רד"ק על תהלים/כד
א עריכה
לדוד מזמור זה המזמור חברו דוד שיאמרו אותו כשיכניסו הארון לבית קדש הקדשים.
והיה זה אחר שהעלה עולה בהר המריה ונגלה אליו המקום וידע כי שם יהיה בית יי' כמו שכתוב בדברי הימים (א כב א).
ואמר: ליהוה הארץ ומלואה תבל וישבי בה: ואף על פי שכל הארץ היא ליי' זה ההר נקרא הר יי' ומקום קדשו, כי הוא מקום קדשו באמת כי הוא מכון כנגד כסא הכבוד.
והארץ היא כוללת כל הארץ כמו (בראשית א א): את השמים ואת הארץ.
ותבל הוא מקומות הישוב.
לפיכך אמר עם הארץ: ומלואה ועם תבל: וישבי בה.
ב עריכה
כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה: וכונן הארץ על ימים ונהרות לצורך הברואים עליה, אבל זה ההר לא כונן אותו לכל הברואים, ואף לא לכל בני אדם אלא לנקי כפים ובר לבב והוא זרע יעקב שהם מבקשי יי' ונצטוו שיהיו נקיי כפים וברי לבב.
וכן היו פעמים רבות כמו בימי יהושע ובימי הזקנים אשר האריכו ימים אחריו וכמו שאמר (יהושע כד לא): ויעבד ישראל את יי' כל ימי יהושע.
וכן בימי השופטים כל ימי השופטים [1] ובימי שמואל אמר (שמואל א ז ב): וינהו כל בית ישראל אחרי יי'.
ובימי דוד ושלמה וכן בימי שאר המלכים שהיו טובים.
ולא היה כזה באמה אחרת לעבוד את השם יחד, לפיכך אמר כי לא יעלה להר יי' הקדש הזה כי אם דרשי יי' והם בית יעקב.
ובדרש (שוחר טוב בקצת שנוי לשון): ליי' הארץ ומלואה זו ארץ ישראל; כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה שיושבת על שבעה ימים ועל ארבעה נהרות ואלו הן שבעה ימים [2]: ימא רבא, ימה דסבכי, ימא דטבריא, ימא דמלחא, ימא דחולתא, ימא דחולייתא, ימא דשרייתי, ימא דאספמיא.
ואלו הן ארבעה נהרות: ירדן וירמוך קרמיון ופיגא [3].
ופרוש על ימים ועל נהרות: סמוך לימים ונהרות כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב כ).
ואמרו כי אין ישוב בעולם רחוק מן הים שמונה עשר יום, וזה לתועלת הלחות לברואים; וכן הנהרות לתועלת הברואים.
וזהו כמו שאמר (ישעיהו מה יח): לשבת יצרה, שכונן אותה כדי שיחיו היצורים בה.
והטעם כי היא מתחלה לא נבראת כך, אלא להיותה כלה תחת המים, כי המים היו סובבים אותה מכל צד, כמו שהאויר סובב המים מכל צד, והאש סובב האויר מכל צד.
והנה הארץ תחת המים כפי הטבע שיתן בהם, ולא עשה כן בתחלה כדי להודיע כי הכל בידו והופך הטבעים כרצונו; והאל צוה שתהיה מחיצתה האחת מגלה לשבת היצורים בה ואמר (בראשית א ט): יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה.
ג עריכה
מי יעלה בהר יהוה ומי יקום במקום קדשו: שאין ראוי לכל אדם שיעלה בו לפי שהוא מקום הקדש והתשובה.
ד עריכה
נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו [4] ולא נשבע למרמה: והנה הזכיר שלשת תכונות האדם בפסוק זה.
המעשה והמחשבה והדבור, ובשלשתם יהיה האדם שלם שיהיה נקי במעשיו ובר בלבבו ונאמן בדבורו.
נפשי ביו"ד והוא מאמר האל כמו (שמות כ ז; דברים ה יא): לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא; ונפשו הוא שמו.
וכן אמר (עמוס ו ח): נשבע אדני יהוה בנפשו.
