פפא: לשורא, ולפרשא דמתא, ולטורזינא - אפי' מיתמי. כללא דמילתא: כל מידי דאית להו ליתמי [5]נטירותא בגויה - רמינן עילויהו. [6]רבא רמא צדקה איתמי דבר מריון. א"ל אביי: והאמר רב שמואל בר יהודה: אין פוסקין צדקה על היתומים, אפילו לפדיון שבוים! א"ל: אנא לאחשובינהו קא עבידנא. (דף ח:) ת"ר: קופה נגבית בשנים, ומתחלקת בשלשה. נגבית בשנים - שאין עושין שררה על הצבור בממון בפחות משנים. מתחלקת בשלשה - מפני שהוא כדיני ממונות. תמחוי נגבית בשלשה, ומתחלקת בשלשה, מפני שגיבויו וחילוקו שוה. ומפני מה קופה נגבית בשנים, ותמחוי נגבית בשלשה? שהקופה - דבר קצוב הוא על כל אחד ואחד, ואין הגבאין מוסיפין ולא גורעין, אבל תמחוי - אינו דבר קצוב, אלא לפי צורך שעה היא נגבת לעניי עולם, וצריכין לקצוב על כל אחד ואחד כראוי לו, ונמצא כדיני ממונות, לפיכך: צריך שלשה. תמחוי - נגבית בכל יום, וקופה - מע"ש לע"ש. תמחוי - לעניי עולם. קופה - לעניי העיר. ורשאין בני העיר לעשות קופה – תמחוי,
נימוקי יוסף
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)