קיצור שולחן ערוך עז

<< · קיצור שולחן ערוך · עז · >>

סעיף א מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו זכירת שבת בקדוש. וצריך לזכרהו בכניסתו בקדוש וגם ביציאתו בהבדלה. ותקנו חכמים שתהא זכירה על כוס יין, בין בכניסתו בין ביציאתו - רע"א

סעיף ב יכולין לקדש ולאכול אע"פ שעדין אינו לילה. אך הנוהגין כל ימות החל להתפלל מעריב בזמנה ובשבת מקדימין - כמו שכתבתי בסימן שלפני זה, אלו אסורין לאכול משהגיע חצי שעה קדם צאת הכוכבים. ולכן אם אין יותר מחצי שעה עד הלילה, צריכין להמתין עד הלילה, ואז יקראו תחלה שלש פרשיות של קריאת-שמע, ואחר כך יקדש. ואסור לטעם כלום ואפלו מים קדם קדוש

סעיף ג מצוה לקדש על יין ישן, ומצוה לברור יין יפה. ואם אפשר, יש להדר אחר יין אדם. ובמקום שאין יין כשר כראוי מצוי, מקדשין גם על יין צמוקים - עין לעיל סימן נ"ג סעיף ו. ויכלו, יש לומר מעמד. ומסתכל בנרות, ואחר כך ישב. ומסתכל בכוס ומברך בורא פרי הגפן ואשר קדשנו וכו'. ואם אין לו יין, מקדשין על הפת ולא על שאר משקין - רע"א רע"ב

סעיף ד גם הנשים חיבות בקדוש. על כן ישמעו היטב את הקדוש ויענו אמן, אבל ברוך הוא וברוך שמו לא יאמרו )עין לעיל סימן ו' סעיף ט(. וקטן אפלו הוא בן שלש עשרה שנה, אם אינו ידוע שהביא שתי שערות, אינו מוציא את האשה, ולכן תקדש האשה בעצמה. ואם אינה יודעת, תאמר עם הקטן מלה במלה. וגם אם שומעת את הקדוש מן הבעל או מאיש אחר, יותר נכון הוא שתאמר עם המקדש מלה במלה. אם יש כמה בעלי בתים בבית אחד, איך יתנהגו בקדוש, עין לקמן סימן קל"ה סעיף ו

סעיף ה יין שנתחמץ, אין מקדשין עליו. וכן יין שיש לו ריח רע, אף על פי שלא נתחמץ, אלא ריחו וטעמו יין, שמברכין עליו בורא פרי הגפן, רק שמסריח קצת מחמת שהיה בכלי מאוס, וכן אם הוא מריח אחר החבית - תוספת שבת בשם ש"א אין מקדשין עליו. וכן יין שעמד מגלה איזה שעות - אף- על- גב דהאידנא לא קפדינן אגלוי, אין מקדשין עליו משום הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך. יין שיש בו קמחין, יש לסננו. ואם אי אפשר לסננו, מקדשין עליו כך. אבל אם יש עליו קרום לבן, אין מקדשין עליו דמסתמא פג טעמו

סעיף ו מקדשין על יין מבשל ועל יין שיש בו דבש. אך יש אומרים, שאין מקדשין עליהם, כיון דאינן ראויין למזבח. על כן אם אפשר, יש להדר אחר יין אחר - ער"ב

סעיף ז הכוס צריך להיות שלם ונקי. וכל הדינים שהן בכוס של ברכת המזון - לעיל סימן מ"ה סעיף ג' וסעיף ד' יש גם בכוס של קדוש בין ביום בין בלילה, וכן בכוס של הבדלה. וטוב לקדש בלילה על כוס גדול שישיר ממנו לקדוש היום ולהבדלה

סעיף ח החלות תהיינה מכסות בשעת קדוש. ואפלו הוא מקדש עליהן, תהיינה מכסות בשעת קדוש זכר למן שהיה מכסה בטל מלמטה ומלמעלה

סעיף ט המקדש, ישתה מן הכוס לכל -הפחות כמלא לגמיו בלי הפסק. ומצוה שיטעמו כלם מכוס של ברכה. מי שאינו שותה יין מחמת גדר או מחמת שמזיק לו וכדומה, אין לו לקדש על היין על סמך שישתו המסבין - רעא רעב

סעיף י יין של קדוש, לפי שהוא מצרכי הסעודה, אינו טעון ברכה לאחריו, דברכת-המזון פוטרתו. אך יש פוסקים דסבירא להו, דאינו פוטרתו. על כן אם אפשר, יש לו להדר, שלאחר ברכת-המזון יברך על כוס יין וישתה רביעית, ויברך ברכה אחרונה לפטור גם את הכוס של קדוש

סעיף יא על היין שבתוך הסעודה אינו צריך לברך, שנפטר בברכת בורא פרי הגפן שבקדוש - ער"ב

סעיף יב קדש על הכוס סבר שהוא יין, ואחר כך נמצא שהוא מים או שאר משקה, יחזור ויקדש על היין. ואם עמד לפניו יין על השלחן. והיתה דעתו לשתות יין גם בתוך הסעודה, אינו צריך לקדש שנית, דהוי כאלו קדש על היין. ואם לא היה יין לפניו על השלחן, אבל היה יין בביתו והיתה דעתו לשתות בתוך הסעודה, אין צריך לברך בורא פרי הגפן, אלא אשר קדשנו וכו - ועין לעיל סימן נ"ו סעיף ז'.', ואם היה הכוס של שכר או מי דבש - מעד במקום שהוא חמר מדינה - עין לעיל סימן מ"ה סעיף א', בכל אפן אין צריך לקדש שנית, אלא יברך שהכל וישתה. ובמקומות שנוהגין לקדש אחר נטילת ידים קדם בציעת הפת, גם כן אין צריך לחזור ולקדש, אלא מברך המוציא . והוי כאלו קדש על הפת - רע"א

סעיף יג גם ביום בסעודת שחרית צריך לקדש על הכוס, דהינו שמברך עליו בורא פרי הגפן, וזהו הקדוש. וגם נשים חיבות בקדוש זה - פרמ"ג. וגם קדם קדוש זה, אסור לטעם כלום, ואפלו מים, כמו בקדוש הלילה - ועין לעיל סימן ח' סעיף ב' ומצוה מן המבחר שיהיה קדוש זה גם כן על היין דוקא. ואם חביב לו יין-שרף ומקדש עליו, גם כן יוצא, אך שיהא הכוס מחזיק רביעית, וישתה מלא לגמיו בלי הפסק ואם מקדש על היין ורוצה לשתות גם יין-שרף או קפה, עין לעיל סימן מ"ט סעיף ו

סעיף יד בין בלילה בין ביום, אין קדוש אלא במקום סעודה, שנאמר, וקראת לשבת ענג, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, במקום שאתה קורא לשבת, כלומר, קריאה דקדוש, שם יהא ענג. ואם קדש בבית זה ואוכל בבית אחר, אפלו אם בשעת קדוש היה בדעתו כן, אינו יוצא ידי קדוש, וגם צריך לאכול מיד לאחר הקדוש. ואם לא אכל מיד לאחר הקדוש, לא יצא ידי קדוש. וביום אף שאינו רוצה לאכול מיד סעודה קבועה, יכול לקדש ולאכול קצת פת כיסנין, ואז צריך לשתות מן הכוס רביעית, כדי לברך ברכה על המחיה ועל פרי הגפן. וזאת יכול לעשות גם קדם מוסף אם לבו חלוש - עין סעיף שאחר זה ומוהל שהוא צריך לברך על כוס המילה ועדין לא קדש, ישתה מן הכוס כמלא לגמיו ועוד רביעית - עין סימן שלפני זה סעיף ח

סעיף טו מתר לטעם אחר תפלת שחרית קדם תפלת מוסף. וטעימה, הינו פת כביצה ולא יותר. ופרות, אפלו הרבה, כדי לסעוד את הלב, ובלבד שיקדש תחלה וישתה כמלא לגמיו ועוד רביעית יין, - דלעת הצרך סמכינן, דזאת הוי קדוש במקום סעודה, או ישתה רביעית יין ויאכל כזית מחמשת מיני דגן - רע"ג רפ"ו

כה ניסן

סעיף טז כל אדם מישראל בין איש או אשה, חיבים לאכל בשבת שלש סעודות, אחת בלילה ושתים ביום. וחיב לאכול בכל סעודה פת, ואפלו בסעודה שלישית יזהר מאד לאכול פת דוקא. - וכיון שהוא נוטל ידיו ומברך על הנטילה, צריך לאכול פת כביצה, עין לעיל סימן מ' סעיף א'. לכן יזהר כל אדם, שלא למלאת כרסו בסעודת שחרית, כדי שיוכל לקים מצות שלש סעודות, ואם אי אפשר לו כלל לאכול פת גמורה, יאכל לכל- הפחות פת כיסנין או שאר מאכל העשוי מחמשת מיני דגן שמברכין עליו בורא מיני מזונות, שהוא נקרא מזון. ואם גם זאת אי אפשר לו, יאכל על- כל- פנים דברים שדרך ללפת בהם את הפת, כגון בשר ודגים וכיוצא בהם. ואם גם זאת אי אפשר לו, יאכל על -כל- פנים פרות מבשלים. זמן סעודה שלישית הוא משיגיע זמן מנחה גדולה, דהינו משש שעות ומחצה ואילך

סעיף יז וחיב לבצוע בכל סעודה על שתי ככרות שלמות, ואוחז שתיהן בידו בשעת ברכת המוציא ובוצע אחת מהן. ונוהגין לרשום בסכין על הככר במקום שרוצה לבצוע, והטעם, מפני שבחל צריכין לחתך קצת סביב הפת קדם ברכת המוציא, כמו שכתבתי בסימן מ"א סעיף ג', ובשבת אי אפשר, משום דבעינן שיהיה הפת שלמה בשעת הברכה, ולכן על- כל -פנים רושמין מקום החתך, כדי שידעו היכן יחתכו ולא יצטרכו להפסיק הרבה ולעין באיזה מקום יחתכו. ויש להניח הככרות שתהא זו שהוא רוצה לבצוע אותה לפניו, כדי שלא יצטרך להעביר על המצוה. ואפלו אוכל כמה סעודות צריך בכל סעודה שתי ככרות שלמות. וכן כשמקדש ביום בשחרית קדם הסעודה הקבועה ואוכל פת כיסנין, יש לקחת שתים שלמות - כן ראיתי לנהוג אצל גדול אחד

סעיף יח אם אין לכל המסבין בשלחן לחם משנה, אלא לפני אחד, יבצע הוא להוציא את כלם, וגם בברכת המוציא יצאו במה שברך הבוצע. וקדם שיברך המוציא, יאמר: ברשות מורי ורבותי, ולאחר שטעם הוא מפרוסת המוציא, נותן לכל אחד פרוסה ואוכלים - רע"ד רצ"א

סעיף יט אם לא קרא הפרשה בערב שבת, לא יאכל שבת בשחרית עד שיקראה, ואם לא קראה קדם האכילה, יקרא על- כל- פנים קדם מנחה, ובדיעבד, עד סוף יום שלישי - רפ"ה

סעיף כ אסור להתענות בשבת לשם תענית, אפלו זמן קצר. ואפלו שלא לשם תענית, אסור על כל פנים להתענות עד חצות

סעיף כא אסור להצטער,חס ושלום, על איזה צרה רחמנא לצלן, אלא יבקש רחמים מבעל הרחמים

סעיף כב מצוה להרבות בפרות ומגדנות ומיני ריח, כדי להשלים מאה ברכות ומצוה לענגו בכל דבר שהוא לו לענג, שנאמר, וקראת לשבת ענג

סעיף כג אחר סעודת שחרית, אם רגיל לישן, יישן. אבל אל יאמר: אישן מפני שאני צריך לעשות מלאכה או ללכת בדרך בלילה

סעיף כד אחר כך קובעים ללמוד תורה. בפרשת שבת נאמר, ויקהל משה, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, למה נאמר בפרשה זו ויקהל, ולא נאמר כן בבכל התורה כלה. אמר הקדוש- ברוך- הוא למשה, רד ועשה לי קהלות גדולות בשבת, כדי שילמדו הדורות הבאים אחריך להקהיל קהלות בכל שבת ללמד תורה ברבים. עוד אמרו, לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בתורה, כי הרבה אנשים טרודים כל ימי החל במלאכתם ואין להם פנאי לעסוק בתורה בקביעות, ובשבת ויום -טוב שהם פנויים ממלאכתם, יכולין לעסוק בתורה כראוי. לפיכך בעלי מלאכה ובעלי בתים שאינם עוסקים בתורה כל ימי השבוע, המה מחיבים יותר לעסוק בתורה ביום שבת קדש, איש איש כפי השגתו ויכלתו - ר"צ