קיצור שולחן ערוך קכז

סימן קודם – לתוכן העניינים – סימן הבא

סעיף א

• כשם שמצווה על הציבור להתענות ולהתפלל על כל צרה שלא תבוא, כך מצווה על כל יחיד, שאם באה עליו חס ושלום איזו צרה, כגון שהיה לו חולה בתוך ביתו, או שהוא תועה בדרך, או חבוש בבית האסורים על ידי עלילה, מצווה עליו שיתענה (ועיין לעיל סוף סימן קכ"א), ויתפלל אל ה', ויבקש רחמים מאתו יתברך שמו שיושיע לו.

ודבר זה מדרכי תשובה הוא, שלא יאמר האדם חס ושלום: מקרה היא הצרה, שנאמר: "והלכתם עמי בקרי והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי", פירוש: כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהוא קרי, אוסיף עליכם חמת אותו קרי. אבל צריך האדם לדעת כי בחטאיו הביא עליו האלהים את כל הרעה הזאת, ויפשפש במעשיו, וישוב אל ה' וירחמהו.

סעיף ב

• יחיד שהוא רוצה להתענות, צריך לקבל עליו ביום שלפניו בתפילת המנחה. דהיינו בברכת "שמע קולנו" יהרהר בליבו שהוא מקבל עליו להתענות, וקודם "יהיו לרצון" יאמר: "ריבון העולמים הרי אני לפניך בתענית" וכו' (כמו שנדפס בסידורים). ואף על פי שאוכל ושותה אחר כך עד שיעלה עמוד השחר (עיין לעיל סימן קכ"א סעיף ח), אין בכך כלום.

• וכן אם רוצה להתענות איזה ימים זה אחר זה, אף על פי שיאכל וישתה בלילות שביניהם, סגי בקבלה אחת. אבל אם מקבל עליו איזה ימים שאינם רצופין, כגון ב' ה' ב', יש לקבל עליו כל יום במנחה שלפניו.

סעיף ג

• מי שהוא רגיל להתענות בעשרת ימי תשובה, או ביום א' דסליחות וערב ראש השנה, אין צריך לקבלם, שהם מקובלים מכוח המנהג. וכן תענית חלום אין צריך קבלה.

וכן תענית ב' ה' ב' שלאחר פסח וסוכות, אם ענה אמן אחר ה"מי שבירך" והיה דעתו להתענות, די בכך ואין צריך קבלה אחרת. ומכל מקום אם מתחרט ואינו רוצה להתענות, רשאי, כיון שלא קיבל עליו בפירוש ולא הוציא בפיו שהוא רוצה להתענות.

סעיף ד

אף אם לא קיבל עליו את התענית בפיו, אלא בהרהור קיבל עליו וגמר בדעתו להתענות למחר, ואפילו שלא בשעת תפילת מנחה, אלא קודם תפילת מנחה או אחר כך בעוד שהוא יום, הוי קבלה וחייב להתענות.

סעיף ה

כל השרוי בתענית, לא ינהג עידונים בעצמו, ולא יקל ראשו, ולא יהא שמח וטוב לב, אלא דואג ואונן, כמו שכתוב: "מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו".

סעיף ו

בתענית יחיד, מותר לרחוץ את פיו במים בשחרית.

סעיף ז

אם קבל עליו סתם להתענות, חייב להשלים עד צאת הכוכבים, אפילו בערב שבת.

סעיף ח

המתענה ומפרסם את עצמו להתפאר, הוא נענש על כך. אבל אם מפצירין בו לאכול, מותר לגלות שהוא מתענה.

סעיף ט

המתענה אפילו תענית יחיד, בין תענית נדבה בין תענית חלום, אומר בתפלת המנחה ב"שמע קולנו" – "עננו", כמו בתענית צבור. (ואף על פי שהוא יחיד, אומרו בלשון רבים, ואל ישנה ממטבע שטבעו חכמים). וקודם "יהיו לרצון" אומר: "ריבון העולמים" וכו'.

