קטגוריה:שמות לט יז
נוסח המקרא
ויתנו שתי העבתת הזהב על שתי הטבעת על קצות החשן
וַיִּתְּנוּ שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת הַזָּהָב עַל שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת עַל קְצוֹת הַחֹשֶׁן.
וַֽיִּתְּנ֗וּ שְׁתֵּי֙ הָעֲבֹתֹ֣ת הַזָּהָ֔ב עַל־שְׁתֵּ֖י הַטַּבָּעֹ֑ת עַל־קְצ֖וֹת הַחֹֽשֶׁן׃
וַֽ/יִּתְּנ֗וּ שְׁתֵּי֙ הָ/עֲבֹתֹ֣ת הַ/זָּהָ֔ב עַל־שְׁתֵּ֖י הַ/טַּבָּעֹ֑ת עַל־קְצ֖וֹת הַ/חֹֽשֶׁן׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וִיהַבוּ תַּרְתֵּין גְּדִילָן דִּדְהַב עַל תַּרְתֵּין עִזְקָתָא עַל סִטְרֵי חוּשְׁנָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וִיהָבוּ תַּרְתֵּין קְלִיעָן דִּדְהַב עַל תַּרְתֵּין עִיזְקָתָא עַל צִטְרֵי חוּשְׁנָא: |
- פרשנות מודרנית:
"שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת הַזָּהָב" - בעברית מיידעים צירוף סמיכות על ידי יידוע הסומך בלבד - היה צריך להיות "שתי עבותות הזהב"?
ב-60 מקומות במקרא ישנה תופעה דומה ויש לה כמה הסברים שונים:
1. הראב"ע מסביר שהיה צריך להית כתוב "שתי העבותות, עבותות הזהב", ועל פי גישתו הפרשנית, 'מושך עצמו ואחר עימו', רכיב תחבירי שמשמש פעמיים במשפט מושמט לעיתים בפעם השניה.
2. מבנה תמורה - החוקרים ז'ואון ומוראוקה מסבירים שלשון המקרא נוטה למשפטים שימניים כגון (יחזקאל מא כב) "המזבח עץ" (=המזבח הוא עץ). בגלל היקש בין הנושא לנשוא, יכולים גם לומר 'המזבח העץ' (=המזבח של עץ), ומבנה כזה יכול להפוך לצירוף שמני במבנה תמורה.
3. הצירוף נתפס כיחידה אחת (כמו שילדים אומרים בימינו "הבית הספר", או תלמידי חכמים שאומרים "הקצות החושן").
ראו גם: רד"ק לירמיה כה, טו.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית