קרבן אליהו/פריה ורביה
פריה ורביה
עריכהא. בראשית יש בה מצות עשה אחת והיא מצות פריה ורביה, שנאמר "ויברך אתם אלהים ויאמר להם פרו ורבו". כתב בספר החינוך וז"ל: משורשי המצוה הזאת כדי שיהיה העולם מיושב כי ה' חפץ בישובו כדכתיב: [ישעיה מה יח] "לא תהו בראה לשבת יצרה" והיא מצוה גדולה שבסבתה מתקיימת כל המצות בעולם כי לבני אדם נתנו ולא למלאכי השרת עכ"ל.
ומלבד זה נראה לי המחבר, ששורש מצוה זו כדי שידמה האדם לבוראו, מה הוא מהוה הויות - גם האדם מהוה הויות בהולדת הולד, כמו שדרשו ז"ל [בסוטה די"ד ע"ב] "אחרי ה' אלהים תלכו" הלך אחר מדותיו, מה הוא חנון אף אתה חנון כו', שצריך האדם להדמות לבוראו בכל מדותיו. והנה על ידי פריה ורביה דומה לו במדה זאת להיות מהוה הויות.
וכיון שבמצוה זו דומה לבוראו שמהוה הויות, לכן אינו יוצא ידי חובתו כי אם בבן ובת, כשם שהקב"ה ברא בן ובת, ר"ל האדם ואשתו [כמ"ש יבמות דס"א ע"ב].
ובזה מתיישב שחייבו חז"ל לאדם במצוה זו בן י"ח שנים כמאמר התנא [אבות פ"ה] בן י"ח לחופה, שהוא סימן ח"י, שעל ידי מצוה זו יקנה חיים, בהיותו דומה לחי העולם מהוה הויות כמוהו.
וגם נקרא חי בהניח זרע אחריו כדחז"ל "בן איש חי" כו', וכאומרם [נדרים דס"ד ע"א] מי שאין לו בנים חשוב כמת.
גם הזהירו חז"ל שלא יעבור מבן עשרים שנה כאומרם [במסכת קדושין דכ"ט ע"ב] עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה ואם עבר ולא נשא [אומר] תפח עצמותיו ע"כ. וטעם שלא יעבור מבן עשרים, כי אדם הראשון כמבן עשרים שנה נברא כדאיתא במדרש פ' בראשית כו', ואז מיד נברא לו זווגו ונזדמנה לו חוה. ועוד בקיום מצוה זו בא האדם להכיר שפלותו גודל מע' בוראו, כי הנה התמיש[1] פניו למטה מביט למקום שנברא כי מעפר לוקח ואל עפר ישוב. והחי יתן את לבו לשוב אל ה' בראות יצירתו בתוך גוף נגוף מלא ליחות, נוד מלא צואה ופיה מלא דם, ועובר במקום השתן ב' פעמים, חד כשהולידו אביו ואחד כשילדתו אמו[2]. ונמצא שבקיום מצוה זו בא האדם בהסתכלות כל זה ומכיר שפלותו ומיעוט ערכו ומתדבק בבוראו בראות ענותנותו שמשגיח על שפל שבשפלים ועם זה עוזב עצת היצר הצורר ורודף אחר מצותיו.
ולכן אמרו ז"ל [ביבמות דס"ב ע"ב] כל השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה, כי בה תתבטל היצר, ואין שמחה באדם בעוד שהיצר שולט בו. וגם שרוי בלא תורה, כי בעודו בלא אשה אינו מסתכל בכל האמור שמביאו להדבק עצמו בבוראו ובתורתו ובקיום מצותיו. וגם שרוי בלא טובה לפי דאין טוב לאדם מהשפעתו ית' כי אם כשהוא מנוקה מעבירות וזה לא נמצא בנקל כי אם כשהאדם נשוי אשה. וגם אמרו השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה מטעם זה שבהיות האדם נשוי אינו חוטא ונמצא המצות הם חומה נשגבה מנן וצינה להצילו (בכל) [מכל] פגעים רעים.
עיקר מצוה זו, יבמות פרק הבא על יבמתו [דף ס"א], הרמב"ם הלכות אישות פ' ט"ו ה"א ואילך, סמ"ג עשין מ"ט, סמ"ק סימן רפ"ו, שו"ע אבן העזר סי' א', לוחות הברית דף רס"ח ע"ב ובדף רע"ג ע"א ורע"ד ע"א, ס' המצות עשין רי"ח.
סדר תולדות נח אין בה מצוה.
הערות שוליים
עריכה[1] צ"ל: התשמיש. וכונתו דהאדם פניו למטה. וכן העתיק בספר ילקוט יצחק.
[2] ועי' עוד לרבינו בשבט מוסר [פרק ב' בדרכים להמנע מהגאוה] וז"ל: השלשה עשר, ישים בדעתו תמיד בשרשו כי ילוד אשה הוא, ועבר במקום השתן שתי פעמים: אחד, כשהולידו אביו, שנית, כשילדתו אמו. ולאיש אשר אלה לו נשאר לו צד להתגאות.