סעיף י

• מי שנדר להתענות יום אחד או עשרה ימים, ולא פרט איזה יום או ימים, אלא שאמר סתם, אף על פי שקיבל עליו בשעת מנחה להתענות למחר, אם אירע לו צורך גדול לאכול, כגון שקורין אותו לסעודת מצווה, אף על פי שאינו שייך להסעודה, או שאדם גדול מפציר בו לאכול וקשה לו לסרב כנגדו, או שהוא מצטער, הרי זה לווה תעניתו ויכול לאכול היום, אף על פי שכבר התחיל להתענות, ומתענה תחת יום זה יום אחר.
• ודווקא בעניין זה, דמה שקבל עליו התענית, היה רק בשביל לקיים את הנדר. אבל אם לא נדר מתחילה, רק שקיבל עליו בשעת מנחה להתענות למחר, אפילו מצטער אחר כך הרבה, אינו רשאי ללוות תעניתו לפרעו ביום אחר (ועיין בסעיף י"ב).

סעיף יא

וכן אם בשעת נדרו פרט ימים ידועים וגם קיבל עליו בשעת מנחה, שוב אינו יכול ללוות תעניתו.

סעיף יב

מי שקיבל עליו להתענות ומצטער הרבה בתעניתו, יכול לפדותו בממון כפי עושרו, ונותן את הדמים לעניים. אבל בתענית שמחמת נדר לא מהני פדיון. וכן בתענית שגזרו הצבור לא מהני פדיון, אלא אם כן התנו כן הצבור.

סעיף יג

מי שנדר להתענות ב' ה' ב', מותר לו להחליף ולהתענות ה' ב' ה', אבל לא ימים אחרים, כי מסתמא היתה כוונתו להם, מפני שהם יומי דדינא.

סעיף יד

תענית ב' ה' ב' שלאחר פסח ושלאחר סוכות, וכן בעשרת ימי תשובה, שלא קיבלו בשעת מנחה, אלא שהוא מתענה מכוח המנהג, ואפילו כיוון בשעת עניית אמן על מי שבירך, כל שלא קיבלו בשעת מנחה, אם אירע ברית מילה או פדיון הבן או שאר סעודת מצווה, מצווה לאכול ואין צריך התרה, כי כל המתענה בימים אלו על דעת המנהג הוא מתענה, והמנהג לא נתייסד להתענות במקום סעודת מצווה.

סעיף טו

במקום שמותרין לאכול בסעודת מצווה, נפסק התענית לגמרי ומותר לאכול אחר כך גם בביתו, אבל קודם הסעודה אסור לאכול, רק אבי הבן ביום המילה והסנדק יכולין לאכול גם לפני הסעודה, כיון שהוא כמו יום טוב להם.

סעיף טז

אבל אם אכל שלא בהיתר ביום התענית, בין בשוגג בין במזיד, חייב להשלים את התענית גם לאחר האכילה, ויש לו להתענות אחר כך ב' ה' ב' לכפרה על מה שאכל ביום התענית. ומכל שכן אם היה יום התענית מחמת נדר, שצריך להשלים נדרו אחר כך.

סעיף יז

יחיד המתענה על צרתו ועָבְרָה, או שמתענה בשביל חולה ונתרפא או מת, צריך להשלים כל התעניות שקבל עליו. וכן אם קיבל עליו תעניות או שאר מצווה עד שייעשה בנו בר מצווה, ומת הבן קודם, צריך הוא לקיים את נדרו עד השעה שהיה ראוי להיות בנו בר מצווה (עיין יו"ד סי' ר"כ ברמ"א סעיף ט"ו). אבל אם נודע לו שקודם שקיבל עליו להתענות כבר עברה הסיבה, דהוה קבלה בטעות, אינו צריך להשלים.

סעיף יח

יפה תענית עם תשובה לבטל חלום רע כאש לנעורת, ודווקא בו ביום. ומכל מקום אינו מחוייב להתענות, דאמר שמואל: החלומות שוא ידברו. אבל מחויב לעשות תשובה ולעסוק כל היום בתורה ותפילה. ולעניין תענית חלום בשבת, עיין באו"ח סימן רפ"ח.