ראש מילין/צדי

• "אל'ף" • "בי"ת" • "גימל" • "דל"ת" • "ה"א" • "וי"ו" • "זיי"ן" • "חי"ת" • "טי"ת" • "יו"ד" • "כ"ף" • "למ"ד" • "מי"ם" • "נו"ן" • "סמ"ך" • "עי"ן" • "פ"א" • "צד"י" • "קוף" • "רי"ש" • "שי"ן" • "תי"ו" • מנצפ"ך • "כ"ף פשוטה" • "מי"ם סתומה" • "נו"ן פשוטה" • "פ"א פשוטה" • "צד"י פשוטה"

"צד"י"

נרדף הוא הצד"י במבטאו הנסמך אל הקו"ף הבא אחריו להיות מבוטא בשם צדי"ק. מושג הצדק, בכלליות ובפרטיות, הרי הוא משתכלל בקיבוץ הצבעים כולם, בעריכת כל הכחות כולם על מכונם ועל סדרם, במקומם ושיעורם. הצדדיות, הרישום של היחש של כל נושא בכל ערכיו אל מה שחוץ לו, החפץ הפנימי שהצדדים כולם של כל מושג, של כל מצוי והוה, שהם הם הנוגעים בהעולם החיצוני, הם יהיו יחושים מלאים צדק, וצדקת ד' תגלה בכל עולמים ובכל תכונותיהם, תנועותיהם והופעותיהם, מילוי זה והרכבה זו מציינים את מלא הצדק האישי, אור היסודי של צדיק יסוד עולם, שהתהוות רצון מלא יפעה זו היא בנין העולם כולו, שכלולו ותקומתו. החיים הנקודתיים המסופגים מאור החיים השוטפים הכלליים עם כל מלחמותיהם, ונטייתה של המלחמה וכח הזיי"ן אל היסוד של אור החיים ומגמתו, לא אל המיתה והחרבן שהיא שאיפת הרשע, יגלה לנו הצד"י בתמונתו, תמונת נו"ן, ספיגת החיים, סמל ההפריה וההתגלות החיונית מתוך השטף המלא של התמזגות כל הפרטיות אל הכלליות האיתנה, מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ד'. הזיי"ן נמשך הוא אל הנו"ן, מתעקם הוא ובא אל חיקו, והבסיס המעשי, המתגלם בפועל וביצירה של הצדק, הצדקה והצדיק, בכל צדי צדדיו, בכל יחושיו וקישוריו, הולך הוא ומתגדל, מתארך הוא המעמד התחתיתי ותכונתו מתגדלת, חזק הוא הבנין השומר את כל העומדים עליו מירידה תהומית, יראת ד' מקור חיים, למען סור משאול מטה, ומגדל עז שם ד', בו ירוץ צדיק ונשגב.