רבינו שמשון על כלים יד

<< · רבינו שמשון · על כלים · יד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

כמה הוא שיעורן. בכלי מתכות שנתרועעו איירי הני תרי קמאי דלי וקומקמום אבל מיחם לפס וקיתונות שניקבו כדמוכח בתוספתא וקומקמום שנקב נותן שם שיעור א' וקיתון שנתרועע יש שם שיעור אחר:

הלבס ואית דגרסי הלפס ופי' גאון וכן בערוך לבס קומקמן גדול וחם ביותר והוא צר משוליו ומחמין בו חמין ומכניסין בו הכלים כעין קיתונות והדומה להן להדיחן במים חמין:

מחוסר חטיפה טמא. הכא איירי בתחילת עשייתן כשעדיין לא נגמרה מלאכתן דמחוסר חטיפה פירוש חטיפה כסוי כדתניא בספ"ק דחולין (דף כה:) מחוסרין כסוי טמאין וחטיפה מלשון חמס דמתרגם חטופין שנגזל הכסוי. ובערוך פי' כלים העשויין וגמר מלאכתן גרידה ואלו לא נגרדו. ויש מפרשים חטיפא כמו טפיחא ופליגא ברייתא אר' עקיבא דקתני בתוספתא קיתון שהוא עתיד לטפוח על פיו ולעשותו כצינור טהור עד שיטפח פיו פירוש כגון שפיו עגול ומשפע פיו לצד אחד ומכה בקורנס ונעשה כעין צינור שמתוך כך כשמערה ממנו מים יוצאין ומקלחין דרך אותה שפה ולטפוח מלשון טפח ליה בסנדליה (ב"ק דף לב:):

לטישה. מלשון (תהלים נב) תער מלוטש לוטש כלי נחשת (בראשית ד) ללטוש את מחרשתו (שמ"א יג) ומתרגמינן לחרפא ית פרשיה ובתוספתא נמי קתני מחוסר לטישה טמא ותרי תנאי אליבא דר"ע. תניא בתוספ' דכלים (ב"מ פ"ד) כלל אמרו בכלי מתכות המחוסר חטיפא טמא ומחוסר לטישה טמא דברי ר"ע וחכ"א כלי מתכות שנתרועעו אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה טמאים ואם לאו טהורין. דלי כדי למלאות בו מים לשתות. מיחם כדי להחם בו לשתות והקיתון כדי לשמש בו את האורחים. הספל כדי להדיח בו אחת מרגליו. ניקבו קומקמוסין כדי לקבל חמין המיחם כדי לקבל סלעים הלבס כדי לקבל קיתונות קיתונות כדי לקבל פרוטות מידות היין והשמן שיעורן במשקין ר' אליעזר אומר בפרוטות עד שיעורו במשקין ר"א אומר בפרוטות:

משנה ב

כמין חזיינא. פי' גאון וכן בערוך כל מקל שנותנין בראשו ברזל במינקת שם המסמר בל' הקדש חזיינא:

סימרו. קבע בראשו מסמר שלא תהא הארץ אוכלתו או להכות מכה בו:

שלשה סדרים. שלש שורות של מסמרות:

וכולן. בין חזיינא בין מסמרות:

מינקת. פי' בערוך כמו כוס של ברזל ומכניסין לתוכו מקל של עץ ויש מפרשים כמו שפופרת של מתכת והכניס בה המקל וכן תחת הדלת כדי שלא תאכלנו הארץ:

היתה כלי. זו המניקה וחיברה למקל או לדלת אין יוצא מידי טומאתה:

תני"א בתוספ' [שם] מקל שעשה בראשו מסמר להיות תופס בו במקום הדייש טהור ואם בשביל שלא תהא הארץ אוכלתו טמא. עשה בראשו מסמר להיות מכה טמא לנוי טהור רבי אליעזר ברבי צדוק אומר דור אחד טמאה שני דורים טהור. מניקת שעשאה לתחת הדלת אף על פי שמשתמש בה טהורה: היתה טמאה ועשאה לתחת הדלת טמאה עד שעה שתטהר. ומאימתי טהרתה בית שמאי אומרים משיחבל ובית הלל אומרים משיחבר דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר בית שמאי אומרים משיחבל ויחברו ב"ה אומרים משיחבל או משיחבר:

