קיצור שולחן ערוך נב

<< · קיצור שולחן ערוך · נב · >>

סעיף א על פירות הגדלים באילן מברכין בורא פרי העץ, ועל פירות הגדלים באדמה והם כל מיני ליפתן וירקות וקטניות וטאטארקע (תירס) ועשבין מברכין בורא פרי האדמה. ולא נקרא אילן זה שהענפים שלו נשארים גם בחורף, ומוציא אחר כך עלים מן הענפים, ואפילו הם דקים כגבעולי פשתן, אבל אם הענפים כלים לגמרי בחורף, ואינו נשאר רק השורש לא נקרא אילן, ומברכין על הפירות בורא פרי האדמה.

סעיף ב על דבר שאין גדולו מן הארץ, כמו בשר, דגים, חלב, גבינה, וכן על כל מיני משקים חוץ מן היין ושמן זית מברכין שהכל, ותיבת נהיה יש לומר היוד בקמץ.

סעיף ג כמהין ופטריות (שוואמען), אף על פי שהן גדלין מלחלוחית הארץ, יניקתן אינה מן הארץ אלא מן האויר, ולכן אינן נקראין פרי האדמה ומברכין עליהן שהכל.

סעיף ד אין מברכין בורא פרי העץ, או בורא פרי האדמה אלא על דבר שהוא טוב לאכול חי, וגם הדרך הוא לאכלו חי. אבל אם אין הדרך לאכלו חי אלא במבושל, אף על פי שהוא טוב למאכל גם כשהוא חי, מכל מקום אינו חשוב כל כך ואין מברכין עליו ברכתו אלא כשאוכלו מבושל, אבל אם אכלו חי אינו מברך עליו אלא שהכל. וכבוש הרי הוא כמבושל, ולכן על כרוב (קרויט) כבוש מברכין בורא פרי האדמה, וכן מליח הוא כמבושל לענין זה.

סעיף ה על הצנון מברכין בורא פרי האדמה, וכן על שומים ובצלים כשהן רכין, ודרכו לאכלם חיין, אף על פי שעל פי הרוב אין אוכלין אותם רק עם פת, מכל מקום גם אם אכלם בלא פת מברכין עליהם בורא פרי האדמה, אבל אם הזקינו שהם חריפים מאד ואין דרכן לאכלם חיין, מי שאכלם חיין מברך עליהם שהכל.

סעיף ו דברים שהם טובים יותר כשהם חיין מכשהם מבושלים שהבישול מגרע אותן, אין מברכין עליהם כשהם מבושלים אלא שהכל. ואף על פי שבישלם עם בשר ועל ידי הבשר נשתבחו, מכל מקום הבשר הוא העיקר ואין מברכין עליהם אלא שהכל. אבל אם בישלן באופן שהן העיקר ומכל מקום נשתבחו, כגון שטיגנם בשומן או בדבש וכיוצא בו, מברכין עליהם הברכה הראויה להם, דמה לי אם נתבשלו במים או בשומן ודבש.

סעיף ז מיני פירות הגרועים, הגדלים על אטדים וקוצים או בשאר אילנות שיצאו מאליהם ולא נטעי להו אינשי, כמו תפוחי יער וכדומה, שכשהם חיין אינם ראוין לאכילה, אף על פי שבישלם או טיגנם בדבש וסוכר והם ראוין לאכילה, אין מברכין עליהם אלא שהכל, אבל לוזין (מיני אגוז) אף על פי שגדלים ביער חשובים הם, ומברכין עליהם בורא פרי העץ.

סעיף ח עשבים הגדלים מאליהם בלי זריעה, אף על פי שהם ראוין לאכול חיין, ואפילו בישלם והוא מאכל חשוב, מכל מקום כיון שאין זורעין אותם אינם חשובים פרי ומברכין עליו שהכל. אבל חסה וכדומה שנזרע מברכין עליו בורא פרי האדמה, וגם בעשבים הגדלים מאליהם, אם יש בהם פירות חשובים כגון יאגדעס (תות יער) ומאלינעס (פטל) מברכין עליהם בורא פרי האדמה.

סעיף ט דבר שאינו עיקר הפרי אינו חשוב כמו הפרי עצמו, אלא יורד מדרגה אחת, שאם הוא עץ מברכין על הטפל בורא פרי האדמה, ואם הוא פרי האדמה מברכין על הטפל שהכל. ולכן אילן צלף (קאפערנבוים) שהעלין שלו ראוין לאכילה, ויש בעלין כמו תמרים בולטים, כמו בעלין של ערבה, ואביונות הן עיקר הפרי וקפריסין הן הקליפה שסביב הפרי, כמו קליפות האגוזין וראוי גם כן לאכילה, על האביונות שהן עיקר הפרי מברך בורא פרי העץ, ועל העלין ועל התמרות ועל הקפריסין בורא פרי האדמה. וכן על עלי ורדים (שושנים) שנרקחו בדבש וסוכר מברכין בורא פרי האדמה, אף על פי שגדלים באילן מפני שאינן עיקר הפרי. וכן קליפות תפוחי זהב שנרקחו בדבש וצוקער מברכין עליהם בורא פרי האדמה, ועל קליפות קישואין שמטגנין בדבש וסוכר מברכין עליהם שהכל. ועל השרביטין מהקטניות שזורעין בשדות אף על פי שהן מתוקים אם אכלן בלא הקטניות מברכין עליהם שהכל. ואלו שזורעים בגנות על דעת לאוכלם חיין בשרביטיהם אפילו כשאוכל השרביטין לחוד, יש לברך בורא פרי האדמה.

סעיף י גרעינין של פירות אם הם מתוקים, מברך עליהן בורא פרי האדמה, אבל גרעינים המרים אינם נחשבים כלל, ואם אוכלן כך אינו מברך עליהם כלל, ואם מתקן על ידי האור וכדומה מברך עליהם שהכל.

סעיף יא שקדים המרים, כשהם קטנים שאז עיקר אכילתן היא הקליפה שאינה מרה, ועל דעת כן נוטעין אותן, מברך עליהן בורא פרי העץ, וכשהם גדולים שאז עיקר האכילה הוא מה שבפנים והוא מר, אם אוכלן כך אינו מברך כלל, אבל אם מתקן על ידי האור או דבר אחר, כיון דפרי נינהו וגם על דעת כן נוטעין אותן מברך עליהן בורא פרי העץ. שקדים המחופין בסוכר אף על פי שהסוכר הוא הרוב, מכל מקום מברכין עליהם בורא פרי העץ וקאלמוס מחופה בצוקער מברכין רק שהכל, כי הקאלמוס אינו פרי.

סעיף יב פירות שלא נגמר בישולן על האילן, אפילו בישלם או טיגנם בדבש וכדומה, כמו שהוא הדרך לטגן פירות שלא נגמרו בדבש או סוכר, מברך עליהם שהכל. אך על אתרוג מטוגן בדבש או בסוכר יש לברך בורא פרי העץ.

סעיף יג נובלות, והן פירות שנשרפו מן החום ונבלו ונפלו מן האילן קודם שנתבשלו, כיון שהוא דבר שנתקלקל אין מברכין עליו רק שהכל. וכן פת שעיפשה ותבשיל שנתקלקל קצת מברכין עליהן שהכל. אבל אם נתקלקלו לגמרי עד שאינן ראוין לאכילה אין מברכין עליהן כלל. וכן חומץ גמור (שמבעבע כששופכין אותו על הארץ) אין מברכין עליו כלל, ואם ערבו במים עד שראוי לשתיה מברכין עליו שהכל.

סעיף יד ויש מיני פירות שדרכן בכך שאינן מתבשלות לעולם על האילן, אלא לאחר שנוטלין מן האילן מניחין אותן בתוך קש ותבן וכדומה ועל ידי כך מתבשלים כגון האגסים (בירנען) הקטנים (אשריצין) כיון שדרכן בכך מברכין עליהן בורא פרי העץ.

סעיף טו יש מיני פירות שאין בהם אלא שרף בעלמא כנוס בתוך החרצנים ונקראים קאלינעס ואינן ראויין לאכילה, אלא מוצצין אותן וזורקין הקליפות, מברכין על מציצה זו שהכל (דכיון שעיקרו אינו אלא למשקה היוצא ממנו, אין עליו שם פרי כלל), ואפילו הוא בולע גם הקליפה והגרעין אינו מברך רק שהכל.

סעיף טז אין מברכין בורא פרי העץ ובורא פרי האדמה אלא כשניכר במקצת שהוא פרי, אבל אם נתרסק עד שאינו ניכר כלל מה הוא, כגון לעקפאר (ריבה, פאוועדלע, לאטווערג) שמבשלין משזיפין וקטניות שריסקן לגמרי וכדומה, מברכין עליהם שהכל. ובדיעבד אם בירך עליהם ברכה הראויה להם יצא, ואם רוב דרך אכילת אותם פירות הוא על ידי ריסוק שמרסקין אותם לגמרי מברכין עליהם אף לכתחלה ברכה הראויה להם.

סעיף יז אורז ודוחן (הירז ורייז) שנתבשלו, אם לא נתמעכו מברך עליהם בורא פרי האדמה, ואם נתמעכו או שטחנם ועשה מהם פת, יש חילוק בין אורז לדוחן, כי מצד הדין על האורז מברך בורא מיני מזונות ועל הדוחן שהכל, אלא שיש לנו ספק אם אורז הוא הירז ודוחן רייז או להיפוך, לכן ירא שמים לא יאכל בין הירז בין רייז שנתמעכו אלא בתוך הסעודה. ובשעת הדחק שאין לו פת מברך בין על הירז בין על רייז שהכל, ולאחריהם בורא נפשות, על פת העשוי מקטניות לחם (העשויים מקמח תירס וכדומה) אפילו במקומות שדרכם בלחם זה מברכין עליו שהכל.

סעיף יח על הסוכר מברך שהכל, וכן המוצץ קנים מתוקות, שהכל. וכן צימרינד (קנמון) ולאקריץ שכוססין ובולעין רק טעם ופולטין העיקר מברכין שהכל.