קיצור שולחן ערוך עו

<< · קיצור שולחן ערוך · עו · >>

סעיף א נוהגין להקדים תפלת ערבית של שבת יותר מבימות החל, ונכון הוא כדי להקדים קבלת שבת בכל מה שאפשר, רק שיהא מפלג המנחה ולמעלה. ואף הנוהגין להתפלל כל ימי החל מעריב בזמנה, דהינו בצאת הכוכבים, יכולין להקדים בשבת. ואפלו שלפעמים בימות החל מתפללין מנחה בשעה שמתפללין עתה ערבית, אין חוששין בזה בתפלת ערבית של שבת, שיש בה מצוה, שמוסיף מחל על הקדש

סעיף ב בברכת השכיבנו אין חותמין כמו בחל שומר עמו ישראל, כיון שברכה זו היא על כללות עם ישראל, וכללות עם ישראל אינם צריכים שמירה בשבת, כי השבת מגן עלינו, אלא אומרים, ופרוס. וחותמין, ברוך אתה ה' הפורס וכו' וכן ביום-טוב. אם טעה וסים כמו בחל, אם נזכר מיד לאחר תבת לעד, יאמר מיד, הפורס סכת שלום וכו', אבל אם לא נזכר עד לאחר כדי דבור, אינו צריך לאמרו עוד

סעיף ג נוהגין לומר בתפלת ערבית, וינוחו בה, ובשחרית ומוסף, וינוחו בו. ובמנחה, שבתות קדשך וינוחו בם

סעיף ד אחר תפלת הלחש בערבית בשבת אומרים כלם ביחד, ויכלו. ויש לאמרו מעמד, לפי שבזה אנו מעידים להקדוש-ברוך- הוא במעשה בראשית, והעדים צריכין להעיד מעמד

כב אדר

סעיף ה אחר כך אומר שליח -הצבור ברכה אחת מעין שבע, דהיינו, ברוך אתה ה' אלקינו ואלקי אבותינו וכו', מגן אבות וכו' אלקינו ואלקי אבותינו וכו', ומסים ברוך אתה ה' מקדש השבת. ויש להקהל לעמד בשעה ש שליח הצבור אומר ברכה זאת, וישמעו היטב. ונוהגין שאומרים עמו מגן אבות, עד זכר למעשה בראשית. וגם המתפלל ביחידות, יכול לומר מגן אבות עד זכר למעשה בראשית, אבל יותר לא יאמר

סעיף ו בכל שבתות השנה אומרים ברכה זאת, אפלו ביום-טוב, ובשבת שחל לאחר יום- טוב. אך כשחל יום -טוב ראשון של פסח בשבת, אין אומרים אותה

סעיף ז אין אומרים אותה אלא במנין קבוע. אבל במקום שאין מתפללין בעשרה אלא באקראי, כגון בבית החתן או בבית האבל, אין אומרים אותה. ואם קבעו מקום להתפלל בעשרה איזה שבועות, כמו בירדים, יש לאמרה - רסח

סעיף ח במדינות אלו נוהגין ששליח- הצבור מקדש בבית הכנסת בלילי שבתות וימים טובים - חוץ משני לילות הראשונים של פסח. וכיון שהוא אינו יוצא בקדוש זה, ואסור לו לטעם קדם קדוש, לכן כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, נותנים לטעם לקטן שהגיע לחנוך, והקטן ישמע את הברכה ממנו ויוצא בה, ונמצא שלא ברך לבטלה - דמתר להאכיל את הקטן קדם קדוש, כמו שיתבאר לקמן בסימן קס"ה, אם ירצה השם ואם אין קטן בבית- הכנסת, יכון המקדש או אדם אחר, לצאת בקדוש זה. וישתה שעור רביעית כדי לברך ברכה אחרונה, ואף- על פי- כן יכול הוא לחזור ולקדש בביתו להוציא את אשתו ובני ביתו אם אינן יודעין לקדש בעצמן. והא דיוצא בקדוש שבבית -הכנסת, אף- על- גב דאין קדוש אלא במקום סעודה בשעת הדחק סומכין על הפוסקים דסבירא להו, דדי אם שותה רביעית שלמה מן הכוס. וטוב שישתה רביעית חוץ מכמלא לגמיו, דהינו כמלא לגמיו משום קדוש, ועוד רביעית משום סעודה

כד ניסן

סעיף ט נוהגין לומר פרק במה מדליקין. ואין אומרים אותו ביום טוב שחל בשבת, ולא כשחל יום-טוב בערב שבת, ולא בשבת חל -המועד - ע"ר

סעיף י נוהגין שבשבת אין משכימין כל כך לבא לבית -הכנסת כמו בחל, משום דשינה מענג שבת היא, ואסמכוה אקרא, דבקרבן התמיד של ימות החל נאמר בבקר, ובשבת נאמר וביום השבת, דמשמע אחור. ומכל מקום צריכין לזהר שלא לאחר זמן קריאת -שמע ותפלה

סעיף יא זמן תפלת מוסף הוא מיד אחר תפלת שחרית, ואין לאחרה יותר מעד סוף שבע שעות . ואם התפלל אותה אחר שבע שעות, נקרא פושע, ואע"פ כן יצא ידי חובתו, מפני שזמנה כל היום

סעיף יב היו לפניו להתפלל שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוסף, כגון שאחר מלהתפלל מוסף עד שש שעות ומחצה, צריך להתפלל תחלה מנחה ואחר כך מוסף, משום דמנחה תדירה יותר, וקימא לן תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. ומכל מקום בצבור אין לעשות כן - רפ"ו

סעיף יג בקדשה דמוסף שאומרים, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ומיד אומרים הקהל, אחד הוא אלקינו וכו', הוא טעות, כי אסור לומר תבת אחד שתי פעמים רצופות. אלא יאמר ה' אחד, הוא אלקינו וכו', אך שליח-הצבור שהוא ממתין על הצבור, יכול הוא להתחיל בתבת אחד, כיון שהפסיק בינתים - עיין בסידור

כב ניסן

סעיף יד במנחה קודם קריאת התורה, אומרים ואני תפלתי וגו', והוא על פי מה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה בפסוק, ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר. וכתיב אחריו, ואני תפלתי וגו .' אמר דוד לפני הקדוש- ברוך- הוא, רבונו של עולם, אין אמה זו כשאר אמות העולם. אמות העולם כשהם שותים ומשתכרים הולכין ופוחזין. ואנו לא כן, אלא אע"פ ששתינו, ואני תפלתי וגו' ולכן אומרים אותו לפני קריאת התורה, להודות ליוצרנו, שלא שם חלקנו כהם, ואפלו הרקים שבנו, באים לשמע תורה. וביום-טוב שחל בחל, שאין קורין בתורה, אין אומרים אותו. אבל בשבת, אע"פ שאין ספר תורה לקרות, מכל מקום אומרים אותו. ואומרים אותו אז קדם החצי קדיש, כדי שלא להפסיק בין הקדיש לתפלת שמונה -עשרה

סעיף טו לאחר חזרת השמונה-עשרה נוהגין לומר צדקתך צדק, והמה שלשה פסוקים, כעין צדוק הדין על שלשה צדיקים שנפטרו בשעה זאת, יוסף, משה ודוד. ואם הוא ביום שאם היה חל לא היו אומרים תחנון, אין אומרים אותו. אך כשמתפללים בצבור בבית אבל, אומרים אותו, דאם לא יאמרוהו, הוי פרהסיא, ואין אבלות פרהסיא בשבת

סעיף טז אם טעה בשבת או ביום-טוב והתחיל ברכות אמצעיות של חל ונזכר באמצע ברכה, צריך לגמר כל אותה ברכה שהתחיל, ואחר כך מתחיל ברכה אמצעית של שבת או של יום -טוב. והטעם הוא, משום דמן הדין היה ראוי לתקן גם בשבת ויום -טוב כל ברכות האמצעיות כמו בחל, ולהזכיר קדשת היום בברכת רצה כמו בראש- חדש וחל- המועד. אלא מפני כבוד שבת ויום -טוב לא הטריחו חכמים, ותקנו ברכה אחת אמצעית לקדשת היום. אבל זה שהתחיל ברכה של חל, יש לו לגמור אותה- ברכה, כיון שהיא ראויה לאמרה עתה מן הדין

סעיף יז אפלו לא התחיל רק תבה אחת מן הברכה ונזכר מיד, צריך לגמר כל הברכה, חוץ מברכת אתה חונן, שאם לא אמר עדין רק תבת אתה, כיון שגם תפלות ערבית ומנחה, מתחילין אתה, לכן אם בתפלת ערבית או מנחה אע"פ ששכח שהוא שבת והתחיל תבת אתה על דעת לומר אתה חונן, אם נזכר מיד שהוא שבת, אינו צריך לומר ברכת אתה חונן, אלא גומר ואומר קדשת וכו'. ]ובמנחה, אחד וכו[ ואם ארע לו כן בשחרית, אזי אם היה הטעות מחמת שהיה סובר שהוא חל, צריך לגמור ברכת אתה חונן. אבל אם ידע שהוא שבת ושצריך לומר ישמח משה, אלא שנכשל בלשונו מחמת הרגלו ואמר תבת אתה, אינו צריך לגמור ברכת אתה חונן, אלא אומר ישמח משה. דכיון שיש בתפלות שבת גם כן תפלות שמתחילין אתה, הוי ליה כמו שטעה בתפלת שבת מזו לזו, מאחר שידע שהוא שבת ולא אמר עדין רק תבת אתה

סעיף יח אם לא נזכר עד בברכות האחרונות, - דהינו מן רצה ולהלן פוסק באמצע ברכה במקום שנזכר, ומתחיל בשל שבת או יום -טוב וגומר כסדר. ואם לא נזכר עד לאחר שהתחיל לומר יהיו לרצון, חוזר לראש התפלה

סעיף יט בתפלת המוספין אם טעה בברכות אמצעיות של חל, פוסק באמצע ברכה במקום ברכה שנזכר בה ומתחיל ברכה אמצעית של תפלת מוסף, כי בתפלת מוסף לא היה כלל מן הדין להתפלל כל הברכות האמצעיות כמו בחל, אלא ברכה אחת של מוסף

סעיף כ מי שטעה והתחיל תפלה של חל בשבת, סימן רע לו, ויפשפש במעשיו כל ימי השבוע הבא, ויעשה תשובה

סעיף כא טעה בברכה אמצעית של תפלות השבת מזו לזו, אם נזכר קדם שאמר את השם מחתימת הברכה, חוזר לתחלת הברכה שהיה לו להתפלל עתה. אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר את ה', גומר ואומר מקדש השבת ויוצא בדיעבד לפי שהעקר מברכות האמצעיות היא רצה נא במנוחתנו, והיא שוה בכל התפלות

סעיף כב במה דברים אמורים, בתפלות ערבית שחרית ומנחה. אבל בתפלת מוסף, אם התפלל במקומה תפלה אחרת, לא יצא, הואיל ולא הזכיר קרבן מוסף. וכן אם במקום ערבית או שחרית או מנחה התפלל מוסף, לא יצא, הואיל והזכיר קרבן מוסף, ואמר שקר לפני המקום ברוך הוא - רסח

סעיף כג אם טעה בתפלת יום-טוב שהיה לו לחתום מקדש ישראל והזמנים, וחתם מקדש השבת, אם חזר בתוך כדי דבור ואמר מקדש ישראל והזמנים, יצא. ואם לאו, צריך לחזור ולהתחיל אתה בחרתנו וכו' - תפ"ז