משנה ג

הקנטר. פירש גאון וכן ערוך כמו מטה ושבט של ברזל לבנאים והוא עשוי לחתור בו את הברזל:

והדקור. סיכתא כמו (ביצה דף ב.) יחפור בדקר ויכסה:

יתידות אהלים. נועצים יתידות של ברזל בארץ ומותחין את האהל וקושרין מיתרא ביתידות ואין זה תשמישו עם הקרקע שהרי תשמישו לדבר המטלטל:

משוחות. מודדי קרקע כדאמרינן בפ' המוכר הספינה (דף פט:) לא תעשו עול במדה זו מדת קרקע ועושין שלשלת של ברזל למדוד בלא עול דאי מדדי בחבל של פשתן פעמים שמותחו לזה יותר מזה:

עשויה לעצים. שמודדין את הארזים:

ארבעה טפחים. יותר מכן לא חשיב יד:

חמור של נפחים. העץ שמפוחות של נפחים סומך עליו נקרא חמור:

מגירה. כגון שהיתה טמאה כדמוכח בתוספתא ועשה (צ"ל שיניה) שיפה לחור הדלת:

מלמטה למעלה. כגון שהפכם:

כל הכסוים טהורים. אין למדים מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ דהא איכא כסוי טני של רופאים דטמא לכולי עלמא כדתנן לעיל פי"ב [מ"ג] ועוד אחריני דחשיב בתוספ':

תניא בתוספ' [שם] שלשלת דלי גדול ד' טפחים של קטן ושל עולי בבל עשרה קשר בו חבל או משיחה בין מלמעלה בין מלמטה אפילו מאה אמה כולו חיבור אחד. מגירה שעשה שיניה לחור הדלת אע"פ שמשתמש בה טהור היתה טמאה ועשה לחור הדלת טמאה עד שיקבענה במסמר. הפכה בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצדדין טהורה. כסוי קביא ומיחם כסוי טני ובית הדיו טמאין ושאר כל הכסויין טהורין:

משנה ד

קטרב. פי' גאון וכן בערוך שני עצים יש מצד זה מן העול ומצד זה מן העול והן נקובין ומכניסין בתוך אותו נקב עץ ושמו קטרב וקטרין ליה שלא ישמטו הבקר:

כנפים. בראש העול נקוב שני נקבים ושמן כנפים ומהן יצאו אל הקטרב ונקראו כנפים מפני שהן ראשי העול ולא העול בלבד אלא אפילו קצה הבגד כדכתיב (חגי ב) בכנף בגדו:

הסומך. פירש גאון וכן ערוך יש באמצע העול כמין טבעת גדולה בין ממתכת בין מעור בין מעץ בין מחבלים ובו נכנס ראש המחרישה וראש העגלה ומושכים אותו השוורים או שאר בהמות ושם אותה טבעת בלשון קדש סומך:

מחגר. הוא חבל שקושרים תחת צואר השור:

תמחויות. כמין קערות קטנות יש לעול והוא חלק על ראש צואר הבהמה:

הענבל. הברזל שבתוך הזוג המקיש בדופני הזוג ומשמיע את הקול:

משנה ה

שפופרת. כמין גובתא דקניא כמו שפופרת של אבר פרק בתרא דנדה (דף סו.):

האבר. עופרת:

סובב. פירשתי בפי"א:

טסים. וירקעו את פחי הזהב מתרגמינן ורדידו ית טסי דדהבא (שמות לט):

סנדל של בהמה. בפרק במה אשה (דף נט.) מפ' למאי חזי:

שעם. מפ' בערוך קליפי עץ והוא שגמים:

משישופינו. אז הוי גמר מלאכתו כמו (דברים ט בתרגום) ושפות יתיה בשופינא: תניא בתוספ' [שם] הטבעות המקבלות הרצועות הרי אלו טהורות שאינן עשויות אלא לנוי. העשויות להכביד הרצועות ושהרצועות תלויות בהן טמאות. ברזל שתחת צואר בהמה ושעל צואר בהמה טמא. מסמר שהוא מחבר בו את הגלגל שלא ישמט טמא ורשב"ג מטהר בזה. פי' הטבעות משמע מן התוספתא דכנפים דמתני' טבעות הן. שהוא מחבר בו היינו מסמר המחבר את כולן דתנן ומתני' דלא כרשב"ג:

