פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש
על ש"ס: רבינו אשר על הש"ס | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ובאנשים תקצץ ומיירי באשה עסוקה בטהרות אבל אינה עסוקה בטהרות אין לה לבדוק כלל שלא יהא לבו נוקפו ופורש ואיש אפילו אם הוא עסוק בטהרות כיון שאין קרי יוצא בלא הרגש אין לו לבדוק כלל כדי שלא יבא לידי השחתת זרע. דתניא ר"א אומר כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם. אמרו לו לר"א והלא ניצוצות ניתזין על רגליו ונראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו שהן ממזרין א"ל אפשר שיעמוד על מקום גבוה וישתין או שישתין בעפר תיחוח אמרו לו ואם אין עפר תיחוח ואין לו מקום גבוה מה יעשה אמר להם מוטב שיוציא לעז על בניו שהן ממזרין ולא יעשה עצמו שעה אחת רשע לפני המקום. וכל כך למה לפי שמוציא שכבת זרע לבטלה. ואמר רבי יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה שנאמר וירע בעיני ה' את אשר עשה וגו' דבי ר' אומר כאילו שופך דמים שנאמר הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים אל תקרי שוחטי אלא סוחטי רב אשי אמר כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא תחת כל עץ רענן וכתיב התם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. אמר ר"נ אם היה נשוי מותר תנא אבא בריה דרב מנימין בר אבא אבל מסייע הוא בביצים מלמטה. אמר ר' אבהו א"ר יוחנן גבול יש לו מעטרה ולמטה מותר מעטרה ולמעלה אסור. אמר רב המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי. ולימא אסור. משום דמגרי יצר הרע אנפשיה. אמר אביי נקרא מומר שכן אומנותו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך עבוד עבודת כוכבים והוא הולך ועובד. א"ר אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של כתיב (התם) הכא וירע בעיני ה' את אשר עשה וכתיב התם כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע (וכתיב צדיק אתה ה' ולא יגור במגורך רע) א"ר אלעזר מאי דכתיב ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד ואמרינן בשמעתין אמר רב פפא שמע מינה מכנסים אסור והא כתיב ועשה להם מכנסי בד. ההוא כדתניא מכנסי הכהנים למה הן דומין כמין פמליא של פירושים למעלה עד מתנים למטה עד ירכים. ויש להם שניצין. ואין להן לא בית הנקב ולא בית הערוה:

סימן בעריכה

מתני' החרשת והשוטה כל מי שנטרפה דעתה אם יש להן פקחות מתקנות אותן והן אוכלות בתרומה. סומא בודקת עצמה ומראה לחברתה :

גמ' אתמר בדקה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה ולמחר מצאה עליה דם אמר רב טמאה נדה. איתמר נמי אמר שמואל טמאה נדה וכן מורו בי מדרשא טמאה נדה. תניא בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם רבי אומר טמאה נדה. ר' חייא אומר טמאה משום כתם. אמר לו רבי חייא אי אתה מודה שצריכה כגריס ועוד א"ל הן. א"ל אף אתה עשיתו כתם ור' קסבר בעינן כגריס ועוד לאפוקי מדם מאכולת וכיון דנפק מדם מאכולת ודאי מגופה קאתי. ופליגי בה נמי רבי ורבי יוסי דתניא רבי מטמא ורבי יוסי מטהר. ופר"ח ז"ל רבי יוסי מטהר משום דם ומטמא משום כתם והלכתא כרבי יוסי וכרבי חייא:

סימן געריכה

מתני' כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן והבאין מן הדרך נשיהן להן בחזקת טהרה:

גמ' תניא במד"א שהניחה בחזקת טהרה. אבל הניחה בחזקת טמאה לעולם היא בטומאתה עד שתאמר לו טהורה אני. אמר רב שמואל בר אבא אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי ווסתה ובא עליה א"ל ר' שמואל בר רחבא לרבי אבא אמר רבי יוחנן אפילו בילדה דבזיזא למיטבל (אמרי) אמר ליה אטו ודאי ראתה מי אמר ר' יוחנן. אימור דאמר רבי יוחנן ספק ראתה ספק לא ראתה ואם תמצי לומר ראתה אימר טבלה אבל ודאי ראתה מי יימר דטבלה הוי ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי וודאי :

סימן דעריכה

מתני' חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג (אדמה) ב"ש אומרים אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי. וב"ה מטהרין הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין. פר"י דמכאן משמע דירוק סתם הוא צבע הדומה לחלמון של ביצה או לזהב הנוטה למראה אדמומית וכן משמע בפרק אלו טריפות (דף מז:) גבי מראות הריאה דקאמר ככשותא וכמוריקא וכביצה טריפה אלא ירוק דכשירה היכי דמי ככרתי ובפרק לולב הגזול (דף לד:) נמי אמרינן ירוק ככרתי מכלל דסתם ירוק לא הוי ככרתי. ואמר בבראשית רבה וירק את חניכיו מלמד שהוריקן בזהב וכן הוא אומר ואברותיה ברקרק חרוץ. אלמא דסתם ירוק הוא צבע הנוטה לאדמומית כזהב ובדורות הללו אין בקי במראות דמים לישען על חכמתו ולהפריד בין דם לדם ואפילו בימי חכמי הש"ס היו מן החכמים שהיו נמנעים מלראות דמים. כ"ש האידנא שאין לטהר שום דם הנוטה למראה אדמומית אם לא שיהא לבן וירוק כמראה הזהב אע"ג דתנא קמא סבר דדם ירוק תולין עליו. נראה דהלכה כחכמים דמטהרין כי היכי דהלכה כב"ה דמטהרין כמימי תלתן וכמימי בשר צלי ולא כת"ק דאמר תולין. ה"ה בדם ירוק אין הלכה כת"ק:


הדרן עלך כל היד