וכתוב נפשו בוא"ו רצונו לומר: אפילו נפשו של הנשבע לא ישא לשוא ולא נשבע למרמה כי אם באמת ובצדקה.
ואותה השבועה היא מצוה ליראי השם כמו שנאמר (דברים ו יג) ובשמו תשבע.
וכתוב אחר אומר (שם י כ): את יי' אלהיך תירא, אותו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע: כשיהיו בך אלו המדות אז בשמו תשבע.
וכן הוא אומר (ירמיהו ד ב): ונשבעת חי יי' באמת במשפט ובצדקה.
ה עריכה
ישא ברכה מאת יהוה וצדקה מאלהי ישעו: ישא יקח כמו (רות א ד) וישאו להם נשים.
ברכה על דרך קח נא ברכה מאת עבדך (מלכים ב ה טו).
או פרוש: ישא אליו הנושא כמו (בראשית מג לד): וישא משאת מאת פניו להם.
אותם שיעלו בבית יי' ישאו ברכה מאת יי' שיתן להם ברכתו וצדקתו ויושיעם מכל צרה וזהו: מאלהי ישעו.
ו עריכה
זה דור דרשו [5] מי הוא שיעלה בהר יי' ובמקום קדשו, שהוא נקי כפים ובר לבב? זהו דור דרשי יי' והם ישראל.
וזה היה בימי שלמה שבנה הבית.
וכתוב דרשו כנגד דור שהוא דרך כלל לשון יחיד; וקרי דרשיו כנגד הפרטים שהם רבים.
מבקשי פניך יעקב כנגד האל מדבר המשורר: הם הם שיבקשו פניך בבית המקדש, יעקב והם ישראל; כי כל זרע יעקב נקראים בשם יעקב, כמו (ירמיהו ל י): ואתה אל תירא עבדי יעקב ואחרים זולתו.
ואין צריך להוסיף זרע כמו שפרשו המפרשים.
ומלת סלה: פרשתיה במזמור השלישי; ואינני צריך לפרשה בכל מקום.
ז עריכה
שאו שערים ראשיכם הדרש (שוחר טוב; בבלי שבת ל א; מועד קטן ט א; סנהדרין קז ב ומקומות אחרים) הוא ידוע, שדבקו השערים זה בזה בשעה שבקש שלמה להכניס הארון בבית קדש הקדשים.
ולפי דרך הפשט נראה לומר דרך משל כמו (תהלים צו יא יב): ירעם הים ומלאו, יעלז שדי וכל אשר בו; וכן אמר: שאו שערים ראשיכם.
והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד: כי כבוד גדול תקבלו היום שיבוא בכם מלך הכבוד.
ולפי ששכן הכבוד על הארון בין שני הכרובים קראו בשם יי' מלך הכבוד.
וכן (שמואל ב ו ב): אשר נקרא שם שם יי' צבאות ישב הכרבים עליו.
וכן נקרא (יהושע ג יא) אדון כל הארץ; וכן נאמר עליו (במדבר י לה): קומה יי'; (שם לו) שובה יי'; וכן אמר עליו (תהלים מז ו): עלה אלהים בתרועה.
ואמר: פתחי עולם שעד עתה נסע הארון ממקום למקום.
בא מן המדבר לגלגל, ומן הגלגל לשילה, ומן שילה לארץ םלשתים, ומארץ פלשתים לבית שמש, ומבית שמש לקרית יערים, ומקרית יערים לבית עובד אדום, ומבית עובד לעיר דוד.
ועתה הכניסוהו במקום שיהיה שם לעולם, לפיכך אמר פתחי עולם.
וכן אמר (מלכים א ח יג): מכון לשבתך עולמים.
ושער יקרא האסקופה עם המזוזה כמו שהיא; ופתח יקרא מה שנשאר מן השער מן הדלתות ולחוץ.
ולכך נקרא פתח, שהוא נפתח תמיד.
ח עריכה
מי זה מלך הכבוד וכאלו שואלים השערים: מי הוא זה מלך הכבוד? והתשובה: יהוה עזוז וגבור יהוה גבור מלחמה: ואמר אלה התארים לפי שהארון היה יוצא עמהם במלחמה והיו מנצחים בו איביהם.
ט עריכה
שאו שערים ראשיכם הכפל כמנהג הלשון: כפל ענין במלות שונות.
והחכם רבי אברהם בן עזרא כתב: כי זה הפסוק השני רמז לשוב הכבוד בבוא הגואל.
ופרש: ושאו פתחי עולם ראשיכם, כי ראשיכם שזכר עומד במקום שנים, כמנהג הלשון.
ויבוא מלך הכבוד:
י עריכה
מי הוא זה מלך הכבוד ובזה הפסוק לא הזכיר גבור מלחמה.
והטעם לפרושנו כי אחר ששכן הארון בבית עולמים לא יצא עוד למלחמה, לפיכך היתה התשובה כשנות הענין.
יהוה צבאות הוא מלך הכבוד סלה: שנראה בכבודו בבית עולמים.
וכן אמר שלמה (מלכים א ח יב; [דברי הימים ו א]): יי' אמר לשכן [לשכון] בערפל.
ואמר יי' צבאות לפי שכל צבאות ישראל היו באים בזה הבית ולא יקריבו אלא בו.
ולפרוש החכם רבי אברהם בן עזרא הזכיר גבור מלחמה בראשונה כי בשכון הכבוד בין ישראל ישכנו לבטח ואין להם מלחמה ולא יפחדו מאיב כי הכבוד ילחם בעבור קדושיו, ולא הזכיר בשנית גבור מלחמה בעבור וכתתו חרבותם [חרבתיהם] לאתים (ישעיהו ב ד; [מיכה ד ג]), והארץ תשקוט מכל מלחמה.
וטעם יי' צבאות: שיהיו אנשי הדור כמו מלאכי השם, כי נקרא יי' ככה בעבור צבא השמים.
- ^ *הערת המדפיס: מספר שופטים (ב י זיח יט) נלמד ההפך; ודברי רבינו דוד המדקדק אינם מדקדקים כל כך במקום הזה; ואולי רצונו לומר: וכן בימי השופטים כל ימי השופטים הטובים; או: וכן בימי ה ז ק נ י ם כל ימי ה ז ק נ י ם.
- ^ *הערת המדפיס: במדרש תהלים שלפנינו הסדר הוא כך: ימא רבא, ימא דטבריא, ימא דמילחא, וימא דסבכי, וימא דהילתא, וימא דשרייה, וימא דאספמיא: בירושלמי כלאים (ט ד) הסדר: ימא רבא, ימא דטבריא, ימא דסמכו, ימא דמילחא, ימא דחולתא, ימא דשלייה, ימא דאפמיא; כתובות (יב ג) הסדר: ימא רבא, ימא דטבריא, ימא דכובבו, ימא דמילחא, ימא דחילתא ימא דשילחת, ימא דאיפמייא; ובבבלי בבא בתרא (עד ב) ימה של טבריא, וימה של סדום, וימה של חילת, וימה של חילתא, וימה של סיבכי, וים אספמיא וים הגדול. והרואה יראה כי בשני התלמודים ובמדרש תהלים המספר שבעה כנכון, הגם שיש ביניהם שנוים; אבל בפרוש שלפנינו, מלבד שהמספר שמונה, דבריו לא יתכנו מטעמים אחרים וצריכים בדיקה ותקון; וכן נסחת הילקוט, וכל הנוסחאות האחרות פה צריכות בדיקה ותקון.
- ^ *הערת המדפיס: במדרש תלים שלפנינו הסדר: ירדנה ופיגה וירמוך ותרמיון (בירושלמי איננו מונה הנהרות כלל) ; בבבלי בבא בתרא: ירדן וירמוך וקירומיון ופיגה; ובילקוט: ירדן וירמוך וקרמיון ופוגה: ואלה גם כן צריכין עיון.
- ^ * הערת המדפיס: וׄ זעירא. כך נכתב בגליון מידי הסופר הראשון; ואין שום הפרש בין הקרי לכתיב.
- ^ *הערת המדפיס: דרשיו קרי.