פתיחת התפריט הראשי

(א)עריכה

מיד כשהתחילה האשה להרגיש סימני לידה, אפילו היא מספקת, קוראין לה מיילדת, אפילו ממקום רחוק כמה פרסאות.

(ב)עריכה

יולדת הרי היא כחולה שיש בו סכנה, ומחללין עליה את השבת לכל מה שהיא צריכה. אך אם אפשר לעשות על ידי שינוי או על ידי אינו יהודי, עושין. ונקראת יולדת משתשב על המשבר או משעה שהדם שותת ויורד, או שאין בה כח ללכת בעצמה, גם המפלת לאחר ארבעים יום מטבילתה דינה כיולדת.

(ג)עריכה

כל שלושה ימים הראשונים, אפילו אומרת שאינה צריכה, מחללין עליה את השבת. ואחר כך אם אין בה חולי אחר רק צער הלידה, עד שבעה ימים, אם אומרת צריכה אני מחללין עליה, ואם אומרת שאינה צריכה אין מחללין. מונין ימים אלו מיום הלידה ולא מעת לעת, כגון אם ילדה ביום רביעי לעת ערב הרי היא ביום שבת לאחר שלושה. ואם ילדה בשבת לעת ערב, הרי היא בשבת הבאה לאחר שבעה. ואם יש קצת חשש סכנה, שהאשה חלושה בטבעה, המקל למנות ימים אלו מעת לעת לא הפסיד.

(ד)עריכה

לאחר שבעה ימים, אפילו אומרת צריכה אני, אין מחללין עליה, אלא הרי היא עד שלושים יום כחולה שאין בו סכנה, ועושין כל צרכיה על ידי אינו יהודי. אבל להסיק עבורה מותר אפילו ישראל כשלא נמצא אינו יהודי בנקל, ואפלו בתקופת תמוז, משום דיולדת כל שלושים יום מסוכנת היא בצינה.

(ה)עריכה

הוולד שנולד, מרחיצין אותו וחותכין את טבורו ומיישרין איבריו ועושין לו כל צרכיו. אך אם אינו בן קיימא, כגון שנולד לשמונה חדשים, אסורין לטלטלו, אלא אמו שוחה עליו ומניקתו, מפני צער החלב המצער אותה.