משנה ו

רבי יהודה מטהר. דמראה לא משוי ליה מנא וכסוי טני של מתכת טהור כרבנן דלעיל בפי"ב [מ"ג]:

וחכמים מטמאין. קסברי דמראה משוי ליה מנא: תניא בתוספ' [שם] מודה ר' יהודה לחכמים בכסוי טני של מתכת שעשה בו מראה ונשבר ובטל מתשמישו טהור וחכ"א בין כך ובין כך טמא. מראה שנשברה אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה טמאה ואם לאו טהורה. ניטשטשה אם מראה את רוב הפנים טמאה ואם לאו טהורה:

משנה ז

כלי מתכות. שנטמאו במת והן שלימין אין מטהרין פחות משבעה ימים ומזה עליהן בג' ובשביעי ומטבילן והן טהורין ואם נטמאו במת ונשברו וחזר ועשה מהן כלים בו ביום חזרו לטומאתן ישנה דקסבר ר"א כיון דהזה עליהן ונשברו לא בעי אמתוני ור' יהושע סבר דדינם כשלמים. תניא בתוספ' [שם] ר"א אומר כלי מתכת שנטמא ונשבר והתיכו מזה עליו בו ביום ושונה עליו ברביעי ושנטמא והזה עליו ונשבר והתיכו שונה ומזה עליו בו ביום רבי יהושע אומר אין הזאה פחות משלישי ומשביעי רבי נתן אומר כלי מתכת שנטמא ונשבר והתיכו והזה עליו ונשבר והתיכו ישנה עליו בו ביום ר' יהושע אומר אין הזאה פחות משלישי ומשביעי:

משנה ח

של ארכובה. פירש גאון וכן ערוך כדגרסינן בפרק הקומץ רבה (דף לג.) מזוזתא דבי רבי דעבידה כמין נגר ומפרש לא כנגר המוטל לגמרי אלא כאיסתוירא כי שוקא וכרעא דאדם דדמיא לנו"ן דכפופה דמיניה כייף ומיניה זקיף וכן מפתח שמתכפל בארכובה עם השוק שמו מפתח של ארכובה:

ושל גם. פירש גאון וכן בערוך שהוא כשוק עם הרגל שאינו נפשט ולא הבנתי דבריו מה יש בין של ארכובה ושל גם ובפ"ק דפסחים (דף ח:) ובפרק כיצד מעברין (דף נה.) רגילין לפרש כמין גם כמו ג' יוונית שהוא כמין ך':

היו בו חפים. כשנשבר מתוך גומו נשתיירו בו חפים או נקבים:

חפים. הם שינים:

נקבים. שנכנסים בהם שיני המנעול זה לתוך זה: לא ניטלו ולא נסתמו אלא נפרצו שנתעקמו החפים ונתרחבו הנקבים שנדבק נקב אל נקב:

מסננת של חרדל. כמין נפה של מתכת נקובה כנקבי הנפה והמים יוצאים מלמטה והחרדל נשאר מלמעלה וכאן נפרצו ג' נקבים ונעשו אחד יוצא מהם החרדל:

מלמטה. מדקתני מלמטה משמע ששתים הן זו על גב זו והתחתון נקביו דקין יותר מן העליון:

אפרכס של מתכת. עושין לחרדל אפרכס קטנה כעין שעושין לרחיים ותשובה כלי:

תני"א בתוספ' [שם] מפתח של רכובה שנשבר מתוך רכובתו ר"מ מטמא ורבי יהודה מטהר רשב"ג אומר חילוף הדברים. מסננת של חרדל שנחלקה לארכה טהורה לרחבה אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה טמאה ואם לאו טהורה. אמר ר"א בר' צדוק לא נחלקו ב"ש וב"ה על המסננת של חרדל שנפרצו בה ג' נקבים מלמטה זה בצד זה שהיא טהורה על מה נחלקו על השינים שב"ש מטמאין וב"ה מטהרין: