משנה כלים יד ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יד · משנה ד | >>
הטמאין שבעגלה: העול של מתכתיא, והקטרב, והכנפים המקבלות את הרצועות, והברזל שתחת צוארי בהמה, הסומך, והמחגר, והתמחויות, הענבל, והצינורה, ומסמר המחבר את כולן.
הַטְּמֵאִין שֶׁבָּעֲגָלָה,
- הָעֹל שֶׁל מַתֶּכֶת,
- וְהַקַּטְרָב,
- וְהַכְּנָפַיִם הַמְּקַבְּלוֹת אֶת הָרְצוּעוֹת,
- וְהַבַּרְזֶל שֶׁתַּחַת צַוְּארֵי בְּהֵמָה,
- הַסּוֹמֵךְ, וְהַמַּחְגֵּר, וְהַתַּמְחוּיוֹת,
- הָעִנְבָּל, וְהַצִּנּוֹרָה,
- וּמַסְמֵר הַמְּחַבֵּר אֶת כֻּלָּן:
- הָעִנְבָּל, וְהַצִּנּוֹרָה,
הטמאין שבעגלה -
- העול של מתכת, והקטרב,
- והכנפיים המקבלות את הרצועות,
- וברזל שתחת צווארי בהמה,
- הסומך, והמחגר, והתמחויות,
- והענבול, והצנירה,
- ומסמר המחבר את כולן.
תמונת העגלה, אשר יטענו עליה האבנים והדומה להן, ידוע ומפורסם.
והעץ הנמשך בין שתי הבהמות אשר יוליכו העגלה יקרא עול, והוא מדובק בעגלה. ואם היה ממתכת, הנה הוא טמא שפשוטי כלי מתכות טמאים. ואם היה של עץ מצופה, הנה הוא טהור לפי שהכלים המחופים לא יקבלו טומאה כמו שבארנו.
והקטרב - הוא העץ הנמשך על שני צווארי הבהמות והעול באמצעו, וזו צורתו:
ובקצה הקטרב שני קצוות ברזל יקראו כנפים. ו"כנף" הוא הקצה, וזה מבואר בלשון העברי "על כנפי בגדיהם"(במדבר טו, לח). ואם נעשו אלו הקצוות להכניס בהן הרצועות ותפיסתם על ראשי הבהמות הנה הן מקבלים טומאה, שהן כלים. ואם נעשו לנוי טהורים כמו שבארנו, לפי שהוא מתכת המשמשת את העץ.
וברזל שתחת צוארי הבהמה - הוא ברזל יקשר על הצוואר מפני שלא יחנק בחבל אשר יקשרו בו הקטרב. אולם העופרת אשר ישתמשו מצדדי הצוואר הנה הוא טהור מפני שהוא לנוי.
והסומך - הוא יתד מברזל יעשה בקצה העגלה, ממה שיסמך לזנבי הבהמות להסמך בו העגלה.
והמחגר - הוא גם כן יתד מברזל יהיה בקצה העול, מפני שלא תתעוות העגלה מפני אורך העול.
והתמחויות - הן מקום הקערורית, אשר ישימו בו האבנים וזולתן.
הענבל - הוא הזוג.
והצינורה - הוא האונקלי, אשר יתקעו במשא אשר על העגלה כדי שלא יפול.
ומסמר המחברת כולן - ירצה בו כל מסמר שיחבר חלקי העגלה עד שתשוב אחד, הנה הוא יטמא. ושאר המסמרים אשר בעגלה אשר לא יעשו לחבר החלקים כי אם לנוי, הנה הן טהורים:
קטרב. פי' גאון וכן בערוך שני עצים יש מצד זה מן העול ומצד זה מן העול והן נקובין ומכניסין בתוך אותו נקב עץ ושמו קטרב וקטרין ליה שלא ישמטו הבקר:
כנפים. בראש העול נקוב שני נקבים ושמן כנפים ומהן יצאו אל הקטרב ונקראו כנפים מפני שהן ראשי העול ולא העול בלבד אלא אפילו קצה הבגד כדכתיב (חגי ב) בכנף בגדו:
הסומך. פירש גאון וכן ערוך יש באמצע העול כמין טבעת גדולה בין ממתכת בין מעור בין מעץ בין מחבלים ובו נכנס ראש המחרישה וראש העגלה ומושכים אותו השוורים או שאר בהמות ושם אותה טבעת בלשון קדש סומך:
מחגר. הוא חבל שקושרים תחת צואר השור:
תמחויות. כמין קערות קטנות יש לעול והוא חלק על ראש צואר הבהמה:
הענבל. הברזל שבתוך הזוג המקיש בדופני הזוג ומשמיע את הקול:
העול של מתכת טמא - דפשוטי כלי מתכות מקבלין טומאה:
קטרב - שני עצים יש, מצד זה מן העול ומצד זה מן העול, והן נקובים, ומכניסין בתוך אותו נקב עץ ושמו קטרב, וקושרים אותו שלא ישמטו הבקר. ורמב"ס פירש, שהקטרב הוא העץ שנמשך על שני צדדי הבהמות, והעול באמצעו:
והכנפיים - הם שני קצוות של קטרב. מלשון על כנפי בגדיהם. והם של ברזל:
המקבלות את הרצועות - כלומר, אם נעשו הקצוות של קטרב לקבל בהם את הרצועות, הן טמאים, שחשובין כלי. אבל אם נעשו לנוי, טהורים, לפי שהיא מתכת המשמשת את העץ:
והברזל שתחת צוארי בהמה - קושרים על צוארי בהמה ברזל כדי שלא תיחנק בחבל שקושרים בו הקטרב יב:
הסומך - יש באמצע העול כמין טבעת גדולה ובו נכנס ראש המחרישה וראש העגלה, ואותו טבעת קרוי סומך:
מחגר - חבל שקושרים תחת צואר השור יג. ואית דגרסי והמסגר, והוא יתד [של ברזל] שנותנים בקצה העול שלא תתעוות העגלה מפני אורך העול:
תמחויות - כמין קערות קטנות של עול, וקרויין תמחויות:
ענבל - הוא הברזל המקשקש בתוך הזוג:
צנורא - אונקלי שתוחבים במשאוי שבעגלה שלא יפול:
ומסמר המחבר את כולם - כלומר, כל מסמר שנעשה לחבר הפרקין של עגלה זו בזו. לאפוקי המסמרים שאינן עשויין לחבר, אלא לנוי. שאלו אין מטמאין:
העול של מתכות. העץ הנמשך בין שתי הבהמות אשר יוליכו העגלה יקרא עול. והוא מדובק בעגלה. ואם היה ממתכות כו' הרמב"ם. ועמ"ש בדבור והתמחויות:
והקטרב. פי' הר"ב שני עצים כו' ומכניסים כו' עץ ושמו קטרב. כך פי' הר"ש בשם הערוך. וצריך לומר בין לפי' זה. בין לפי' הרמב"ם. דקטרב דמתניתין בשל מתכות וכה"ג דתנן בספ"י לפסין כו' ופי' הר"ש של ברזל. והיינו שכן רגילין. אבל דמתניתין מיירי בשל חרס. ומשום שהוא דבר הלמד מענינו לא הוצרך לפרש. ואף בכאן כך הוא. ועיין [מ"ש] בפרק דלקמן משנה ג:
והברזל שתחת צואר הבהמה. לשון הר"ב קושרים על צואר הבהמה ברזל כו'. וכן ל' הרמב"ם. ור"ל שהקשירה היא על צואר הבהמה. אבל הברזל מונח מתחת הצואר:
המחגר. לשון הר"ב חבל שקושרים תחת צואר השור. כ"כ הר"ש. וצ"ל דהכא בשלשלת [של מתכות] היא כדלעיל. ומ"ש הר"ב ואית דגרסי המסגר והוא יתד וכו' בפי' הרמב"ם הוא שמפרש יתד וכו' אבל גירסתו ג"כ המחגר. וכן העתיק בחבורו פ"י [הלכה ה] ומצאתי כתוב שהוא מלשון חגר. ע"כ. ויקרא כן על שהוא מונע העוות ויהיה השם המחגר. כמו מסעף פארה (ישעיה י) שפירושו מסיר הסעיפים:
והתמחויות. ל' הר"ב קערות קטנות של עול. והוא ראש העול והוא חלק על צוארי השוורים. ערוך. אבל נראה שלפי דבריו העול דמתני'. הוא עול שעל צואר הבהמה. לא העץ הנמשך בין שתי הבהמות. כמ"ש לעיל בשם הרמב"ם. [ועיין במ"ב פכ"א]. והוא מפרש תמחויות הן מקום הקערורית אשר ישימו בו האבנים וזולתו:
(יא) (על המשנה) העול כו'. העץ הנמשך בין שתי הבהמות אשר יוליכו העגלה, יקרא עול, והוא מדובק בעגלה. ואם היה ממתכת כו'. הר"מ:
(יב) (על הברטנורא) ר"ל שהקשירה היא על צואר הבהמה, אבל הברזל מונח מתחת הצואר:
(יג) (על הברטנורא) והוא מלשון חגר. ויקרא כן על שהוא מונע העיוות. כמו מסעף פארה, שפירושו מסיר הסעיפים:
קטרב: הרמב"ם ז"ל פי' שקטרב הוא העץ שנמשך על שני צדדי הבהמות והעול באמצעו וזו היא צורתו % וכתוב בכסף. משנה פכ"ז דמכירה דקטרב היינו צמד וזהו ההפרש שבין צמד לעול דקתני התם בתוספתא שהביא שם הרמב"ם ז"ל:
והכנפים: מלשון על כנפי בגדיהם שהוא לשון קצה:
בפי' ר"ע ז"ל. ואית דגרסי והמסגר והוא יתד וכו'. עד סוף אמר המלקט הוא פי' הרמב"ם ז"ל וגריס מחגר לשון חגר שהוא פסח שלא תחגר העגלה:
ותתמחויות: פי' הרמב"ם ז"ל הם המקומות המקבלים שמשימין בהן האבנים ושאר דברים הנשאין בעגלה:
והצנורא: אני רואה הגרסא שם בפ' עשירי הצנירה ביו"ד וה"א בכל הדפוסים וכן הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וכבר כתבתי זה פעמים שלש:
ומסמר המחבר את כולן: בהא פליג רשב"ג ומטהר אותו הר"ש ז"ל:
יכין
העול של מתכת: הוא הדייקסעל. ומיירי שהיא של מתכות:
והקטרב: הוא הנקרא קוממעט בל"א והוא כפוף על צואר הבהמה:
והכנפים: הם כב' קרניים שבולטין מזה ומזה בצדדי עליונו של קוממעט הנ"ל שקושרין בהן הרצועות. שבהרצועות ההן מטין הבהמה לימין או לשמאל:
המקבלות את הרצועות: הם רצועות הנ"ל:
והברזל שתחת צוארי בהמה: הוא כמין טס ברזל כפוף כמרזב שמשימין על צואר הבהמה בין הקוממעט להצואר. להגן צוארה שלא ידחקנו הקוממעט במשכה המשא:
הסומך: הוא היתד המחבר הדייקסעל עם העגלה:
והמחגר: הוא חגור ממתכת שמסבב להבהמה וגם בו קשורים חבלי העגלה [ול"מ הי' נ"ל שהוא השווענגעל שמונח על הדייקסעל. ומחגר לכאן ולכאן עליו. ובב' קצוות המחגר קשורים ב' חבלים מזה ומזה. והחבלים הללו שוב מחוברים בהעול מזה ומזה להבהמה. ועי"ז תמשוך הבהמה העגלה]. וכל הכלים שמנה התנא במשנתינו מיירי שהן של מתכות:
והתמחויות: הוא קערורית העגלה בעצמה:
הענבל: הוא כמין קורנס קטן שתלוי תוך חלול הפעמון שמחובר ג"כ בהעול:
והצינורה: הוא ויו שתוחבין מהמשא להעגלה. שלא תשמט המשא ממנה:
ומסמר המחבר את כולן: ר"ל כל מסמר שמועיל לחבר פרקי העגלה. ולאפוקי המסמרות התקועות בעגלה לנוי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת